אגם: "אין לנו אוצרות טבע; האוצר שלנו הוא מוח יצירתי"

"תסלחי לי, האיש שישב איתך הוא האמן יעקב אגם?" שואלת מלצרית צעירה בעיניים נוצצות, בתום פגישתנו בבית קפה בתל-אביב. בגיל 86, עטור זקן לבן, כובע קסקט שמסתיר קמעה את עיניו ובנדנה שובבה לצווארו, אגם זוכה למבטי הערכה חמים מכל עבר. כשהוא משרבט משהו, ראשים נזקפים ועיניים עוקבות במבט סקרן. יש גם מי שמעז לגשת, בכבוד ובהתרגשות, ומבקש ללחוץ את ידו. הוא מקבל את תשומת הלב בנון-שלנטיות אצילית, אך ניכר שהוא מעריך את המחוות. הן מתגמלות אותו על שנים של הצלחה עולמית, שלא זכתה לביטוי מלא בזירת האמנות המקומית.

לא שהוא לא מוערך. אין חולק על כך שאגם הוא פנומן יחיד בדורו. מאסטר מודרני, שפיתח במומחיות נדירה את הקו הנבחר שלו - אמנות קינטית וארבע-ממדית. אמנות המבוססת על גאומטריה ותפיסה אופטית. אם כי, הוא מתריע: "אין להתבלבל בין האופ-ארט לאמנות הקינטית. אמנות היא קודם כל ביטוי של מציאות והיום השינוי הוא הדבר הבולט ביותר. אמנות בתנועה היא הממד הרביעי, של השינוי בזמן. אם מוזיקה היא תנועה של צלילים בזמן, האמנות שלי היא תנועה של צורות וצבעים.

עבודותיו של אגם הן מהיקרות ביותר בשוק הישראלי ומחיריהן נעים בין 1,800 למאות אלפי דולרים.

בתערוכות ובמכירות אמנות בינלאומיות - אגם, ממש כמו שגאל או סוטין, אינו מוצג כאמן ישראלי. הוא נחשב לאמן בינלאומי מצליח. בקנה מידה ישראלי הוא האמן החי שמחירי יצירותיו במכירות פומביות הם היקרים ביותר. מחיר השיא נקבע עם מכירת היצירה "צמיחה" בסותבי'ס ניו יורק ב-2010, תמורת 698 אלף דולר.

"אני מכרתי את היצירה הזו ב-18 אלף דולר לאספן מגרמניה. את היצירה שנמכרה ב-360 אלף דולר, מאוסף הפניקס, אני מכרתי ליוסי חכמי ב-9,000 דולר. הוא התמקח איתי". מהמכירות הפומביות הוא אינו מקבל אחוזים כמובן, אך הן תורמות לקביעת ערך עבודותיו בשוק.

בחזרה לתלת-ממד. "האמנות התחילה בממד אחד, בציורי קו - כמו ילד שמצייר בקו אחד. לאדם הקדמון היה חשוב ללכת בקו אחד ולא לאבד את דרכו", אומר אגם. "אחר כך התרבויות הקדומות - המצרים, הבבלים, היוונים - יצרו בדו-ממד. מאוחר יותר התחילו לפסל בתלת ממד. הממד הרביעי הוא ממד הזמן והתנועה.

"מהו הזמן? זמן הוא ממד בלתי-נתפס. לא ניתן לשחזר את העבר ולא ניתן לצפות את העתיד. תנועה היא מצב משתנה ובלתי צפוי. עבודותיי הן חופשיות ונותנות ביטוי לאי-ודאות", אומר אגם ומדגים: הוא שולף סדרת קשתות בגדלים שונים ומשחק איתן בזריזות ידיים כמו קוסם. משנה קומפוזיציות, מציג זוויות משתנות בתנועה יחידה, הופך ומערסל אותן כסירה מתנדנדת על מים.

היצירה הקטנה היא פסלון זהב, עשוי 18 חלקים לא מחוברים, בצורת קשת ניצבת אנכית וקשת תומכת אופקית, ההולכת וקטנה. בזווית מסוימת, היא נראית כמו לב, בזווית אחרת כטבעת אינסופית.

לא כל עבודתו של אגם קינטית. ביצירות הסטטיות, האדם הנע מול היצירה מספק את הממד הרביעי, כאשר הוא משנה את זווית התבוננותו. עבודת התלת-ממד שלו, התלויה באולם הכניסה של מוזיאון תל-אביב, ממשיכה לרתק את הצופים בה - ילדים ומבוגרים, תמימים או מנוסים בנבכי עולם האמנות. מצידה האחד היא נראית כקומפוזיציה בשחור לבן ומצד שני כמקבץ של גופים הנדסיים צבעוניים, מרחפים על רקע לבן. במבט קדמי היא נתפסת כסימפוניה אבסטרקטית של צבעוניות עשירה.

אך למרות גודלה המרשים, יצירה זו היא הד צנוע לעבודותיו המורכבות יותר של אגם. אחת מהן מוצגת באורח קבע במוזיאון מרכז פומפידו בפריז, לאחר שהועברה בשלמותה מארמון האליזה. זהו חדר שלם שכל אחת מדפנותיו עשויה בתלת-ממד של אגם, וכמותה גם השטיח והתקרה. במרכז החדר ניצב כדור מוזהב ובו משתקף כל הסובב אותו, כולל הצופה. אדם הפוסע לתוך החדר מוצא את עצמו למעשה בתוך קובייה מתעתעת. כיום ניתן לצפות ביצירה רק מבחוץ, מחשש לשחיקת השטיחים. אגם מספר כי הוא מנהל מו"מ מפרך עם אוצרי מרכז פומפידו כדי שיאפשרו לקהל לחוות את היצירה במיטבה.

יכולת ראייה יוצאת דופן

יעקב אגם זכה בפרסים בינלאומיים רבים, בין היתר בביאנלה לאמנות בסאו פאולו, ברזיל, ובפרס אונסקו מטעם האו"ם. את העבודה בפריז יצר לארמון הנשיא לאחר שפומפידו עצמו הזמין ממנו מזרקת ענק שהוקמה בלה-דפנס, בציר הישר המחבר בין הקשת החדשה, שער הניצחון, הקונקורד והלובר. יצירות מונומנטליות שלו, כמו זו שעל חזית המערב של מלון דן תל-אביב, מפארות בנינים ברחבי העולם.

לפריז הגיע אגם ב-1953, בתערוכה בינלאומית. "הסוריאליסטים אימצו אותי. מקס ארנסט וחבריו התפעלו מעבודותיי שהיו ייחודיות. בעל גלריה ביקש שאעשה עבודה בתשעה עותקים ואני סירבתי. אמרתי 'בחיים לא'. אבל מרסל ינקו שבא לבקר אותי שכנע אותי ליצור מולטיפל - סדרה שכל אחת מהעבודות בה שונה".

מאז ועד היום ממשיך אגם ליצור את סדרות ה"מולטיפל" שלו. מזווית אחת הן נראות זהות, אך מזווית אחרת כל אחת שונה וייחודית. עבודותיו חולקות ביניהן קוד גנטי זהה, אך כמו בטבע - לכל אחת יש התפתחות משלה. זה סוד קסמו של אגם, שנולד כנראה עם יכולת ראייה יוצאת דופן.

הוא נולד ב-1928 למשפחה דתית בראשון לציון. ב-1946 החל ללמוד בבצלאל. בעקבות הצלחתו בפריז בשנות ה-50, עבר להתגורר ולעבוד בה, אך שמר תמיד על הזיקה לישראל והוא מתגורר לסירוגין בפריז ובתל-אביב. "האטלייה שלי במונפרנס היה בעבר האטלייה של פול גוגן", הוא מגלה.

הזהות הישראלית והיהודית של אגם טבועה בו עמוק. ניתן לראות זאת בין השאר באופן שהוא חותם את שמו - בצורת מגן דוד.

- אתה אמן לאומי?

"פיקאסו הוא אמן לאומי? אני יוצר, שיוצא מתוך התרבות שלי. אין צורה בלי תרבות. אם רוצים להכיר תרבות מסתכלים על האמנות שלה. בצרפת חלקה של האמנות מבחינה כלכלית ותרבותית גדול מחלקה של התעשייה. האמנות מייצרת עניין וגם ערך כלכלי". לאגם חשוב להצביע על העובדה שצרפת היא המדינה המובילה בעולם בתיירות נכנסת, "התיירות מגיעה בעקבות האמנות", הוא מדגיש.

- למה לא רואים יותר עבודות שלך במוזיאונים הגדולים בארץ?

"בפתיחת מוזיאון ישראל, בשנות ה-60, תרמתי למוזיאון פסל בעל משמעות סימבולית, אבל הוא נעלם בתקופת השיפוץ", הוא אומר. "אחרי שהשקיעו 100 אלף דולר בשיפוץ, קבעו את פסל 'נמרוד' של דנציגר בכניסה לגלריה לאמנות ישראלית. חושבים שזה ביטוי לדמות הכנעני, אבל בדיוק אותה דמות נמצאת במוזיאון הבריטי - פסל מצרי עתיק".

גם עם מוזיאון תל-אביב יש לו חשבון קטן. "באוסף מוזיאון תל-אביב יש עבודה דיגיטלית ראשונה מסוגה שהוצגה בתערוכה הבינלאומית ARTECH בנגויה, יפן, לפני 30 שנה. היא זכתה בפרס ל'מוזיקה חזותית'". מדובר ביצירה על 16 מסכים, אולם לדבריו, היא "אבודה במחסני המוזיאון".

את עבודותיו, הוא מבטיח, נראה בקרוב בתערוכת ענק, עם פתיחת המוזיאון המוקדש ליצירותיו בעיר הולדתו, ראשון לציון. "זה לא רק מוזיאון זו תהיה קריה לחינוך חזותי. אם הכול יעבוד כמו שצריך זה יהיה מנוף כלכלי אדיר לעיר ולסביבה. אני גייסתי את התורמים - ביניהם אברהם קדר ומשולם ריקליס - אבל היוזמה היא של ראש העיר דב צור, ואני מברך אותו על החזון". תקציב ההקמה מומן בכספי העיריה (ר' מסגרת).

- זהו פרויקט החיים שלך?

"בהחלט כן. זה פרויקט חיים. הקריה לחינוך יצירתי תוסס וחי היא בעיניי המנוף כלכלי, חברתי ותרבותי חשוב ביותר לעיר, זה היה יכול להיות בכל מקום בעולם. גם ז'ורז' פומפידו כשהקים את מרכז פומפידו בפריז לא ראה מוזיאון אלא מרכז ליצירה ולפיתוח יצירתיות".

- מהו חינוך חזותי?

"אנשים סובלים מאנאלפבתיות חזותית. לא יודעים לראות והסיבה לכך היא המגבלה המילולית. מהי מילה? מילה היא שם שנתנו לצורה כדי שנזכור אותה. זהו כינוי ולא מהות. השפה המילולית פוגעת בחוויה התפיסתית, החושית והרגשית. השפה המדוברת לא שווה כלום כשעוברים את הגבול. לעומת זאת אם אצייר עיגול - בכל מקום בעולם הוא יהיה מובן", הוא שולף עט-מכחול ומשרבט על מפית. "את הכוס הזו ניתן לצייר ברישום פשוט, וכל אדם בעולם יבין את המהות. על השפה החזותית הזו ביססתי תוכנית לימודים שלמה, שפיתחתי יחד עם המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן".

תוכנית הלימודים של אגם, המיועדת לפיתוח יצירתיות ואוריינות חזותית נלמדת כבר מספר שנים בגני ילדים במספר ערים, ובראשון לציון היא רחבה במיוחד. "120 גנים בארץ עובדים בשיטה הזו ואם משווים את יכולות הילדים לילדים בגנים אחרים, רואים הישגים מרשימים ברמות IQ, ביצירתיות ורגישות חזותית. אני רוצה שהחינוך יתחיל מגיל אפס. ילד רואה לפני שהוא מדבר. "המטרה היא להכפיל את יכולת הלמידה והיצירה. יכולת ההתמצאות - ולשים את ישראל במקום המתקדם ביותר בעולם.

"מה יכול להיות מנוף יותר גדול לעיר מאשר יצירתיות? אין לנו אוצרות טבע. האוצר שלנו הוא במוח היצירתי שלנו. "בעולם משתנה צריך לחפש צורות ביטוי שמתאימות לתפיסה שלנו היום. מדובר בהייטק חזותי-אמנותי שיפרח הרבה יותר ויהיה יותר פתוח ונגיש. זו אבן שואבת למשקיעים, שישקיעו בפיתוח יצירתי של מוצרי תרבות שיכולים לצאת לכל העולם".

מהמוזיאון, שאמור להיפתח בחודשים הקרובים, הוא מתכנן לצאת לתערוכות בעולם. בגילו המתקדם, הוא עסוק כאיש צעיר, מרבה לנסוע ולהציג. באחרונה הציג שתי תערוכות ענק, בסינגפור ובמוזיאון הלאומי בטייוואן, בחסות קבוצת ברונו ארט, בעלי גלריות בעולם שפתחו לאחרונה גם את "ארט מרקט" בנמל תל-אביב.

בארט מרקט מוצגות גם עבודותיו החדשות ביותר של אגם - יצירות דיגיטליות על מסכים בגדלים שונים, שמגיבות למגע. משחקי טאץ' נראים לנו, בני הדור הדיגיטלי, כמובנים מאליהם. אך אין זה טריוויאלי שאגם, בגילו, משחק במדיום החדיש. הוא הזמין תוכנה מיוחדת שפותחה עבורו והוא יוצר יצירות יחידות, ללא עותקים, חתומות וממוסגרות (כולל המסך).

- ומה עם תערוכה רטרוספקטיבית באחד המוזיאונים הגדולים? אתה לא חושש שפתיחת המוזיאון עלולה להתעכב עוד?

"יש לי זמן, אני לא כזה מבוגר, רק בן 86".

האגם המוזהב

מוזיאון אגם בראשון לציון הוקם בהשקעה עירונית של 33 מיליון שקל

אם אגם קורא נכונה את המפה, עשוי המוזיאון המוקדש לעבודתו לחולל מהפכה תרבותית-חינוכית ואולי גם כלכלית בעיר הולדתו, ראשון לציון.

המוזיאון, שבנייתו הסתיימה, אמור להיפתח כבר בחודשים הקרובים ברחוב ההסתדרות במערב העיר, סמוך לבית המשפט. העירייה הקצתה את הקרקע לפרויקט ואת המבנה תכנן אדריכל דוד נופר, בהשראת סגנונו האמנותי של אגם. רות מקבי מנהלת הרשות לתרבות ואמנות ומנהלת הפרויקט מטעם העיריה, מסרה כי הבניין, ששטחו 3,000 מ"ר בשתיים וחצי קומות, הוקם בהשקעה של 33 מיליון שקל מתקציב עירוני. המוזיאון ינוהל על-ידי עמותה, שאמורה לגייס תקציב להפעלתו. היועץ המקצועי להקמת המוזיאון הוא האוצר ומנהל מוזיאון תל-אביב בעבר מארק שפס. בחודש הבא ייכנס לפעילות האוצר גלעד מלצר, שינהל את המוזיאון.

"אנחנו נמצאים כעת בשלב איסוף העבודות שיוצגו במוזיאון", אומרת מקבי. "מרביתן מגיעות בהשאלה או בתרומה, מאספנים ומוזיאונים בארץ ובעולם. ברשותנו עבודה שהגיעה מהגוגנהיים וכעת היא נכנסת לרסטורציה. זו עבודה באורך יותר מעשרה מטרים, שהייתה תלויה סביב האטריום המעוגל של הגוגנהיים, בתערוכת יחיד של אגם שהוצגה בניו-יורק. עלות ההובלה והרסטורציה של עבודות האמנות גבוהה כמו קנייה. למשל, הפדרציה היהודית של שיקגו מבקשת לתרום לנו מזרקה. מכיוון שמשקלה כשבעה טון, רק ההובלה תעלה 70 אלף דולר, עוד לפני שיפוץ וחיבור לתשתית".