הבום של "בייבי בום"

האם תהיה זו הסדרה הראשונה מאז "הישרדות" שבה יביס ערוץ 10 את ערוץ 2?

"משחקי השף" מול "בייבי בום", יום א' מ-21:00, ערוץ 2 רשת וערוץ 10

לפעמים אין טוב יותר ממבחן אצבע: בעוד אני משלטט לי אמש (א') בין "משחקי השף" לכמה משחקי כדורגל ששודרו במקביל, צפו בנות הבית ב"בייבי בום". וכך, בעוד אני מוצא בפרק הראשון של ריאליטי הבישול בעיקר פגמים בפורמט (חלקם ילכו וישתפרו, אבל ב"מאסטר שף" יכולים בינתיים לנוח - הפער עודנו עצום), נרשמו זעקות גיל ודמעות של התרגשות מכיוון החדרים האחרים בבית. "זה לא פייר" מחתה האישה את דמעותיה: "הם לקחו סיטואציה שיש בה הכול".

האמת? צודקת: כבר ראינו כל-כך הרבה מהתחום שבין דוקומנטרי לריאליטי, אבל לגאון שחשב להציב מצלמות בחדר לידה מגיע פרס מיוחד. אז אם מבחן האצבע המשפחתי שלי אמין, אציע על סמכו גם תחזית לרייטינג של העונה הקרובה: "בייבי בום" תהיה הסדרה הראשונה מאז העונה הראשונה של "הישרדות" שבה יביס ערוץ 10 את ערוץ 2 ללא תנאים וישיג רייטינג שכמותו לא נרשם בערוץ החבול הזה מזה שנים.

שידור חוזר

"המערכת - המסלול של מיס עולם", יום ב' 21:00, ערוץ 2 רשת

כדי שלא יחשוב מישהו שמא אני מזלזל בסיפורה של לינור אברג'יל, הרי שזאת ממש לא הכוונה: מדובר בסיפור אישי קשה אך אמיץ, שיכול לתת תקווה ללא מעט נשים, וטוב שסופר וסוקר בהרחבה.

ולמרות זאת, ולמרות שהוא מתאים מאוד לאג'נדה של מיקי חיימוביץ', קשה שלא לתהות מה טעם מצאה "המערכת" בסיפור שפרטיו ידועים, שכבר פרנס ראיונות בעיתונים, שאפילו ערב ההשקה לספר - בהשתתפות כל הקולגות לשעבר מתחום הזוהר - כבר סוקר בהרחבה בכל ה"גיא פינסים" לערוציהם.

נכון שלא כל תוכנית תעודה צריכה להיות קשורה בהכרח לאקטואליה, אבל צלילה חוזרת לתוך סיפור שכל פרטיו כבר ידועים, גם אם חשובים, אינה יכולה לעורר יותר מפיהוק.

אחרי כמה תוכניות שאף אחת מהן לא הצליחה באמת להתרומם, אפשר לשאול בקול רם: לאן הולכת "המערכת"?

בערבות הנגב

הפועל באר-שבע מול מכבי חיפה, יום ב' 21:00, ערוץ 1

להבטיח מראש משחק כדורגל טוב הוא הימור מסוכן, ובכל זאת - מי שעדיין לא נואש סופית מכדורגל ישראלי, צפוי ליהנות הערב (ב') ממשחק משובח: אצטדיון מלא, שתי קבוצות שיש להן על מה לשחק, בקיצור: משהו שאפילו דני נוימן יתקשה לקלקל.

למכבי חיפה, אם לא תנצח, המשחק הזה יכול לפתוח את עונת הרחצה: דבר אחד הוא להיות מחוץ למאבק האליפות ודבר אחר לגמרי הוא להיות "עוד" קבוצת מרכז טבלה משעממת. עבור הקבוצה של אלונה ברקת, זו הזדמנות גדולה להכריז "אנחנו פה!", הכרזה שגם אם לא תבשיל לאליפות, תשים את באר-שבע במקום שבו חלמה להיות.

הוסיפו לכך את אופיין הפתוח של שתי הקבוצות - ותקבלו משחק כדורגל שלא יכול להיות רע (בסטנדרטים מקומיים כמובן).