"פסיכיאטרים שנותנים ציפרלקס שתרגישו יותר טוב - שרלטנים"

בסרט 'הזאב מוול סטריט' מתוארת דמותו המתודלקת של הברוקר ג'ורדן בלפורט. כמויות אדירות של סמים הוא מערה לתוכו, ומתעטף בתחושה של אומניפוטנטיות, הרגשה של היות כל יכול. הקוקאין מציף את המוח שלו בדופמין, ומנטרל את מערכת העכבות שלו.

למעלה מ-100 שנים קודם לכן, תחת השפעת קוקאין, כתב פרויד לאהובתו מרתה ב-2 בפברואר 1886, שהקוקאין שחרר אותו מהביישנות והדיכאוניות ועשה אותו אופורי, שופע אנרגיה, עם תחושת ערך עצמי והתלהבות מתפרצת.

בעידן תובעני מאי פעם, נוכח החשיפה המוגברת ללחצים ומתחים עצומים, יחד עם ההתפתחות הפרמקולוגית, יותר ויותר אנשים בוחרים להתמודד עם החרדות שלהם באמצעות חומרים כימיים שמשחררים אצלם במוח דופמין וסרוטונין.

החומרים הכימיים הללו אחראים במידה רבה לרגשות שלנו, אולם שורה של מחקרים עכשוויים מצביעים על כך שניתן לייצר אותם במוח באמצעים אדפטיביים יותר כמו פעילות גופנית מאומצת, תזונה, סשן פסיכולוגי או מדיטציה. כל אלה גורמים לשחרור חומרים כימיים במוח שמייצרים תחושות של אופוריה.

מוחנו מסוגל להפיק כל תרופה שמיוצרת על ידי תעשיית התרופות. הוא יודע לייצר אותן בעצמו. נמצא שניתן לייצב את מצב הרוח, למקד את החשיבה, להעלות את רמות הריכוז, האופוריה והרוגע, שלא באמצעות עזרה כימית מבחוץ.

לפי התובנות שעולות מחקר המוח, כל הרגשות, ההתנהגות והחשיבה שלנו נקבעים במערכת הפיזיקלית-כימית של המוח. מה שמעלה את אחת השאלות הפילוסופיות החשובות ביותר על מוצא הרוח מן החומר - עד כמה ההתנהגות, המחשבות ואפילו האישיות שלנו הן פועל יוצא של מערך החומרים הכימיים במוחנו. עד כמה הרגשות שלנו הם בסופו של דבר רק פירוש לתגובה כימית. האם בכלל אפשר לדבר על תודעה ועל נפש בנפרד מהכימיה של המוח? האם האדם הוא לא יותר מאשר מעבדה אלקטרו כימית מורכבת?

ה'אני' כאוסף מולקולות

הפילוסוף הבריטי ג'ון סרל, שחקר את הקשר בין נפש למוח, טען כי אירועים מנטליים - כמו לרצות משהו, לאהוב מישהו, וגם היכולות הנפשיות שלנו, חשיבה, נדיבות וכו', אינם קיימים בתוך יישות שהיא נפש, אלא נובעים מתוך החומר עצמו, אוסף המולקולות שיוצר את המוח שלנו. השאלה היא כיצד נוצר ה'אני', אם אנחנו לא יותר מסט אדיר של נוירונים שמייצרים פונקציות מנטליות?

מאחר והמנגנון המוחי מבוסס כולו על כימיה ומעגלים חשמליים, שככל שייחקרו מערכות ההפעלה של המוח נוכל להשפיע על יצירת כימיה שמשרתת אותנו טוב יותר. המחשבות, ההתנהגות, הרגשות - כל אלה, מסתבר, באים לידי ביטוי בפעילות כימית וחשמלית במוח. הכימיה הזו משפיעה על התודעה שלנו.

כיום מצביע המחקר על כך שהמוליכים העצביים דופמין, סרוטונין ונוראדרנלין קשורים באופן ישיר להפרעות חרדה ופאניקה, למשל. יש הרבה עדויות לשיפור מצבי חרדה על ידי תרופות מבוססות סרוטונין (SSRI) במינון נמוך.

המהפכה הגדולה שהביאו איתם כדורים נוגדי דיכאון וחרדה מסחררת בהיקפה (בארה"ב מדובר בשיעור חדירה עצום, כ-20% מהאוכלוסייה צורכים תרופות אנטי דיכאוניות וחרדתיות), אך היא לא נטולת מגבלות ובעיות. התרופות המשפיעות על הרגש גורמות תלות ומשפיעות לרעה על מסלולים עצביים אחרים במוח.

אי אפשר להבין את נושא החרדה מבלי להסביר את תפקידה של מערכת העצבים הסימפתטית שמגבירה את העוררות. היא פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ ומתח, ומכינה את הגוף למאבק בהתאם לתגובת "הילחם או ברח". היא מגבירה את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים ומעלה את לחץ הדם. במקביל היא מעכבת את מערכת העצבים המנוגדת לה, המערכת הפארא-סימפתטית.

דומיננטיות של המערכת הסימפתטית תביא לכך שהאדם יחווה התקפי חרדה, פוביה ספציפית, חרדה כללית מפושטת, הפרעה טורדנית כפייתית או דיכאון. כל אחד מהמצבים הללו מוגדר כהפרעה רגשית ומעורבים בו סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין. פסיכיאטרים יסבירו כי חסר של אחד המוליכים העצביים, כמו דופמין או סרוטונין, משפיע לרעה על מצבנו הרגשי.

כימיה מביאה לשינוי התנהגות

"אנו יודעים בוודאות אילו חומרים כימיים במוח מביאים לשינוי התנהגות", קובעת נאוה זיסאפל, פרופסור לנוירוכימיה מאוניברסיטת תל אביב, שפיתחה תרופה פורצת דרך לטיפול בנדודי שינה לאחר שמצאה את ההורמון שמשפיע על הולכה עצבית בלילה. "אנו יודעים מהן המערכות הכימיות שקשורות בהנאה. יש נם אזורים ברורים במוח שפעילים בזמן עונג, ושם המערכות של הדופמין חשובות".

- האם דופמין מגביר דיסאינהיביציה (ביטול עכבות)?

"כן. זה חלק מהמנגנון של קוקאין. גם סרוטונין אחראי על הערנות ומצב הרוח הטוב".

- כיצד אנשים רגילים, שאינם חולים בדיכאון עמוק, יכולים לשפר את הכימיה במוח ללא התערבות כימית חיצונית?

"אפשר לייצר סרוטונין ודופמין דרך זה שאתה מגרה את עצמך בדרכים נפשיות כמו לשיר, להיות בחברה, לצאת ולראות אנשים".

הפעילות הרגשית שלנו ממוקדת במוח בשלוש מערכות גומלין: המערכת הלימבית, הכוללת את האמיגדלה, ההיפוקמפוס וההיפותלמוס. מערכת נוספת נמצאת בקליפת המוח באזור הפרונטלי בעיקר, והיא אחראית על גורמי אישיות וקשורה גם בוויסות רגשות. הדחקה או פגיעה בה עשויה לפגוע ביכולת לשקול השלכות לביטוי רגשי כמו זעם מתפרץ. המערכת השלישית נמצאת בגזע המוח, האזור האחראי על עוררות כללית, המכין את האדם לפעולה.

ויסות רגשות

היום פועלים החוקרים כדי לאפשר מצב שבו נוכל לבדוק בקליניקה את מצב הסרוטונין, הדופמין והנוראדרנלין במוח, בעיקר במערכת הלימבית האחראית על ויסות הרגשות. בעתיד יוכל אדם להיכנס למרפאה ושם להתחבר למכשיר שיוציא פלט: 'חסר לו סרוטונין ואלה הן דרכי הטיפול המומלצות להעלאת הסרוטונין באותו מקום'. גם בסשן הפסיכולוגי ניתן יהיה למדוד את יעילות הטיפול. נחבר את האדם למכשיר שיבדוק את התגובה במוח על משפטים שאמר המטפל.

סריקות מוח מלמדות שטיפול פסיכותרפויטי מביא לשינוי מוחי אצל המטופל, בדומה להשפעת התרופות. חוקרים מצאו כי הפסיכותרפיה עובדת בדרך של למידה. הלמידה גורמת למוח ליצור עוד הסתעפויות וכך יוצרת מיומנות חדשה.

פרופ משה קוטלר, יו"ר איגוד הפסיכיאטרים, יוצא נגד השימוש המופרז, לדבריו, בתרופות אנטי דיכאוניות. "לתת תרופות פסיכיאטריות לאנשים שאין להם פסיכוזה, זה על גבול השרלטנות. פסיכיאטרים שנותנים ציפרלקס, תרופות לחיזוק האישיות, כדי שתרגיש יותר טוב, אני לא יודע על בסיס איזה מדע הם עושים את זה.

"ניתן להיטיב מצבי דיכאון וחרדה באמצעות תרופות אנטי דיכאוניות, אבל הגישה שאומרת ש'דיכאון הוא הפרעה ביו-כימית ובוא נתקן אותה בתרופות' היא פשטנית מדי. הקושי הגדול בפסיכיאטריה המודרנית הוא הבנת הפיזיולוגיה. הפסיכו-פרמקולוגיה שמתייחסת לסרוטונין, דופמין ונוראדרנלין, לא התייחסה מספיק למעגלים עצמם. הכימיה היא המהות, אך המוח מבוסס על מעגלי תקשורת, והבנתם קריטית לא פחות מכמות הדופמין".

סקס, ריצה, סוכר

כל מי שהתנסה בפעילות ספורטיבית מאומצת כמו ריצה, מעיד על תחושות אופוריות. בזמן ריצה משתחרר דופמין במוח. "האנדורפין עובד על מרכז שקשור להתמכרות, 'מערכת התגמול', ומציף את המוח בדופמין שגורם לתחושת התעלות, אותו 'היי' שחווים אנשים שעוסקים בספורט. הם מתמכרים לאנדורפינים, ונוצר אצלם רעב לעוד ועוד. גם אכילה של סוכרים ושומן יוצרת את אותה תחושה של התעלות מאחר ומדובר במסילה המופעלת על ידי דופמין. הרבה מאוד פעולות מענגות מסתיימות בהפרשה של דופמין, כמו עישון וסקס".

- אז במה שונה קוקאין שגורם להפרשה של דופמין ויוצר תחושה של 'היי'?

"קוקאין זה פשע פרמקולוגי, כי הוא גורם לשחרור לא מבוקר של דופמין וגם מריץ מסילות נוספות אדרנרגיות (של אדרנלין), שיוצרות פעילות יתר בנוסף להנאה. זה מסתיים בקראש המפורסם שבו המוח מדולל מדופמין".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי