מי צריך עוד חולדאי על הראש?

ייקור הארנונה: הזדמנות להכיר במחיר המיותר של ריבוי עיריות

נקודת המוצא היא ששיטת הארנונה בישראל לא עובדת. ההכנסה שמקבלות הרשויות המקומיות מהמס העירוני, גבוה ככל שיהיה, אינו מצליח לכסות את סך ההוצאה. ערים שאין להן אזורי תעשייה פורחים, מרכזי מסחר שוקקים או קרקעות היסטוריות (כמו תל-אביב, שהתברכה בכל השלושה), נדונות לגירעון תמידי.

בטווח קצר הן יכולות ליהנות מהיטלי השבחה ומאגרות, שיניבו להן סכומי עתק מפרויקטים חדשים, אך בטווח הבינוני והארוך הדיירים חדשים יעמיקו את הבור.

אבל השאלה היא כמובן מה עושים. ועדת הכספים ניסתה אתמול לפתור את הבעיה בדרך המוכרת - במקום לשנות מהיסוד את השיטה המקולקלת, לשנות את שיטת החישוב. ההכנסות עולות על ההוצאות? יואילו נא תושבי העיר ובעלי העסקים לפתוח את הארנק. נמצאה סוף סוף שיטה חדשה לסחוט מהם עוד טיפה.

באופן עקרוני, העברת סמכויות לרשות המקומית היא מהלך חיובי. להבדיל משר הפנים, שרואה את כולנו ממרומי מגדל השן, ראשי הערים צועדים על המדרכות הסדוקות, מבקרים בגני הילדים שעדיין דחוסים בתוך קרוונים ופוגשים פה ושם את שכבות המצוקה המתגוררות בעיר.

ולהבדיל משר הפנים, שרובנו לא נחליט אם לבחור או לא לבחור אותו לכנסת הבאה בשקלול של גובה הארנונה והשירות שאנחנו מקבלים בתמורה, ראשי הערים בדיוק על הנקודה הזו נבחנים. אין נאמנות אישית או מפלגתית בזירה מקומית. מי שחושב שראש העיר יעז בקלות להקפיץ את תשלום הארנונה שוכח כנראה באיזו קלות החלפנו פה שורה שלמה של ראשי ערים ותיקים רק לפני חודשיים.

אבל צריך גם להבין שהמכונה הישנה כבר לא עובדת. הארנונה המחושבת לפי שטח הנכס, שימושו והאזור שבו הוא יושב יוצרת בינתיים כאוס כללי, ולא פחות חשוב, אינה מצליחה לייצר לכל רשות מקומית הכנסה שאינה גירעונית.

ולא אנחנו אומרים את זה. גם הממשלה הבינה את זה מזמן. בתחילת 2007 מינה שר האוצר דאז, רוני בראון, ועדה ציבורית לרפורמה בארנונה בראשות רו"ח אודי ברזלי, מי שכיהן בעבר כנציב מס הכנסה.

המלצות הוועדה עסקו בהכרח לבצע שינוי בשיטת החישוב, כך שתתבסס על שווי הנכס, תהיה אחידה ותהיה דומה יותר לשיטת הנטו. רק שבפועל, ממשלות התחלפו וכלום לא השתנה. באוגוסט האחרון אמר לנו שר הפנים גדעון סער כי "אנחנו לומדים בימים האחרונים את הדוח שהכינה בשעתו ועדת ברזלי. מתבצעת פה עבודת מטה וזה עניין של שבועות עד שנגבש כיוון לטיפול בנושא הארנונה".

השבועות עברו, אבל השיטה נשארה כשהייתה. אותו סער גם יודע מהו הצעד המתבקש - איחוד 250 הרשויות המקומיות לכמה עשרות בלבד (צעד שמיידית יבטל את הגירעון בלא מעט רשויות משותפות ויחסוך מיליארדים בטווח הארוך) - אבל קשה לשלטון המרכזי לוותר על הכוח במנגנון מנופח ומבוזר כל-כך.

ומה שחסר לשלטון בירושלים זה עוד כמה רון חולדאי, ראשי רשויות בעלי כוח פוליטי וכלכלי, שיאיימו עליהם מלמטה. אז מחר שוב יצבעו את הגשר השבור, בתקווה להרוויח עוד כמה שנים של שקט מצד הרשויות המקומיות שימשיכו לקרוס לאטן.

צרו איתנו קשר *5988