הסינים נוטשים את המזון המהיר וחוזרים לאוכל מסורתי

הביקוש האדיר הפך את היצוא הניו זילנדי של בשר כבש לסין לעסק של 550 מיליון דולר ב-2013, גידול של פי חמישה לעומת 2010

במפעל רחב ידיים שמנהלת חברת עיבוד הבשר הגדולה בניו זילנד, שורות של כבשים מוקפאים על ווים עושות את דרכן אל אולמות החיתוך כדי להפוך לאריזות בשר שמיועד לסין. אבל במקום בשר הגב, הרגליים והאחוריים שהצרכנים המערביים אוהבים, סין קונה נתחים משניים כמו צלעות - נתחי בשר בעלי שכבות שומן מאזור הבטן של הכבש - שבעבר היו זולים בהרבה או אפילו מיועדים לשוק חיות המחמד.

כשהנתחים מגיעים לסין, הם מגולגלים, מוקפאים ומפולפלים, ונמכרים למסעדות מקומיות של מזון חם. הפופולריות של הקדירות המסורתיות, שהן אוכל זול ומקומי, עם רצועות בשר וירקות במרק, מספקות לרשתות מזון כמו מקדונלד'ס, יאם ברנדס (ברגר קינג) ואחרות תחרות רצינית בשוק המזון המהיר הסיני, שהיקפו 174 מיליארד דולר בשנה.

הביקוש האדיר לאותם נתחים משניים הפך את היצוא הניו זילנדי של בשר כבש לסין לעסק של 550 מיליון דולר ב-2013, גידול של פי חמישה לעומת 2010. מגדלי עדרי הכבשים המקומיים נהנים מהתאוששות משנים של ירידה ביצוא לשווקים המסורתיים באירופה. סין היא יצרנית בשר הכבש הגדולה בעולם, עם עדר שנאמד ב-140 מיליון כבשים ב-2011, אך התפוקה יורדת מאחר שהאדמה החקלאית נסוגה לטובת אורבניזציה.

הכבש הוא מאכל מסורתי בעיקר בצפון מזרח סין, אך המעמד הבינוני המתרחב בערים הצומחות צורך יותר חלבונים וטעמיו התרחבו. סקר שנערך בקרב 3,000 צרכנים סינים בדצמבר הראה כי כמעט שני שלישים מהם אוכלים לפחות פעם בחודש במסעדות קדירות חמות. גם שערוריות בטיחות המזון שהיו בסין הפכו יבוא בשר ממדינות כמו ניו זילנד ואוסטרליה לאטרקטיבי יותר.

ב-2012 עקפה סין את צרפת והפכה ליבואנית בשר הכבש המובילה בעולם. "היו זמנים שבהם שום דבר לא נשלח לסין, אבל זה השתנה", אומר פיליפ הנסן, מנהל מפעל של אליינס גרופ בלווין, 90 ק"מ מצפון מערב לוולינגטון. "הם לקוח גדול כעת, ואנחנו צריכים לציית למה שהם דורשים".

ניו זילנד, עם כרי המרעה הישירים שלה, מספקת כ-60% משוק בשר הכבש העולמי, אבל אפילו היא, עם עדר של 31 מיליון ראשי צאן - פי שבעה מהאוכלוסייה האנושית שלה - מתקשה לעמוד בביקוש הסיני. אוסטרליה השכנה, שמספקת 35% מהביקוש העולמי לבשר כבש, אמורה לספק את הבשר החסר.

לפני שסין החלה לקנות צלעות כבש, הן נמכרו בעיקר לאיים בדרום הפסיפיק בכ-1 דולר לק"ג, והאשימו אותם באחריות למגפת ההשמנה. סין משלמת כעת 5.60-5.80 דולר לק"ג בשר צלעות. ניו זילנד ואוסטרליה מספקות עדיין רק 3%-5% מצריכת בשר הכבש והעז בסין, וניו זילנד מגיעה לקצה גבול יכולת הייצור שלה.