המסר של קרי לישראל: זכרו מה לימד אותנו נלסון מנדלה

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ושר-החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, שרטטו אתמול (שבת) את תוואי הקרע הפוליטי שנפער בין וושינגטון לירושלים.

בשתי הופעות נפרדות אך מתואמות היטב על בימת פורום סבן בוושינגטון הם דחו בתקיפות, אמנם עם מיסי שפתיים שמתחייבים מהיחסים המיוחדים בין שתי המדינות, את הסתייגויות ישראל מההסכם הזמני עם איראן, את הטענות שוושינגטון מגלה פייסנות מבוססת נאיביות כלפי טהראן, ואת המאמצים המתחזקים של ממשל אובמה להאיץ את השיחות בין ישראל לפלסטינים לקראת הסדר סופי.

בהתבטאות מחודדת, הבהיר קרי את הלך הרוח ששורר כיום בוושינגטון: "רק חישבו על הדברים שלימד (נלסון מנדלה) את העולם, דברים שיש להם משמעות מיוחדת בימים אלה. מנדלה אמר: 'הדברים תמיד נראים בלתי אפשריים עד שהם נעשים'. כל אלה מאיתנו שמבקשים שלום, וגם הספקנים בינינו שחושבים שאי אפשר להשיג שלום, צריכים לחרות מילים אלה בליבם".

כמה שעות קודם לכן אמר אובמה, כי ניתוח לעומק של צרכי הביטחון של ישראל, שעורכים מומחים אמריקאיים, הגיע למסקנה ש"אפשר להגיע לפתרון של שתי מדינות שיביא בחשבון את צרכי הביטחון של ישראל". הוא אף אמר, ששלום עם הפלסטינים יושג בשלבים - תחילה בגדה, אחר-כך ברצועת עזה. בכל מקרה, לעולם לא תשועתק עזה לגדה המערבית.

דברי אובמה וקרי היו ההיפוך המוחלט של התבטאויות שהשמיעו אמש ושלשום שר הביטחון, משה יעלון, בוועידת ישראל לעסקים, ושר החוץ, אביגדור ליברמן, בפורום סבן. יעלון הגדיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כ"סוגיה בלתי פתירה" ואמר שלישראל אין פרטנר לשלום כל עוד הפלסטינים מחנכים את ילדיהם לחגור חגורות נפץ. הוא אף הביע התנגדות להסכם בשלבים. ליברמן אמר: "בלתי אפשרי להגיע להסדר סופי (עם הפלסטינים) השנה או בשנה הבאה. למרות כל המאמצים, אנו נמצאים במבוי סתום".לדבריו, בין ישראלים לפלסטינים יש העדר אמון הדדי ובלעדי אמון כזה אי אפשר לעשות שלום. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמתוכנן לשאת דברים בפורום סבן הערב (א'), באמצעות וידיאו, יביע קרוב לוודאי הסתייגויות דומות.

נציגי הצמרת המדינית של ישראל, נמענת המסרים של אובמה וקרי, ישבו במרחק מטרים ספורים מהדוברים: שר-החוץ ליברמן; שרת המשפטים ציפי לבני; רה"מ לשעבר אהוד אולמרט; ראש האופוזיציה יצחק הרצוג; שגריר ישראל בארה"ב, רון דרמר; השגריר הקודם מייקל אורן; ח"כים ואחרים. אובמה דאג לשוחח עם הרצוג ושמע מפיו על תמיכת מפלגת העבודה בתהליך השלום. הרצוג נפגש גם עם קרי ועם היועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, והשמיע באזניהם דברים דומים.

על הבעיה הפלסטינית אמר קרי: "כוח לא יוכל לפרק את פצצת הזמן הדמוגרפית. המצב הנוכחי בישראל, מצב של ביטחון יחסי ורווחה, אינו יכול לשנות את העובדה שהסטטוס-קוו של היום לא יהיה הסטטוס קוו של מחר. הדרך היחידה להבטיח את ביטחונה של ישראל בטווח הארוך תושג רק באמצעות מו"מ ישיר שיפריד בין הפלסטינים לישראלים, יפתור את בעיית הפליטים, ישים קץ לכל התביעות, יביא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובת-קיימא וישיג הכרה בישראל כמולדתו של העם היהודי".

הוא אמר, שלממשל אובמה יש מחויבות מלאה להגיע להסכם על המעמד הסופי שיכיר בשתי מדינות לשני עמים, שיחיו זו בצד זו בשלום ובביטחון. לדבריו, אין זה סוד כיצד יראה פתרון של שתי מדינות. המתאר הרחב של של פתרון זה נדון כבר שנים רבות והוא ברור לגמרי. עקרונותיו גובשו בדצמבר 2000 כאשר הנשיא ביל לשעבר ביל קלינטון קבע את הפרמטרים של הסכם המעמד הסופי.

קרי הדגיש, שהמסגרת הבסיסית תתייחס לכל בעיות הליבה: גבולות, ביטחון, פליטים, ירושלים, הכרה הדדית ויישוב כל התביעות ההדדיות. המסגרת הזו תצטרך לקבוע קווים מנחים מוסכמים למשאים ומתנים עתידיים, שיצקו את הפרטים אל קווי המסגרת ויהפכו אותה לחוזה שלום מלא.

שר החוץ האמריקאי ציין, שארה"ב "אינה יכולה ואינה צריכה לקבל את כל ההחלטות הקשות", אך היא תוכל לשמש כ"ברוקר הוגן ושותף מלא במאמצים להשגת הסכם". קרי הדגיש שהוא אינו אידיאליסט שוגה בחלומות, ושהוא מבין הספיקות לגבי השגת שלום אמת. אך מי שבאמת דואג לישראל, מי שבאמת דואג לביטחונה, מי שבאמת רוצה שהפלסטינים יגשימו את שאיפותיהם הלגיטימיות, כל אלה צריכים להאמין ששלום אפשרי ולפעול על בסיס אמונה זו. "אני לא מזוכיסט; נטלתי על עצמי את מאמצי השלום מפני שטמונות בהם אפשרויות".

על בדיקת צרכי הביטחון של ישראל, שעורך צוות מומחים אמריקאיים לקראת ההסכם עם הפלסטינים, אמר קרי: "מעולם לא ערכה ארה"ב ניתוח מעמיק כזה של צרכים אלה שנובעים מהפתרון של שתי מדינות". הוא ציין שכ-160 מומחים מקיימים התיעצויות עם פלסטינים, ירדנים וישראלים ומריצים תרחישים רבים על התפתחויות עתידיות, לרבות אירועים פוטנציאליים שקשורים בגבולות ובטרור. "מה שאנו מניחים על השולחן הוא דבר רציני ביותר", אמר שר-החוץ.

הוא הוסיף: "יבוא יום, וישראל תוכל ליהנות מיחסי שלום נורמליים עם 22 מדינות ערביות ו-35 מדינות מוסלמיות...בן גוריון ידע מההתחלה שאם המדינה הצעירה הזו צריכה לשאוף ליותר מאשר הישרדות, אם היא רוצה להצליח, היא צריכה לקים קשרים חזקים ברחבי המזה"ת".

אובמה, שדיבר קודם לכן, שם את הדגש על איראן. הוא נימק את התנגדותו לעמדת ישראל בסוגיה זו כך: החשיבה שאיראן היתה מתקפלת תחת לחץ של סנקציות נוספות ואיומים צבאיים אינה משקפת הבנה של העם באיראן ואת המציאות שם.

לדבריו, האיראנים צריכים למצוא מוצא של כבוד, ולא מדובר רק בקיצונים שביניהם אלא בעם כולו. לכן צריך לתת לאיראנים מוצא כזה, שיאפשר להם להשתלב בקהילייה הבינלאומית. הוא אף אמר, כי אין זה מופרך להאמין שיתחולל שינוי באיראן.

בעולם אידיאלי, איראן היתה מתפרקת מכל יכולותיה הגרעיניות, אבל בעולם אידיאלי הקונגרס היה סומך ידו על כל יזמות החקיקה של הבית הלבן, ציין אובמה, לקול צחוק גדול של הקהל. המסקנה: צריך לאפשר לאיראן להמשיך לפתח יכולות גרעיניות לצרכי שלום.

עם זאת, יכולות גרעיניות אזרחיות אינן מצריכות מתקן גרעיני תת-קרקעי, כמו זה שבפורדו, אמר אובמה. הן אף אינן מצריכות מפעל מים כבדים (פלוטוניום) כמו זה שבאראק, ואף לא צנטריפוגות מתקדמות. מדבריו עלה, שפירוק מתקנים אלה צריך להיות חלק מההסדר הסופי שאמור להיחתם עם איראן בעוד כחצי שנה. אך הוא ציין, שלדעתו יש סיכוי של 50% בלד שיושג הסכם כזה.

בתשובה על שאלה, באילו נסיבות הוא היה מורה להפציץ מטרות גרעיניות באיראן, אמר אובמה שלא יהיה זה חכם לפרסם ברבים מתי ישקול לעשות זאת. אבל, כאשר נשיא אומר ששום אופציה אינה מוסרת מעל השולחן, לרבות האופציה הצבאית, כפי שהוא הכריז פעמים רבות, צריך להתייחס לכך ברצינות. הוא ציין, עם זאת, שאופציה צבאית אינה משמשת מטרה כלשעצמה אלא רק מכשיר נוסף בשק המכשירים שעומדים לרשות הבית הלבן והוא מעדיף תמיד את הדרך הדיפלומטית.

הוא אמר, שהוא ורה"מ מקיימים התייעצויות לעיתים תכופות, אך לפעמים נוצרים חילוקי דעות טקטיים. בכל זאת, הבהיר אובמה, ברור שישראל אינה יכולה לעשות מיקור חוץ של ביטחונה ואנו מבינים זאת. הישראליים צריכים לדאוג לביטחונם.

אובמה הדגיש, שמחויבות ארה"ב לביטחון ישראל היא "מקודשת" ושבטחון ישראל יוסיף לעמוד בראש מעיינייהם של הנשיאים הבאים בבית הלבן, דמוקרטים או רפובליקאים. שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני עם ישראל מעולם לא היה חזק יותר.

חלק ניכר מדבריו הקדיש אובמה לסנגוריה על הסכם ז'נווה. הוא אמר, שהנחה מראש שהעסקה עם איראן גרועה מעיקרה אינה קבילה. ברמז לטענה ישראלית, שהבית הלבן מגלה נאיביות, אמר אובמה שצריך לבדוק את האופציה הדיפלומטית, ובדיקה כזו אינה מצביעה על נאיביות.

האינטרס של ארה"ב, כמו זה של ישראל ושל הקהיליה הבינלאומית, הוא לוודא שלאירן לא תהיה יכולת לפתח נשק גרעיני, אמר הנשיא. לצורך זה הוטלה על איראן מערכת סנקציות נטולת תקדים שאכן גבתה מנה מחיר כבד. הוא הדגיש, כפי שאמר פעמים רבות בעבר, שיהיה אפשר לחזור ולהדק חזרה את הסנקציות אם איראן לא תקיים את התחייבויותיה.