זרעי המהפכה של הפועל ירושלים

הרעב האדיר של הבעלים, הקלות בה הם מכניסים יד לכיס וההימור הנכון על האסים הישראלים - האם כל אלו מרמזים על משהו גדול שקורה פה?

אפשר להגיד שאין משמעות אמיתית להפסד במלחה בתחילת דצמבר. אפשר להגיד שמאחר שממילא מכבי תהיה בפלייאוף אין משמעות להפסד ליגה רביעי בתשעה משחקים. אפשר להגיד שהכסף האמיתי הוא ביורוליג ושם מכבי בעמדה מצוינת לסיים את הבית המוקדם במקום הראשון. אבל אפשר להגיד גם את האמת: מכבי הנוכחית היא קבוצה גרועה בסטנדרטים של המועדון, היא קבוצה שהצליחה לאבד את כוח ההרתעה שהוא הנכס הכי חשוב שלה בליגה. אם את ההפסדים מול הקבוצות הקטנות (חולון, נס ציונה, הפועל ת"א) אפשר היה לתרץ בזלזול או חוסר מוכנות, אז המשחק אתמול (ב') בירושלים הוא משחק שמכבי רצתה בצורה נואשת לקחת אותו, אבל הפסידה אותו.

השיטה של בניית שתי קבוצות שונות, אחת לליגה ואחת ליורוליג, פשטה את הרגל. והיא מתחילה להיראות כמו הבעיה המרכזית של מכבי. הדבר האחרון שקבוצה לא מחוברת ושנבנית מחדש בכל קיץ צריכה זה לרוץ בשני הרכבים שונים. מילא הסיבה היתה עומס והשתתפות בשלוש מסגרות, אבל לא זה ולא זה. ככה נוצר מצב ששחקנים שמיובשים על הספסל ביורוליג, בזכות החוק הרוסי פתאום ממלאים תפקיד מרכזי בליגה. המצב הזה יוצר אינסוף חמישיות וקומבינציות, חוסר תיאום, מרמור ודכדוך, וככה זה נראה. לנדסברג שמשמש שחקן שולי ביורוליג (35 דקות בשבעה משחקים) ממריא בימי ראשון-שני למעמד של כוכב-על ברוטציה של בלאט (180 דקות בתשעה משחקים בליגה). כנ"ל פניני שביורוליג קיבל 35 דקות ובליגה כבר אסף 130. איך אפשר לבנות היררכיה בקבוצה ש-12 שחקנים שונים פתחו בחמישייה שלה בליגה, ותשעה פתחו בחמישייה ביורוליג?

לא ששתי הקבוצות הללו הן מדד להשוואה, אבל קחו רגע כדוגמה את ריאל מדריד שהיא קבוצה עוד יותר עמוקה ממכבי שרוצה לא פחות לתת דקות לכלל הסגל: בכל שבעת המשחקים ביורוליג פתחו בריאל אותם חמישה שחקנים. החמישייה של היורוליג משוחזרת כמעט אחד לאחד גם בליגה. והקבוצה זורמת ורצה.

יו
 יו

***

אבל לא בטוח שהסיפור הוא מכבי ת"א. מעבר לזה שירושלים ניצחה אתמול אחרי חמש שנים את מכבי ת"א במלחה, בירושלים קורה העונה משהו שיכול להיות שאפילו שם לא מדמיינים לאן הוא יכול להוביל. אליהו והלפרין הם שני הישראלים-צברים הטובים ביותר היום שמשחקים בליגה והם נמצאים בירושלים. הלפרין משחק את הכדורסל הכי טוב והכי אינטליגנטי בקריירה שלו, אליהו רעב כמו שלא היה מעולם. תחברו אליהם חמישייה שכוללת את קיטצ'ן, דופרי, פרוחוסקי/דאנקן, קצת ספסל שנותן מלחמה וחמצן, מאמן שכבר לקח פה אליפות - ולא צריך יותר מזה. להבדיל ממכבי המבורדקת שמחפשת את עצמה, בירושלים מצאו כבר את ההיררכיה. יש שישה שחקנים שמרכיבים את החמישייה באירופה ובליגה. אין שתי קבוצות. הממורמרים והמדוכאים שלא מצאו את מקומם כבר בחוץ או בדרך החוצה.

העניין עם ירושלים הוא, שלהבדיל מאמירות כאלו ואחרות של הבעלים אורי אלון על זה שצריך לקחת את זה לאט, בירושלים דווקא כן צריכים להתעקש בכל הכוח להכות בברזל העונה. לקחת אליפות לא בגלל שהגיע הזמן לעשות את זה, אלא בגלל שזה קורה בצומת מאוד משמעותית. קודם כל מכבי ת"א בנקודה כל כך נמוכה שממנה מתחילים לחפש איך חוזרים לנקודת המוצא, כולל החזרת נכסים מקומיים בכוח; הלפרין ואליהו הם שחקנים שוברי שוויון בישראל לאור הוואקום שיש פה בארץ, וזכייה העונה באליפות ועונה אירופית טובה רגע לפני מעבר לארנה החדש, יעזרו לשכנע את שניהם להאמין שמצאו את הבית שלהם לשנים הקרובות. השארת הנכסים הישראלים הטובים ביותר בשנים הקרובות בירושלים תקשה מאוד על מכבי בניסיונות השיקום (בהנחה שכספי ומקל כרגע מחוץ לתחום).

גם חבורת הבעלות החדשה בירושלים נראית כרגע לא רק רעבה יותר, אלא גם כזאת שמוכנה להוציא את הארנק בלי למצמץ. כמו שאוהדים יכולים לצפות מהבעלים שלהם. היא מזכירה במשהו את הימים ההם במכבי ת"א שבהם קבוצת הבעלות המורחבת פדרמן-מזרחי-רקנאטי-כץ לא היססה להכניס יד לכיס כדי לתקן, לחתוך, לפטר, או לשלוח שחקנים שלא התאקלמו על המטוס הקרוב, יעלה כמה שיעלה. היום כדי לקחת החלטה שקשורה בכסף במכבי ת"א, נראה כאילו צריך ללכת למשאל עם.

ההחלטה ללכת על אליהו היא חתיכת הוצאה כספית שקרתה אחרי שהבעלים בירושלים כבר הוציאו הרבה מעבר למה שתכננו העונה. ובזמן שמכבי תקועה עם עודף שחקנים ולא יודעת מה לעשות עם רבע קבוצה, לשחרר או לא, בירושלים זיהו את זאק רוזן כגלגל ספייר ומיהרו לחתוך, כשגם אלישי כדיר עשוי למצוא את עצמו תוך זמן קצר במקום אחר.

שחקן הפועל ירושלים יותם הלפרין
 שחקן הפועל ירושלים יותם הלפרין

***

התמונה של אוהדי ירושלים חוגגים בסיום ממחישה את הפערים בין ההיסטוריה העגומה של ירושלים לבין העתיד שלה שנמצא ממש מעבר לפינה. למרות הקבוצה שנבנית אל מול עיניהם, למרות שהם עדים לשחקנים ישראלים שהעדיפו אדום על צהוב, למרות שהם מחזיקים בקבוצת בעלים שעושה רושם שהיא אמידה כלכלית ונפשית, למרות שידעו כבר רשימה ארוכה של ניצחונות על מכבי ת"א, ולמרות שאוטוטו יעברו לאולם ענק ממדים וחדיש - הרוב המכריע של אוהדי ירושלים עוד לא באמת מאמין שהגאולה של הקבוצה הזאת קרובה.

כל עוד לא תצליח קבוצת הבעלות החדשה לעקור את רגשי הנחיתות הפרובינציאליים שירושלים תקועה בה, ושמשתקפים בחגיגות ניצחון על מכבי ת"א בתחילת דצמבר, המהלך הגדול לעולם לא יוכל להתרחש. ירושלים תמיד תבוא בשביל לעקוץ.

צרו איתנו קשר *5988