האב, הבת והנחלה החקלאית

מתי מותר להורים למשוך "מתנה" שנתנו לילד שאינו מכבד אותם?

כמה מדכא לקרוא שני פסקי דין שונים שהתפרסמו באותו השבוע, אשר שניהם עוסקים בתוצאות של התנהגות מחפירה של ילדים כלפי הוריהם המבוגרים, דווקא לאחר שקיבלו מהם מתנות יקרות בדמות דירה או נחלה.

בפסק הדין הראשון להורים הייתה מערכת יחסים טעונה מאד עם בתם לאורך השנים, ובנסיון לרצותה ולפייסה ולהשיב את המערכת המשפחתית ליחסים תקינים, הם הסכימו להעביר על שמה דירה שהייתה בבעלותם.

תקוותם של ההורים שמתנתם הנדיבה תביא לשיפור היחסים נגוזה עד מהרה, ובחלוף זמן קצר ממועד החתימה על הסכם המתנה, הבת חזרה להתייחס אל הוריה בצורה מזלזלת ומשפילה באופן קיצוני, ואף תקפה את אימה באלימות.

כשההורים חתמו על הסכם המתנה, הם חתמו כמקובל גם על ייפוי-כוח בלתי חוזר להעברת הדירה על שם הבת, אך עורכת הדין שטיפלה בתיק טרם הספיקה להשלים את ההעברה בטאבו.

השאלה שעמדה בפני בית המשפט היא האם ההורים רשאים לחזור בהם ולבטל את מתנתם, על אף שחתמו על ייפוי-כוח בלתי חוזר, שכשמו כן הוא - אינו ניתן לשינוי.

בית המשפט פסק לטובת ההורים, בפסק דין שתואם את ההלכות המשפטיות בנושא זה, לפיהן כל עוד לא הושלם רישום המקרקעין בטאבו, מדובר על התחייבות לתת מתנה בלבד, ונותן המתנה רשאי לחזור בו, אם המקבל נוהג כלפיו באופן המוגדר כ"מחפיר".

מאחר שמדובר על מתנה חד-צדדית, ולא על עסקה ששני הצדדים מרויחים ממנה, ההגדרה של התנהגות מחפירה היא רחבה מאד, ואין צורך באלימות פיזית כדי שבית המשפט יאפשר את ביטול המתנה. כל התנהלות שמשקפת נצלנות וכפיות-טובה יכולה להחשב כהתנהגות מחפירה, לרבות הטחת מילת גנאי, אמירת זלזול ואפילו "עקימת פרצוף".

הבעיה העיקרית בהלכה זאת היא המגבלה שמאפשרת חרטה של נותן המתנה עקב התנהגות מחפירה רק כל עוד רישום המתנה לא הושלם. למעשה, מדובר במועד מקרי למדי שתלוי פעמים רבות בעומס על שולחנו של עורך הדין שמטפל בהעברת המקרקעין, בקצב העבודה בטאבו, האם הוכרזה שם שביתה וכיוצ"ב עיכובים חיצוניים שאינם קשורים למערכת היחסים בין הצדדים.

כך, יום לפני השלמת הרישום הטאבו נותן המתנה יכול לחזור בו, ויום אחרי לא, ושני המועדים הללו הם אקראיים ויכולים לחול גם חצי שנה ויותר לאחר מועד חתימת הסכם המתנה והחתימה על ייפוי-הכוח הבלתי חוזר.

ואכן, פסק הדין השני שפורסם השבוע עוסק באב שביקש לבטל את המתנה לבתו, שנה שלמה לאחר חתימת הסכם המתנה וייפוי-הכוח הבלתי חוזר. האב העביר את הנחלה החקלאית שבבעלותו על שם ביתו עוד בחייו, מאחר שבמושב בו הוא חי לא קיים מנגנון של "בן ממשיך", אשר היה מאפשר את הורשת הנחלה ללא סיבוכים, והבת החלה לבנות בית בנחלה עבורה.

האב האלמן התגורר אף הוא בנחלה עם בת זוג חדשה וילדיה, ועד מהרה התברר כי המגורים המשותפים עם הבת שקיבלה את המתנה לא עלו יפה. הבת התנהגה בצורה מבזה מאד כלפי בת זוגו של האב, והיחסים הידרדרו עד למצב שבו הבת הוציאה כנגד האב צווי הגנה, והוא הורחק מביתו ונחלתו.

בעקבות ארועים אלה האב החליט לבטל את המתנה ולסלק את הבת מהנחלה, אך נותרה מחלוקת בשאלה האם הזכויות במרשם מינהלי מקרקעי ישראל כבר הועברו על שם הבת, ועל כן המתנה כבר הושלמה.

על אף שכאמור החוק והפסיקה מאפשרים חזרה ממתן מתנה רק בשלב ההתחייבות למתן המתנה ובטרם הושלמה נתינתה ברישום, גם הפעם בית המשפט פסק לטובת האב. בית המשפט הרחיב את אפשרות החרטה בשל התנהלות מחפירה של מקבל המתנה גם למצבים שבהם הענקת המתנה כבר הסתיימה.

הקונסטרוקציה המשפטית שבנה בית המשפט לצורך חידוש זה היא שיוך "תנאי מפסיק מכללא" לחוזה בין הצדדים, ובמילים אחרות, לטעמו של בית המשפט כל הסכם מתנה של העברת משק חקלאי מהורה למי מילדיו, בעוד ההורה בחיים, כולל תנאי של חובת כיבוד הורים, גם אם התנאי לא נכתב ואף לא נאמר באופן מפורש בזמן חתימת חוזה המתנה. מי שנוהג בהוריו באופן מחפיר לאחר קבלת המתנה מפר למעשה את החוזה עם ההורים, ולכן ההורים זכאים לבטל את החוזה.

פסק דין זה ניתן בערכאת בית המשפט לענייני משפחה, ולכן הוא אינו בגדר תקדים מחייב, אך אם גישה זאת תתקבל גם בערכאות הגבוהות יותר, לא מן הנמנע להרחיבה גם לגבי מצבים שבהם ההורה מעביר לילדיו את דירת מגוריו ולא רק משק חקלאי, ויהיה בכך פתרון הולם למגבלה המונעת מההורה חרטה גם לאחר ההעברה במרשם המקרקעין.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לענייני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il