הסדרת דמי הניהול במגזר הפנסיוני: הדרך עוד ארוכה

המפקחת על הביטוח באוצר סימנה לקרנות הפנסיה החדשות שהיא רוצה תחרות על הלקוח והנחות בדמי ניהול גם עבור הפנסיונרים ■ מדובר בצעד חשוב שיהיה רלוונטי יותר ויותר במרוצת השנים, אולם בכך לא מסתיימת העבודה ■ מדריך ומחשבון פנסיה

לפני ימים אחדים הוציא אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון באוצר, בראשות דורית סלינגר, טיוטת חוזר, שאמורה לתת לשוק הפנסיה מעין קריאת השכמה או צלצול אזהרה, לכך שעליו להפסיק ולראות בפנסיונרים ובמקבלי קצבאות אוכלוסייה שבויה לחלוטין, שממנה אפשר וצריך לגבות את דמי הניהול המקסימליים.

מדובר בצעד חשוב ומשמעותי, שחשיבותו תגבר ככל שינקפו השנים, הגם שהוא יכול דווקא לקבע העדפת עמיתים חזקים - למשל עמיתים מאוגדים במקומות עבודה גדולים - לא רק בתקופת החיסכון, אלא לכל אורך ההתקשרות שלהם עם הקרנות, גם כמקבלי קצבאות.

כיום גובות כל קרנות הפנסיה החדשות את דמי הניהול המרביים שמותר להן לגבות ממקבלי קצבאות (בעיקר מדובר בקצבאות הזקנה לפנסיונרים). דמי ניהול אלה עומדים על שיעור של 0.5% מתוך סך נכסי הקרן העומדים כנגד ההתחייבות לזכאי לקבל קצבה בקרנות הפנסיה החדשות המקיפות, ועל שיעור של 0.6% בקרנות החדשות המשלימות (הכלליות).

עתה, כך שואף האוצר, ייווצר מנגנון שימנע מהקרנות מלטעון שאינן יכולות לתת הנחות למקבלי קצבאות (בדומה להנחות שניתנות לחוסכים רבים), ובעתיד יוכלו החוסכים לעשות "שופינג" בין קרנות לקראת יציאתם לגמלאות, ובכך לשנות את המציאות הנהוגה כיום בענף.

נדגיש, כי אין מדובר כאן באוכלוסיות שאפשר למצוא צידוק צרכני כלכלי פרטני כלשהו בגביית דמי ניהול מקסימליים מהן. לא מדובר, למשל, בחוסך מתחיל עם שכר נמוך וללא צבירה, שגם דמי הניהול המקסימליים שנגבים ממנו מסתכמים בסכום שקלי לא גבוה, אלא באוכלוסיות שמשלמות את המחיר המקסימלי, ללא יכולת לקבל הנחה, דווקא ערב היציאה לגמלאות - התקופה שבה על-פי רוב מגיעה הצבירה למקסימום.

כדי להבהיר את חשיבות השינוי בראייה לעתיד, יש להבין את הצמיחה האדירה שמאפיינת, וצפויה להמשיך לאפיין, את שוק הפנסיה החדשה הצעיר גם בעתיד. מנתונים שאספה פירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג (EY) עולה, כי הפקדות העמיתים בקרנות הפנסיה החדשות המקיפות הסתכמו ב-2013 בכ-21.2 מיליארד שקל, לעומת כ-18.3 מיליארד שקל ב-2012 ו-15.5 מיליארד שקל ב-2011. כלומר, הגידול בהפקדות לקרנות הפנסיה הסתכם בשנה האחרונה בשיעור של כ-16%, ובשנתיים האחרונות בכ-36%. דבר זה ממחיש את הצמיחה האדירה של שוק זה, שעודנו שוק צעיר וצומח, שטרם הגיע למצב יציב ונמשך, שבמסגרתו יגדל וישתנה יחד עם הדמוגרפיה הכוללת.

זינוק במוקפאים

כמו כן, מנתוני EY עולה עוד, שנכון לסוף 2013 היו בקרנות הפנסיה החדשות המקיפות כ-1.93 מיליון עמיתים פעילים, לעומת סך של כ-1.8 מיליון עמיתים פעילים שהיו בקרנות אלה בסוף 2012. נכון לסוף 2013 נוהלו בקרנות הפנסיה נכסים בהיקף כולל של כ-157.8 מיליארד שקל, כאשר מתוך סכום זה כ-150.3 מיליארד שקל היו התחייבויות למבוטחים (החוסכים), וכ-7.5 מיליארד שקל התחייבויות לפנסיונרים ולזכאים קיימים לפנסיה. באחוזים מדובר על חלוקה של כ-5% מול 95%.

כל אלה אומרים שהקרנות, שהחלו לפעול ב-1995, הן צעירות כיום, וכי רוב העמיתים בקרנות הם חוסכים, ועדיין אינם מקבלים קצבאות. אבל תמונה זו תשתנה בעתיד, או אז יהיו רבים שמקבלים קצבאות מהקרנות, והם גם יהיו אלה שיחזיקו בצבירות הגבוהות ביותר (כל אחד ברמה האישית), משום שיסיימו אז את תקופת החיסכון הארוכה.

אגב, סוגיית דמי הניהול המקסימליים רלבנטית לא רק לחוסכים פרטיים חלשים ולא מודעים, או לכאלה עם צבירה ומשכורות נמוכים ולפנסיונרים. היא רלוונטית גם לעמיתים מוקפאים, בוודאי כאלו שמחזיקים חסכונות לא פעילים בהיקפים לא זניחים.

ציינו שבסוף 2013 היו בקרנות הפנסיה החדשות המקיפות כ-1.93 מיליון עמיתים פעילים, מול כ-1.8 מיליון עמיתים פעילים בסוף 2012. מול עמיתים אלה היו בסוף 2013 כ-1.75 מיליון עמיתים מוקפאים, ובסוף 2012 כ-1.49 מיליון עמיתים מוקפאים. לא רק זאת, אלא שבעוד שמספר העמיתים הפעילים גדל ב-2013 בכ-7%, זינק מספר העמיתים המוקפאים בכ-17%.

מדובר במספרים אדירים הרבה יותר מדי בכל הקשור לעמיתים מוקפאים, בטח אם לוקחים בחשבון את העובדה שחלק גדול מהחוסכים לפנסיה מחזיקים בביטוחי מנהלים או בחיסכון בקרנות פנסיה ותיקות, או זכאים לפנסיה תקציבית.

חלק גדול מהעמיתים המוקפאים, שמחזיקים לרוב בסכומי חיסכון קטנים לצד חיסכון פעיל נוסף, לא רק משלמים את דמי הניהול המקסימליים, אלא גם לא ממקסמים את זכויותיהם. כך, בעיה זו אינה מסתכמת רק בסוגיית דמי הניהול. נוסף על כך נדגיש, כי בחסכונות בהיקף שקלי קטן גם דמי הניהול המקסימליים מסתכמים בהכנסות מזעריות עבור החברה המנהלת, ואין דמי ניהול מהפקדות.

כך או אחרת, מהנתונים עולה כי ב-2013 גבו קרנות הפנסיה החדשות המקיפות דמי ניהול נטו בהיקף של כ-1.2 מיליארד שקל - גידול של כ-10% ביחס לסך של 1.1 מיליארד שקל שנגבה על-ידיהן ב-2012. כמו כן, בכל קרנות הפנסיה החדשות עמדו דמי הניהול שנגבו בפועל מכלל העמיתים על ממוצע נמוך מהמקסימום - הגם שקיימת דיפרנציאציה אדירה בין חוסכים, וישנן אוכלוסיות שלמות שעדיין משלמות את המקסימום.

לא ג'ונגל

ב-2013 שיקפו דמי הניהול שנגבו מכל העמיתים בקרנות הפנסיה שיעור של כ-0.85% מסך הצבירה הממוצעת בקרנות אלה, וזאת לעומת שיעור של כ-0.96% ב-2012. כלומר, קיים שיפור במצב חלק מהחוסכים לפנסיה, אך בטח שלא במצב אלו שאמורים לקבל קצבאות והעמיתים המוקפאים הרבים מדי.

בכל אופן, דמי ניהול אלה הביאו לשורה תחתונה של רווח מצרפי (לפני מס) של החברות המנהלות את הפנסיה בהיקף של כ-277 מיליון שקל ב-2013, וזאת לעומת סך מצרפי של כ-196 מיליון שקל ב-2012.

סוגיית דמי הניהול ומחירי הביטוח והחיסכון לפנסיה עודה רחוקה מלהיות מוסדרת באופן ראוי לחלוטין. פתיחת עולם מקבלי הקצבאות בקרנות הפנסיה החדשות לאפשרות של קבלת הנחה היא צעד חשוב. אבל, כפי שאמרנו כבר בראשית הדברים, יש לדאוג גם לכך שהעולם הפנסיוני - כמו גם תחומים נוספים בביטוח (כפי שקיים בענפים רבים נוספים) - יפעל קצת פחות לפי חוקי הג'ונגל. שלא יהיה עולם שבו החזק זוכה ולוקח הרבה יותר. לשם כך יש למנוע מצב שבו הסכמים קיבוציים לעמיתים מאוגדים חזקים ייעשו במחירי רצפה, ואף למטה מכך, ובתנאים טובים הרבה יותר, ואילו ה"נטל" ליצירת הרווח לחברות המנהלות יוטל כל כולו על כתפי החוסכים הפרטיים והחלשים יותר.