השופט שהטיל הוצאות משפט גבוהות - וחולל סערה

השופט רון שפירא דחה תביעה של 39 דייגים נגד מפעלים שזיהמו את הקישון ונגד המדינה והטיל עליהם הוצאות של 4.6 מיליון ש' ■ הוא רמז כי אם התובעים יוותרו על הגשת ערעור, הוא ישקול להקל בהוצאות ■ לבסוף נסוג, אבל הביקורת לא נעלמה

ויכוח בין עורכי דין סביב התנהלותו של שופט המחוזי בחיפה, רון שפירא, בכל הנוגע להטלת הוצאות על דייגים מנחל הקישון, לאחר שדחה את תביעתם. הדייגים תבעו פיצוי מהמדינה וממפעלים שהזרימו שפכים לנחל נדחתה, והשופט שפירא הטיל עליהם הוצאות משפט בגובה 4.6 מיליון שקל, לאחר שדחה את תביעתם. לדברי עו"ד שמעון דולן, לשעבר מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות וכיום בעל משרד פרטי, השופט שפירא הטיל על הדייגים הוצאות גדולות מדי ו"חרג מסמכותו כשיצר התניה בין הגשת ערעור על פסק דינו, לבין קביעת גובה ההוצאות במשפט".

מנגד, יוצאים עורכי דין שהיו מעורבים בתיק, להגנתו של שפירא. לדבריהם, הוא ניהל את המשפט בצורה הגונה, התחשב במצב התובעים, ובעניין ההוצאות נתן החלטה לגופו של עניין, בהתעלם משאלת הערעור.

ויתור על הגשת ערעור

בנובמבר האחרון דחה השופט שפירא תביעת פיצויים שהגישו 39 דייגים נגד מפעלים שזיהמו את נחל הקישון ונגד המדינה. זאת, בטענה כי הם לקו בסרטן ובמחלות אחרות כתוצאה מחשיפתם לשפכים שהוזרמו לקישון. בין הנתבעים היו חברת כרמל אולפינים, גדיב, גדות כימיקלים, בתי הזיקוק ואיגודי ערים בחיפה.

המשפט היה מורכב וארוך וכלל כ-225 ישיבות. השופט שפירא קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין החומרים, שנטען שהיו במי הקישון, לבין מחלות התובעים. לאחר דחיית התביעה, יצר השופט שפירא זיקה בין גובה הוצאות המשפט שיוטלו על התובעים לבין כוונתם להגיש ערעור, והודיע כי אם התובעים יצהירו שהם מוותרים על הגשת ערעור, הוא ישקול להקל בהוצאות.

"במהלך הדיון בפני, ועל רקע מו"מ שנוהל בין באי-כוחו הצדדים, התעוררה השאלה האם יש להביא בחשבון הצהרת חלק מהתובעים, כי לא יגישו ערעור לעניין פסיקת הוצאות", כתב שפירא. "במהלך הדיון הודעתי לתובעים כי הם רשאים להודיע לביהמ"ש אם בכוונתם להגיש ערעור, וכי ביהמ"ש ישקול אם יש בכך כדי להוות נתון שעליו להביא בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות". ואכן, כמחצית מהתובעים מסרו לביהמ"ש כי אין בדעתם לערער.

בחודש שעבר קבע שפירא כי הדייגים ישלמו הוצאות משפט של כ-4.6 מיליון שקל לגופים שנתבעו. בנוסף, כתב שפירא כי הוא החליט שלא לחייב את הדייגים במלוא הוצאות הנתבעים, וזאת בשל התחשבות במצבם הכלכלי, בכך שמדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית ולנוכח העובדה שהנתבעים לא הוכיחו מה היו הוצאותיהם המשפטיות בפועל.

בחישוב ההוצאות, ערך שפירא אבחנה בין התובעים וחילקם לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה כללה 30 תובעים, וביהמ"ש מצא שהם כלל לא היו דייגים באזור מעגן הדייג בקישון. שפירא קבע כי קבוצה זו תישא ב-90% מההוצאות שנפסקו, בסך כ-4.1 מיליון שקל; על קבוצת התובעים השנייה - הדייגים שמעגן הדייג בקישון היה בסיס פעילותם - הוטל לשאת ביתרה.

בסופו של דבר החליט שפירא שלא לתת להצהרת הדייגים, כי לא יערערו על פסק הדין, משקל במסגרת שיקולי פסיקת ההוצאות, וקיבל את טענת פרקליטם שאין לכרוך בין ההוצאות לבין הערעור. "ככל שסבר או הבין מי מהתובעים כי ביהמ"ש עומד לפטור מתשלום הוצאות, תובע המצהיר שלא יערער, הרי שפתוחה בפניו הדרך לשנות את דעתו ולפנות בהליך מתאים כדי לערער על פסק הדין ו/או על ההחלטה בעניין ההוצאות", הבהיר שפירא.

"התערבות בוטה"

עו"ד דולן סבור שהקישור שעשה שפירא בין ההוצאות לערעור, על-אף שנסוג ממנו, הוא חמור ובלתי ראוי. לדבריו, קשה להשתחרר מהתחושה כי יש קשר בין גובה ההוצאות החריג שהוטל על התובעים לבין סירובם להיענות להצעת ביהמ"ש לחזור בהם מהתביעה. "שופט כבן אנוש יכול לטעות. זכות הגישה של המפסיד במשפט לערכאת הערעור הינה אבן יסוד במשפט", ציין. "התנהלות השופט שפירא חותרת תחת אושיות שיטת המשפט שלנו. הכשל הינו בוטה בעצם ההתניה בין קביעת גובה ההוצאות במשפט ובין הגשת הערעור. התרגום המעשי בעניינו, היא העובדה כי כמחצית מהתובעים הצהירו, בעקבות הצעת השופט, כי לא יגישו ערעור - מהלך המהווה פגיעה חמורה בזכויותיהם".

לדברי דולן, "אני משמש עו"ד כ-40 שנה, אך לא נתקלתי בהתערבות כה בוטה של ביהמ"ש בזכויות יסוד של צד למשפט". דולן טוען כי כתוצאה מהתנהלות השופט הדייגים נפגעו פעמיים, "גם שפכו זפת על ראשם בהטלת הוצאות כבדות, וגם גירשו אותם מביהמ"ש לערעורים. רוב התובעים נפטרו במהלך המשפט ממחלת הסרטן, ובתשלום ההוצאות אמורות לשאת אלמנותיהם או עיזבונם".

"התנהלות מטרידה"

דולן רואה בהתנהלות השופט משנה חומרה בשל העובדה כי הוא, לדבריו, "צד מעוניין", ולכן העמיד עצמו בניגוד עניינים של ממש. לטענתו, בהצבת הפיתוי או האיום, שהביא להיעדר מימוש זכות הגשת ערעור, הפך שפירא את פסק דינו לסופי וחלוט, ו"קנה" את השקט הנפשי ואת הוודאות כי לא יעמוד בפני שבט הביקורת של ביהמ"ש העליון.

"התנהלות זו הינה מטרידה בלשון המעטה", מוסיף ותוקף דולן. "מדובר בפגיעה מהותית של שופט בקיומו של הליך הוגן המצוי בלב המוסד השיפוטי. במקרה הטוב, ביהמ"ש לא היה ער להשלכות הרוחב של התנהלותו על טלטול וערעור יציבות השיטה המשפטית הנהוגה בישראל.

"התנהלות ביהמ"ש מלמדת כי חרג מסמכותו ועשה לכאורה שימוש לרעה בהליך המשפטי בתפקידו כשופט. הדעת נותנת כי שופט בעולם אידיאלי היה מעדיף כי לא יערערו על החלטותיו ולא יתערבו או יהפכו את ממצאיהן. אך אין ספק כי השפעתו הפסולה, שהביאה לאי מימוש זכות הערעור, בין אם ממניעיו האישיים ובין אם לאו, פגעה פגיעה של ממש בזכות יסוד של התובעים מחד, ובפגיעה באימון הציבור בהגינות המוסד השיפוטי, מאידך".

"התנהלות הגונה"

מנגד, עו"ד גיל עטר ממשרד נשיץ-ברנדיס, שייצג במשפט את חיפה כימיקלים, יוצא להגנת השופט. "ביהמ"ש בסופו של דבר נתן החלטה לגופו של עניין, בהתעלם מהשאלה מי רוצה לערער ומי לא", אומר עטר. "נכון להיום, עדיין פתוחה הדרך בפני כל התובעים לערער, והם אף ביקשו ארכה לקבל החלטה, ולכן כל הדיון שמעלה דולן הוא תיאורטי".

עו"ד חיפאי, שהיה מעורב בייצוג בתיק, סבור שטענותיו של דולן עושות עוול גדול לשפירא. "השופט היה בתיק הזה לא רק הוגן אלא 'סופר' הוגן", אומר עוה"ד. "הוא ניהל את התיק בצורה מכובדת ומעוררת כבוד, ובהגינות רבה. לתקוף אותו עכשיו בנושא שולי כזה, זה פשוט מכעיס".

הביקורת היא על כך שהשופט רמז לתובעים כי אם יודיעו כי הם לא מערערים על החלטתו, הוא יתחשב בהם בפסיקת ההוצאות.

"זה הבל הבלים. אם יש מישהו שדאג לתובעים לאורך כל ההליך, זה השופט. זה ניסיון להלך אימים על ביהמ"ש. השופט מעולם לא התנה את גובה ההוצאות בערעור. בסך-הכול הובא לידיעת השופט כי הנתבעים הציעו לתובעים שאם הם יוותרו על הערעור, ביהמ"ש יוותר על ההוצאות. התובעים דיווחו על כך לביהמ"ש, ובמסגרת דיון ההוצאות העניין הזה עלה, אבל כל מה שהשופט אמר להם הוא שזה עשוי להיות שיקול. הוא מעולם לא איים עליהם והבהיר להם מספר פעמים שהם חופשיים לערער. השופט היה הוגן עם התובעים, והטענות נגדו הן פשוט מקוממות".

ללא קשר לערעור, ההוצאות שהטיל בית המשפט על הדייגים נראות גבוהות.

"הסכומים שנפסקו נמוכים באופן מאוד משמעותי מההוצאות שהיו בפועל. הושקעו בתיק הזה מיליונים, במומחים, בחוות דעת מקצועיות, עורכי הדין הופיעו למאות ישיבות. התובעים היו מודעים לכך שמי שיפסיד יישא בהוצאות גבוהות. לא ייתכן שעכשיו הם יבואו בטענות".

מערכת בתי המשפט מסרה בתגובה: "בהחלטה של ביהמ"ש נומקו בהרחבה ההיבטים המובאים על-ידי הפונה, ואין לנו להוסיף דבר על כך".