אל תצפו לירידה משמעותית בשכרם של בכירי הבנקים

אחרי הבנקים, חברות הביטוח והמוסדיים, האוצר יצטרך לטפל גם בשכר הבכירים בבתי ההשקעות

1. לפני הבחירות וגם אחריהן פיזר שר האוצר יאיר לפיד אינספור הבטחות: שיפור במצב מעמד הביניים, טיפול בהורדת מחירי הנדל"ן ועוד. אתמול הוא יצא בהצהרה נוספת כי לצד המגבלות שפורסמו אתמול לטיפול בשכר הבכירים במערכת הבנקאית, האוצר יפעל להחלת הנורמות האלה בסקטורים נוספים. בניגוד להצהרות הקודמות, שלא בטוח שלפיד יעמוד בהן, במקרה הזה יש סיכוי לשינוי אמיתי. באגף שוק ההון במשרד האוצר מתכוונים סוף סוף לטפל בשכר בחברות הביטוח ובגופים המוסדיים. עד היום השכר בגופים המנהלים את חסכונות הציבור היה פרוץ כמעט לחלוטין.

בעוד בנק ישראל עוקב אחרי מדיניות השכר בבנקים בקפידה (אם כי עדיין השכר גבוה למדי), השכר ביתר הגופים הפיננסיים אינו מפוקח, והתוצאה היא חגיגה: מנכ"ל מגדל הפורש יונל כהן יקבל 10 מיליון שקל עם פרישתו בעקבות מענק "אי תחרות" ו"דמי הסתגלות", עלות שכרו של מנכ"ל הפניקס אייל לפידות אמורה להגיע ל-13 מיליון שקל בשנה, יו"ר כלל ביטוח דני נוה, ייהנה משכר בעלות של יותר מ-4 מיליון שקל בשנה על 85% משרה, ולקבוצת הראל יש בכלל שני מנכ"לים משותפים - שמעון אלקבץ ומישל סיבוני - שעלות העסקתם המצרפית צפויה לעמוד על 16 מיליון שקל.

כעת עשוי האוצר לשים סוף לחגיגה הזאת. אל תצפו שהשכר יצנח ל-2-3 מיליון שקל "בלבד"; גם בבנקים, שבהם הפיקוח הדוק, מצליחים היו"ר והמנכ"ל להגיע לרמות שכר גבוהות שעומדות על 5-10 מיליון שקל בשנה. ובכל זאת, ייתכן שאותם גופים יפרסמו בקרוב יעדים ברורים ושקופים יותר לבונוס, וייאסר עליהם לחלק מענקים תלושים למיניהם. זאת התחלה טובה.

יש עוד ענף אחד שמנהל כספים רבים מחסכונות הציבור והשכר בו אינו מטופל - בתי ההשקעות. ענף בתי ההשקעות היה פס ייצור נאה של מיליונרים בשנים האחרונות. בשנים הטובות, וגם בפחות טובות, נהנו במגזר מחגיגת שכר ובונוסים. כל זאת ללא כל פיקוח או קביעת גבולות על ידי הרגולטור. למעשה, בבתי השקעות שאינם נסחרים בבורסה, כמו פסגות, אלטשולר שחם ומיטב (לפני שהתמזג), כלל לא ניתן היה לדעת מה השכר שקיבלו מנהלי החברות.

בתי ההשקעות נהנים מכך שאין רגולטור המפקח עליהם - כלומר, יש רגולטור שמפקח על המוצרים שלהם (משרד האוצר בחיסכון ארוך הטווח ורשות ני"ע בקרנות הנאמנות ותעודות הסל), אבל אין מי שמפקח על בית ההשקעות עצמו וישים לו גבולות בחלוקת בונוסים ומענקים.

האוצר מתכוון לטפל בחברות הביטוח, וזה יפה ונכון, אולם צריך למצוא דרך להכניס לפיקוח את השכר גם בשאר הגופים הפיננסיים שמנהלים את כספי הציבור ומתפרנסים מדמי הניהול של כולנו.

2. מאות עמודים נכתבו על תוכניות התגמול בבנקים - עשרות עמודים הוקדשו לתוכניות השונות במקרה הטוב, ויותר מ-100 עמודים במקרים הקשים יותר. גם הנחיות בנק ישראל בעניין נפרשות על גבי 60 עמודים. הבעיה היא שדווקא כאשר מדובר בהנחיות ארוכות ופרטניות, הפתח למניפולציות שיעקפו אותן רחב יותר.

ניקח לדוגמה את המגבלה החמורה ביותר שקבע בנק ישראל: התגמול המשתנה (הבונוסים והתגמול ההוני) יכול להוות עד 50% מסך עלויות השכר (רק במקרים חריגים ניתן לתת בונוס גבוה יותר). כיום התגמול המשתנה אצל רוב בכירי הבנקים מהווה חלק גדול יותר מהשכר, ולכן לכאורה הוא אמור להצטמצם וכך כל עלויות השכר יירדו. אולם אז עולה השאלה מה נחשב תגמול משתנה ומה קבוע. לדוגמה, מניות חסומות נחשבות תגמול משתנה, אך מניות רגילות נחשבות תגמול קבוע. מה יעשו בבנקים? יוותרו על המניות החסומות? סביר יותר שנראה פשוט מעבר מתגמול במניות חסומות למניות רגילות. כך שבשורה התחתונה, הרשו לנו להמר שלא נראה שינויים דרמטיים בעלויות השכר של בכירי הבנקים.

3. ויש גם מרוויחים מכל סאגת תוכניות התגמול בבנקים: הדירקטורים, משרדי רואי החשבון והיועצים ששכרו הבנקים השונים כדי לגבש את התוכניות. במשך חודשים ארוכים עמלו בבנקים על תוכניות תגמול. לפי הערכות ועדות השכר בדירקטוריונים השונים התכנסו בממוצע כ-30(!) פעמים לצורך הרכבת התוכניות הללו, רק כדי שהמפקח על הבנקים יגיד להם שהתוכניות אינן טובות וישלח אותם למקצה שיפורים.

כעת, שוב יתכנסו הדירקטורים והיועצים השונים, ויקבלו כל אחד כמה אלפי שקלים עבור כל ישיבה, וידונו בניואנסים בניסוחים, ובהתפלפלויות השונות, וימצאו פתרונות יצירתיים למגבלות החדשות. כך שגם את מעט הכסף שיחסוך הבנק בעלויות השכר הוא ישלם ליועצים השונים שיבנו לו תוכניות תגמול שניתן להוציא מהן את המקסימום בהתחשב במגבלות החדשות.

בכירי הבנקים
 בכירי הבנקים