תלמדו מארה"ב

ועדת לוקר שמונתה לבדיקת צמצום השימוש במזומנים הגישה לממשלת ישראל, לאחר יותר מחצי שנה של עבודה אינטנסיבית, 3 המלצות עיקריות. האחת - יצירת כרטיס תשלום אלקטרוני לחיוב מיידי בחשבון. השנייה - צמצום יכולת הסחר (הסבתם לאחר) בצ'קים בישראל לעסקות עד 7,500 שקל בלבד. השלישית - איסור עסקאות במזומן מעל לסכום של 7,500 שקל (ובהמשך - מעל ל-5,000 שקל).

מסקנות הוועדה - שכונתה "הוועדה לצמצום השימוש בכסף מזומן", אך בפועל נועדה לסייע לצמצום היקפו האדיר של ההון השחור בישראל - נולדו למען מטרה ראויה, אך למרבה הצער הן מתמקדות בטפל ולא בעיקר, ויש חשש שהן יביאו יותר נזק מתועלת למשק הישראלי.

ההמלצות משדרות בעיקר את המשך הפחד וחולשת הממשלה והגופים הציבוריים אל מול בעלי הכוח/ההון הגדולים, את החוסר במדיניות כלכלית ארוכת-טווח, את הבחירה בקל יותר ולא בנכון יותר, ואת האנמיות הממשלתית בנוגע לפתרונות עומק הנדרשים למשק.

ההקטנה הדרסטית של גובה העסקאות המותרות במזומן היא התערבות בוטה ולא ראויה בחופש הפרט, שתקשה את חייהם של מרבית האזרחים הישראלים, והיא חסרת פרופורציה.

חברי הוועדה, אנשי ציבור ואקדמיה שכנראה ממעטים להשתמש במזומנים בחיי היום-יום, מתקשים להבין את השימוש של רבים מהאזרחים הנורמטיביים ומשלמי המס במזומנים בהיקפים גדולים. לא כולם ששים לשים את מבטחם בצ'קים ובכרטיסי אשראי, וזו זכותם המלאה.

היה ניתן להבין המלצה זו לו היה המהלך מביא לצמצום דרסטי בהיקפי ההון השחור, אך סביר להניח שהשפעותיה יהיו ממש מינוריות. אדם הרוצה להעלים מס, יעלים אותו בכל מקרה, בין אם הגבלת המזומן גבוהה או נמוכה. המוח האנושי של רבים תמיד יהיה מהיר משל הרגולטור, ומי שרוצה להעלים מס ימצא פתרון.

רוב בעלי עסקים המעלימים מס מציעים בלאו הכי שירותים ומוצרים בהיקפים קטנים בהרבה מהתקרה המדוברת. בשורה התחתונה, אלה שייפגעו יהיו דווקא האזרחים הנורמטיביים. ההגבלה המקבילה, על צ'קים, אינה שונה מהותית בהיבט זה.

המדינה, בשם ועבור רשות המסים, עושה לעצמה את החיים קלים. הפתרון להעלמות המס מוכר וידוע, ואינו דורש הצהרות מרעישות. הוא דורש כסף, זמן ואורך-רוח - דברים שהממשלה מעדיפה שלא להסתמך עליהם.

הפתרון דורש יכולת חקירתית וכוח-אדם - יותר תקנים ברשות המסים, יותר ביקורות, יותר מודיעין שטח, מעקב מדוקדק ורציף יותר אחרי תכנוני המס של יחידים ושל חברות, על עסקאות בהיקפים חריגים, ופשיטות-פתע בתדירות גבוהה בהרבה על ענפים הידועים בשיעורי הגבוהים של העלמות המס בהם.

הפתרון הקל והפשוט למלחמה בהון השחור כבר מיושם שנים רבות בארה"ב, שם קיימים שיעורי העלמות מס מהנמוכים בעולם, עם היקפי הון שחור המוערכים ב-9% בלבד מהיקף ההון (לעומת 19%-23% בישראל). הפתרון הזה טמון בשיטת גביית המס - חובת דיווח כללית. במקום קיזוז המס מהשכר מדי חודש - הצהרת הון אישית שנתית, גם לשכירים.

לשיטה הזו יש יתרון, וממספר סיבות. העיקרית שבהן פסיכולוגית: לאזרח הממוצע קשה יותר לשקר בפועל (לרשום הכנסות שאינן אמת) מאשר פשוט להתעלם בתום-לב מהכנסה ולא לדווח על האמת, כפי שנעשה כיום. חובת דיווח המוטלת על האזרח לצד אכיפה נוקשה מחדדת את תחושת האחריות האזרחית - העלמת מס הופכת להחלטה אקטיבית ומודעת של העלמה, ואינה נעשית עוד "בתום-לב".

הסיבה השנייה נוגעת לתחושת האזרח כי רשויות המס מתנהלות מולו בהוגנות ובתום-לב. שיטת הדיווח השנתי יוצרת תחושת שוויון של האזרחים בפני המדינה - כולם מדווחים ומשלמים מס, ללא עדיפות וללא הקלות לקבוצות אינטרס מסוימות.

להילחם באינסטלטורים או ב"מתכנני המס הגדולים"?

הסיבה השלישית היא היכולת לתת הקלות לאזרחים שומרי חוק, אשר משתלמות הן לאזרח והן לקופת המדינה. שיטת דיווח שנתית מאפשרת קיזוז בגין הוצאות רבות, שהשיטה בארץ אינה מאפשרת כיום לקזז בגינן הוצאות מס - החל משיפוץ הבית, דרך הוצאות רפואיות ועד ביגוד.

לאזרח המזמין כיום שיפוצניק לביתו משתלם לשלם בשחור. בעל המקצוע מתנה מתן הנחה למזמין בתשלום ללא חשבונית, וכל המחיר הסופי נמוך יותר. אם המזמין יוכל לקזז רטרואקטיבית את ההוצאה ולשלם פחות מס, יפחתו האינטרס והתמריץ שלו לשתף פעולה עם העלמת המס. המדינה אמנם תפסיד את קיזוז (החזר) המס שהוא יקבל, אך בניגוד למצב כיום - היא תרוויח את המיסוי על עבודת והכנסת השיפוצניק.

סיבה נוספת היא הרתעתית, והשינוי בה צריך להתחבר ישירות לשינוי שיטת הגבייה. מעבר לשיפור דרסטי באפקטיביות האכיפה של אנשי רשות המסים, יש לשנות את החקיקה ולייצר מצב שבו עברייני מס יירתעו מהעלמת מס, ביודעם כי הענישה עשויה להיות כבדה. בארה"ב השיטה הזו עובדת היטב.

לקראת המשך הליך שינויי החקיקה שעליהם המליצה ועדת לוקר, ההמלצות מעלות גם מספר שאלות מעניינות על מדיניות הממשלה בנושא גביית המס. האם אזרחי ישראל מוכנים לשינוי בשיטת גביית המס? מדוע ההרתעה (והאכיפה) על עבירות מס ממשיכה להיות בעייתית? האם רשות המסים צריכה להילחם באינסטלטורים, או דווקא ב"מתכנני המס הגדולים"? והכי חשוב - כיצד יכולה הממשלה לוודא שאזרחי ישראל ירגישו שמערכת המס היא הוגנת לאדם הנורמטיבי, האמין ושומר החוק.

נדמה כי אימוץ ההמלצות הנוכחיות אינו מקרב אותנו ליעד הסופי, אלא מרחיק אותנו ממנו.

■ הכותב הוא יו"ר פירמת בייקר-טילי-ישראל.