פרטנר וסלקום מחפשות את מנוע הצמיחה העתידי בעולם הטלוויזיה על גבי האינטרנט, אך השאלה הרלוונטית שהן צריכות לשאול היא לא האם מודל השוק הסיטונאי שפרסם משרד התקשורת יאפשר לממש את התוכנית, אלא איך לא נכנסים ומפסידים כסף.
לאחר שיתחילו בזה הן יעברו לשאלה הבאה שהכי מטרידה אותן, והיא אם לא נכנסים לטלוויזיה, איך מתמודדים עם שוק שבו בזק (בהנחה שתבוטל לה ההפרדה המבנית) והוט משווקות חבילות טריפל והן לא.
בסופו של יום, מה שמפחיד מכל את פרטנר וסלקום הוא הסרת המגבלות מעל בזק, ואיך מתמודדים מבחינה שיווקית עם מצב כזה. סוגיית השחרור של בזק היא הסוגיה הכי רגישה שעומדת לפתחו של שר התקשורת גלעד ארדן.
1. צומת דרכים
אין לקנא בארדן בימים אלה. הוא ניצב באחד הצמתים הכי סבוכים ומורכבים בתולדות משרד התקשורת. כל החלטה שיקבל בנושא השוק הסיטונאי עשויה להיות בעלת משמעות רחבה להתפתחות השוק. ראשית, ארדן בבעיה משום שכפוליטיקאי שנכנס לנעליו של שר התקשורת הקודם, הוא תחת הלחץ להראות הישגים. כבר שנה חלפה ושום דבר משמעותי לא קרה בשוק התקשורת, או נבע מיוזמה שלו. הכל החל לפניו החל מנושא הקצאות התדרים בדור הרביעי וכלה בשוק הסיטונאי.
2. הלחץ מדומה
לכן הוא צריך להסיר מעליו את הלחץ, שבעיניי הוא מדומה, ולהראות שהוא מבצע מהלכים גדולים. אם הוא יעשה את הדברים הנכונים לא יבואו אליו בביקורת, להיפך הוא ייתפס כמקצוען וכאיש רציני שלא הולך בתלם ולא נכנע לתכתיבים פופוליסטיים. זה יחייב אותו לאמץ שינויים באופן העבודה הריכוזי והכוחני להחריד שלו, וזה יעשה לו טוב גם במישור האישי.
3. האם אין ברירה?
השוק הסיטונאי הוא מהלך שלארדן לא הייתה ברירה אלא להוציאו אל הפועל. זוהי מדיניות בעייתית שהוא וראשי המשרד שלו יודעים שהיא לא תיצור כאן דרמה גדולה, אבל ספק אם ניתן לבטלה. זו מדיניות שבמידה מסוימת ניתן לקרוא לה רע הכרחי. ללכת ולבטלה כעת ולחפש מודלים אחרים לתחרות זו צרה צרורה, וגם ספק אם בהרכב הקיים במשרד ובלשכת השר יש את האנשים שמסוגלים לעשות זאת.
4. כשמאבדים כיוון
היום יותר מתמיד הוכח באופן חד וברור, כי המודל הטוב ביותר לשוק הישראלי הוא מודל של תחרות מבוססת תשתיות עצמאיות. ארה"ב ומזרח אסיה מוכיחות זאת ואירופה מוכיחה ההיפך ושקועה בתשתיות מפגרות בגלל מדיניות השוק הסיטונאי. תשתיות עצמאיות זהו המודל שמבטיח השקעות ומבטיח תחרות ארוכת טווח. ועדת גרונאו מ-2008 הביאה לנו את הטעות הגדולה הזו, ועד היום אנחנו מתברברים.
הצרה הכי גדולה שלנו הוא שהמשרד לא יודע מה הוא רוצה ולא מדבר בקול ברור. השוק הסיטונאי מנוגד לתחרות מבוססת תשתיות עצמאיות והוא לא יעיל משום שהוא לא יוצר בידול ברשתות. מה שיהיה לפרטנר ולסלקום יהיה בדיוק מה שיש לבזק ולהוט. איזה תמריץ תחרותי יש כאן חוץ מאשר לשמש ריסיילרים לאותו שירות?
5. מה שבעולם מבינים
השיח העולמי החדש הוא במישור הרשתות הווירטואליות והשירותים שניתנים בענן. אנחנו מפספסים בענק את השיח הזה, למרות שישראל היא אחת המדינות המתקדמות בתחום. אם מבינים את המגמה, יותר קל לתכנן קדימה.
6. דבר והיפוכו
כדי לחזור למודל של תחרות המבוססת על תשתיות עצמאיות צריך לחשוב איך עושים זאת כרגע דרך IBC. זהו המודל הרצוי ליצירת תחרות שכרגע מתקשה להתרומם, אבל המדינה רוצה אותו בשוק ותומכת בו ב-150 מיליון שקל. אז אם המדינה רוצה אותו איך היא מקדמת את מודל השוק הסיטונאי שאלו שני דברים סותרים לגמרי? איך יוצאים מהפלונטר הזה?
7. פרטנר וסלקום נכנסות ל-IBC
אחת האפשרויות שצריך לשקול ברצינות היא להכניס את פרטנר וסלקום לתוך IBC כשותפות. זה לא פשוט אבל זה ניתן. בעבר רשות ההגבלים טרפדה זאת אבל הנסיבות השתנו וצריך למצוא את הדרך להבטיח שייכנסו למיזם ועל ידי כך לייצר עבורן תמריץ לרכוש ממנו תשתיות, ולהעמיס את הרשתות הסלולריות שלהן על המיזם ועל אתרי חברת חשמל. אם אפשר להקים כאן 3 רשתות סלולריות משותפות ל-5 מפעילים, אפשר שפרטנר וסלקום יישבו ב-IBC תחת מגבלות.
8. הפוך גוטה, הפוך
הדבר השני שצריך לעשות הוא להפסיק ולחשוב במונחים של האסון שמביא השוק הסיטונאי על IBC ולהחליף דיסקט. זה אומר שמעכשיו חושבים איך רותמים את השוק הסיטונאי לטובת המיזם. כלומר איך מאפשרים ל-IBC לבוא ולהשתמש בתשתיות הפסיביות של הוט ובזק כדי להגיע ללקוחות.
הרי המשרד קבע מחירים לתשתיות הפסיביות, אז למה לא להקל על IBC שתוכל להגיע דרך קנים ותעלות שכבר ישנן, וכך אולי יקלו על הפריסה. הבעיה היא ש-IBC נתונה בסיטואציה מורכבת של התמודדות עם עובדי חברת חשמל שמאיימים לא להתחיל במיזם אם לא יסדירו את תנאיהם בפרויקט, ובעלי המניות אינם רגילים ומתמצאים בעבודה רגולטורית. הם יבינו במורד הדרך שזו שעת כושר מבחינתם להרים את הכפפה ולדרוש שיתירו להם לעבור בתשתיות בזק והוט, בהתאם למדיניות השוק הסיטונאי.
9. איפה קבור הכלב
אחת המטרות המרכזיות שארדן צייר לעצמו בתחילת הקדנציה היא הרחבת התחרות בתחום הטלוויזיה. לשיטתו הדואופול של הוט ויס הוא בעייתי משום שמחירי הטלוויזיה יקרים מדי. ארדן צודק ברצון שלו להוריד מחירים בטלוויזיה, אבל הדחיפה שהוא רוצה לתת לפרטנר ולסלקום דווקא להיכנס זו לא הדרך הנכונה.
השינוי יבוא אם וכאשר תימצא הדרך להביא לישראל את כרומקאסט של גוגל, את נטפליקס, הולו, אפל טי וי ודומיהם, ויימצא הפתרון לארוז את החומרים שלהם בעברית. לא לפרטנר ולא לסלקום יש את המשאבים להשקיע עכשיו 600 מיליון שקל בשנה ביצירת תוכן שיתחרה בהוט או ביס, שזה תחום ההתמחות שלהם. לא למדו לקח מהניסיון שנכשל בפרטנר להיכנס לתחום?
10. הדור הרביעי יותר חשוב
האתגר של ארדן הוא לחשוב כיצד הוא מביא את התחרות מהעולם החדש, ולא לשים את יהבו על פרטנר וסלקום. המאבק הוא במקום אחר - בהסכמי התוכן המגבילים של הוט ויס ובנושא זכויות שידור מול ספקי התוכן בחו"ל. האחרונות בכלל מנהלות מאבק מאד מוזר מבחינה רגולטורית. הן אלו שרצו את השוק הסיטונאי ודחפו אליו וכבר כמה שנים משגעות את השוק ומחכות שיפרסו להן שטיח אדום.
הגיע הזמן שיקבלו החלטות ויודיעו מה הן רוצות. לאור העיכובים וההתלבטויות, נדמה ששתיהן דווקא מחפשות את הדרך לרדת מהסולם, ונראה שזה לא יזיק להן כלל. לנוכח מה שקורה בשוק הסלולרי, וההשקעות הצפויות להן בדור הרביעי, הדבר האחרון שהן זקוקות לו כרגע הוא להיכנס לפרויקט שאפתני בתחום שאין להן בו שום יתרון יחסי, ובשיחות סגורות הן גם מודות שאין בו כסף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
