אמן חצאי-האמיתות

מכונת הספינים הקרויה "פרופ' דניאל פרידמן" נכנסה להילוך גבוה בימים האחרונים, לאחר שמיטיבו, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, נשלח ל-6 שנות מאסר בפרשת הולילנד.

מי שנחשף לכתביו העיתונאיים ב"ידיעות אחרונות", לפני ואחרי כהונתו כשר המשפטים בממשלת אולמרט, יודע שאין זו הפעם הראשונה שפרידמן נחלץ לספק הגנה משפטית-פובליציסטית לבכירי שלטון מושחתים.

פרידמן הוא מייצגה (המושבע) של הגישה הגורסת כי אין שחיתות כלל, הפרקליטות רודפת פוליטיקאים על לא עוול בכפם, ואם על הדרך אפשר לכוון כמה חצים מורעלים לעבר בית המשפט העליון ונשיאתו לשעבר דורית ביניש - מה טוב.

הבמה המרכזית המוענקת לפרידמן ב"ידיעות אחרונות", שם קולו אינו היחיד המביע תמיכה בלתי מסויגת בעבריין המורשע אולמרט, משמשת מנוף רב-עוצמה להשתלת מסריו בציבור.

פרידמן הוא גאון משפט בתחומי המשפט האזרחי (מעולם לא נחשב למומחה בפלילים), וספריו בתחום דיני החוזים נחשבים למופת של ניתוח משפטי. הוא גם חתן פרס ישראל לחקר המשפט וחבר האקדמיה הלאומית למדעים.

אלא שהתיימרותו של פרידמן לשמש מעין אורקל משפטי לציבור הרחב, ולפרש כל החלטה בתחום ההעמדה לדין של אנשי ציבור על-פי האינטרסים של מי שמינה אותו לשר, ומי שבמקרה הוא גם יקירו של העיתון שפרידמן כותב בו, מטילה צל כבד על היוקרה האקדמית שאותה צבר לאורך שנים.

לזכותו של פרידמן ייאמר כי הוא משפטן שקדן מאוד: הוא אינו מתעצל, אוסף פיסות מידע מן הגורן ומן היקב, ומחברן לכלל טיעון סדור, המתיישב תמיד עם טובתם של חבריו הפוליטיקאים אולמרט, חיים רמון, אביגדור ליברמן, צחי הנגבי וחבריהם. בכך פרידמן הופך כל ניסיון להתמודד עם כתביו למאמץ מחקרי שמעטים יטרחו לעשות.

במקביל, פרידמן הוא אמן חצאי-האמיתות. הוא אינו בוחל בהדגשת פרטים המתיישבים עם טיעונו, תוך השמטת נתונים אחרים ההופכים את התמונה על פיה. כך עשה בספר שהוציא לאור לפני כשנה, "הארנק והחרב", המהווה כתב אישום חריף נגד בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות וכל מוסדות המשפט שאינם הוא-עצמו; וכך עשה גם בסוף השבוע האחרון, במאמר שפרסם בעיתונו, שבו קבע נחרצות כי אולמרט הורשע בלקיחת שוחד "בלי ראיות".

ובכן, אליבא דפרידמן, כעת לא רק משה לדור, מני מזוז וחבריהם חורשי הרעות בפרקליטות ששים אלי הרשעת הפוליטיקאים בלי ראיות; עכשיו גם בתי המשפט עצמם שותפים למזימה.

פרידמן, מבכירי "פרויקט החפות" של אולמרט, מאשים את השופט המחוזי דוד רוזן שהרשיע את אולמרט בלקיחת שוחד בסך 500 אלף שקל - שהועברו כביכול מעד המדינה שמואל דכנר לאחיו של אולמרט, יוסי - אף ש"התשלום ליוסי מעולם לא היה". ומדוע רוזן סירב לקבל כל הסבר חלופי? "כי ננעל על תיאוריה אחרת". רוזן ננעל אפוא בדעתו, לא פרידמן חלילה, שתמיד פתוח להשתכנע כך או אחרת.

מסיבה כלשהי, פרידמן מתעמק גם במאמץ להוכיח שכלל לא הועבר תשלום השוחד בסך 500 אלף שקל ליוסי אולמרט, ואינו טורח להפריך את סעיף השוחד הנוסף שבו הורשע אולמרט, בסך 60 אלף שקל במזומן - בעניין זה פרידמן מסתפק רק בקביעה כי גם הרשעה זו "אינה יכולה לעמוד".

בעניין 500 אלף השקל, פרידמן מתייחס לעובדה שלא נמצאו הפקדות בחשבונו של יוסי אולמרט, כראיה המוכיחה כביכול באופן ודאי שתשלומים כאלה לא היו ולא נבראו; כנראה, נשתכח ממנו שצ'קים ניתן לפדות במגוון דרכים, ולא בהכרח בחשבונו האחד המוצהר של מי שנתון בקשיים כספיים ובהתמודדות עם השוק האפור.

פרידמן מתעלם גם מדבריו של יוסי אולמרט בחקירת המשטרה, שבה דווקא כן הודה בקבלת "צ'קים דחויים" מדכנר - גירסה שממנה חזר בו בעדותו במשפט, עדות שניתנה בווידיאו-קונפרנס מארה"ב, בעוד אהוד אולמרט יושב מול אחיו ונועץ בו מבטים. גירסתו של יוסי במשפט סטתה במידה כה ברורה מעדותו בחקירת המשטרה, עד שהוכרז כ"עד עוין" בניסיונו המתפתל לייצר גירסה שתיטיב עם אחיו.

הפרק הבא במכונת הספינים "פרידמן 2.0" יוקדש בוודאי לניתוץ מהימנותה של ראשת לשכת אולמרט, שולה זקן - כמובן, רק מאותו שלב שבו החליטה לגלות פרטים המפלילים את הבוס לשעבר, ולא ביחס לכל השנים הקודמות, שבהן שכבה על הגדר למענו.