סוף עידן הבולדוזרים

מורשת שרון הפוכה לגישתו: לפתור בעיות ולא לחסלן

מכל עבר סופדים לאריאל שרון ה״בולדוזר״ - אריק שהזיז הרים, לא עצר באדום והסיר מכשולים. באומץ, בכוח ובנחישות (ששווקה עם ״רגישות״) התנתק שרון מעזה, כראש ממשלה; הקים עשרות שכונות שקלטו את גל המהגרים מבריה"מ, כשר השיכון; וחדר ללבנון לחיסול ״קיני מחבלים״, כשר הביטחון.

עכשיו עת קילוסין ושבח. הביטחוניסטים יהללו את הישגי המלחמה, ובמחנה השלום יסלחו, ויזכירו את מהלכיו האדירים כבונה הארץ בשנות ה-90 וכמפנה ההתנחלויות האמיץ מרצועת עזה. ״אריק נתן (לימין, למתנחלים), אבל אריק גם לקח - יהי שם אריאל שרון מבורך״.

אין חולק שבין אלה ואלה, יש לשרון זכויות גדולות בבניין הארץ, הגנה על גבולות המדינה ותכנון עתידה באזור.

פתרון בכוח שמצמיח עוד בעיה

שרון אמנם היה בולדוזר. אותה רוח בולדוזרית של מצביא עשוי ללא חת שדחפה אותו לחצות את התעלה במלחמת יום כיפור, המשיכה לנשוב במפרשיו גם בהמשך. כך, גם כאשר שינה את עמדותיו המדיניות, הוא לא שינה את השיטה. והשיטה היתה: מהלך אחד והפעלת כוח בבת-אחת, לטיפול בבעיה. אלא שבהרבה מקרים המהלך שהוביל שרון בעוצמה ובכריזמה שאפיינו אותו, לא הביא פתרון, ולעתים אף הצמיח בעיה אחרת, וחריפה יותר.

המלחמה לשלום הגליל לא חיסלה את הטרור ואת השאיפות הפלשתיניות לעצמאות, וסללה לימים את הדרך לעוד מהלך "זבנג וגמרנו" בדמות הסכמי אוסלו. מהצד השני, ההתנתקות ועקירת יישובי גוש קטיף לא חיסלה את בעיית עזה, הולידה מבצעים צבאיים עקובי-דם, מתים והרס באותה עזה עצמה, והחריפה מאוד את הקיטוב בין ימין ושמאל.

כך גם הקמת אלפי דירות לפזורת רוסיה שהגיעה בהמוניה לישראל, אשר שיכנה את העולים בבתים והרחיבה ערים רבות בישראל. היא פתרה אמנם את בעיית הדיור, אבל יצרה שכונות מגורים נטולות עצמאות וחיים.

תנופת הבנייה המהוללת הזו הולידה במהרה בעיות תחבורה ותעסוקה שישראל סובלת מהן עד היום, ואזורי מגורים של דלות ומצוקה תרבותית שמחירן נגבה באלפי צורות ודרכים.

שרון המדינאי לא נטה להניע תהליכים, כי אם לנקוט במהלכי חירום. כדרכם של אלה, הם הופעלו בעוצמה, כתגובה מיידית, נגחו במכשול ויכלו לו, אך מנגד - גבו מחיר כבד ומהדהד. הפילוסופים היוונים היו אומרים שהקוריקולום שלו מעיד על טקטיקן לא רע בכלל, שלמרבה הצער נכשל באסטרטגיה.

חירום, חרדה ואין ברירה

ואולי שרון לא יכול היה להיות אחר. מדינה שהוקמה מתוך טראומת השמדה והוכרזה בהחלטה של איש אחד, מגדלת מנהיגים שלומדים ליישם פתרונות מיידיים ומהירים, ואם צריך בכוח, אווירת חירום ו"אין ברירה", תצדיק גם את זה.

יודעים מה? אפשר שהיא לא רק מצדיקה כתירוץ, אלא מוצדקת לגמרי בפריזמה שבה היא ננקטת: מנהיג המרגיש שהוא עומד בראש מדינה שחיה בחרדה ועל זמן שאול.

אחרי מות - קדושים אמור, ולא זה הזמן להלין על אריק שרון כטקטיקן שיטת החירום. לשרון יש מורשת גדולה, מורשת הפוכה: מותו צריך להזכיר את מחיר שיטתו - הסתערות אל היעד בלי להסס ובלי להביט לאחור, כי אחרי שנתקבלה החלטה כבר לא נסוגים. אולי לכתו הוא אות שמסמן לנו לבחור דרך אחרת ושיטה חדשה.

זמן היסוס

מנהיגים גדולים יצוו בלכתם מה לעשות, ממנהיגים יותר גדולים נצפה שיצוו גם את הדרך והשיטה.

אני סבורה שלא יפחת דבר מגדולתו של שרון, אם נסיק מתולדות חייו ושיטתו שצריך לעצור את הבולדוזרים, ולהפעיל פחות כוח. אי אפשר לנתק בכוח, להתיישב בכוח, לבנות בכוח. צריך להפסיק את הבולדוזריות בכל המקומות: בפריצת גבולות מדיניים, בחילופי שטחים מיידיים, בסלילת כבישים ובהקמת יישובים.

חומה ומגדל זה הכי המאה ה-20, גם זבנג וגמרנו לא מתאים למדינה מבוגרת. מותר לנו כבר להתנהל בדרך יותר איטית, שמשאירה מקום להיסוס, ולכן גם יותר בטוחה ופחות מזיקה. כי היא מכוונת לבעיות יסוד, מנסה לפתור את הבעייה ולא "לחסל" אותה.