שטח ההפקר של בעלי המכונית

רק נאיבי יאמין שמבול הודעות המכס מקורו בפעולה שגרתית

מקום הגרוע ביותר שאזרח מן השורה יכול להיקלע אליו הוא שטח החיץ בין שני משרדי ממשלה, שמתכתשים ונאבקים זה בזה במאבק על עקרונות ואגו. את הצרה הזאת גילו בשבועות האחרונים מאות אנשים פרטיים, שייבאו בשנים האחרונות רכב בייבוא אישי.

כפי שנחשף ב"גלובס" בשבוע שעבר, שלח המכס לאחרונה מאות "הודעות גירעון" לאנשים שייבאו אישית רכב מחו"ל, שבמסגרתן הם נדרשים לשלם עשרות-אלפי ולעיתים מאות-אלפי שקלים כתוספת מיסי יבוא על רכבם. לטענת המכס, מחיר הרכב אשר הוצהר במסגרת רשימון היבוא נמוך מהמחיר האמיתי של הרכב בעת היבוא, וזאת במקרים רבים "בהסתמך על חקירה של יבואנים ועמילי-מכס וסוכנים שונים שעסקו בתחום".

לטענת רשות המסים, מדובר "בצעד שגרתי", ושנמצא בסמכותה המלאה של הרשות. שלא לפרוטוקול טוענים ברשות גם, כי הצעד הזה מהווה חלק מהמהלך הכולל של כל משרדי הממשלה להגדלת הכנסות המדינה ולהקטנת הגירעון.

זה מרחיב וזה מכווץ

דרישת התשלום היא רק חלק התמונה. מאחורי הקלעים ניצב מאבק מתמשך בין משרד התחבורה לרשות המסים בסוגיית הלגיטימציה של היבוא האישי. משרד התחבורה, בהובלת השר כ"ץ, יוצא מגדרו בשנים האחרונות כדי לעודד את היבוא האישי. המשרד העביר שורה של תקנות, שנועדו להקל על היבואנים האישיים לקבל רישיון ולהעביר את כלי-הרכב המיובאים, את התקינה הדרושה.

גם שתי הוועדות לנושא "התחרותיות בשוק הרכב", שהנהיג משרד התחבורה בשנים האחרונות, קראו כמעט מפורשות לאזרחים לייבא רכב אישית. צוות בראשות מנכ"ל משרד התחבורה, כתב בהמלצותיו הפומביות: "לצורך הגברת התחרות בענף הרכב, הומלץ לפתח את ערוץ היבוא האישי (יותר ארצות מקור, יותר דילרים, יותר כלי-רכב)".

אלא שלסיפור הזה יש גם צד אחר ושמו רשות המסים. הרשות מפגינה בשנים האחרונות התנגדות פומבית ועקבית ליבוא האישי, בטענה כי הוא משמש כאמצעי להקטנת מס בדרכים לא כשרות, גורם למדינה נזק בהיקף עשרות-מיליוני שקלים בשנה, משמש כערוץ להלבנת הון, ועוד ועוד.

רשות המסים ערכה גם הפגנת שרירים בשטח: לקוחות שרכבם קיבל את אישורי משרד התחבורה והגיע לארץ בשנה-שנתיים האחרונות, גילו שהמכס מפשפש בקפדנות בציציות חשבוניות הרכישה והיבוא, מאמת את המידע מול מקורות בחו"ל, ולעיתים גם משתף-פעולה עם מס-הכנסה כדי לבדוק את מקורות המימון של היבואן האישי. בקיצור, קבלת-פנים צוננת לאזרח, שתרמה להקטנה הדרמטית שנרשמה ביבוא האישי בשנים האחרונות.

אלא שכל זה היה רק הקדמה לשיא המאבק בין המשרדים, שמתנהל כיום סביב "חוק רישוי הרכב" - הבייבי של השר כ"ץ - שעומד כיום להצבעה בוועדת הכלכלה. משרד התחבורה הכניס לחוק רישוי הרכב סעיפים שנועדו להעניק ליבוא האישי עידוד, הגנות וחסינות במסגרת החוק, כולל אפשרות לבצע "יבוא אישי מסחרי" באמצעות סוכנים, יבואנים זעירים ועוד.

תגובת רשות המסים הייתה הכרזת מלחמה כמעט גלויה: בדוח שפרסמה ערב התחלת הדיון בוועדת הכלכלה נכתב כי "חוק רישוי שירותי הרכב, אשר נמצא בשלבי חקיקה מתקדמים, כולל בתוכו שורה של סעיפים שנועדו להקל על יבוא אישי ו/או לתת לגיטימציה לעיסוק מסחרי בו. רשות המסים רואה בדאגה רבה את ההקלות המסתמנות, שכן, אלה עלולות להרחיב באופן משמעותי את היקפי היבוא של רכב משומש, עם כל הבעייתיות באכיפת חוקי המס ופוטנציאל נרחב לפגיעה בהכנסות המדינה ממסים". לדברי הרשות, הרחבת היבוא האישי "עלולה להרחיב את מקלט המס ואת האפשרות להתחמק מתשלום מס אמת שניתנת באופן סלקטיבי למעמד המבוסס יחסית".

בשורה התחתונה, צריך להיות נאיבי כדי להאמין שמבול הודעות המכס מקורו בפעולה שגרתית. אזרחים רבים שקיבלו הודעת גירעון כזו נמצאים בבעיה רצינית, כי חלק מכלי-הרכב כבר "עברו ידיים" ואחרים חוו ירידת ערך משמעותית, כך שהיבוא שלהם עתיד להסתכם בהפסד בחישוב המסים העודפים. זוהי מכה שתרתיע רבים מלחשוב בכלל על יבוא אישי.

והמסקנה הסופית - בישראל צריך לראות תמיד את התמונה הכוללת, ואסור להתייחס ל"ממשלה" כגוף הומוגני עם מדיניות ממלכתית מתואמת בין המשרדים. המצב דומה יותר לתחרות הורדת ידיים בנוסח "מי הבוס".