גם המדינה צריכה להוכיח בעלות

לא אחת אנו נתקלים במקרים בהם המדינה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, תובעת כי מחזיק מקרקעין אשר מצוי בבעלות המדינה יסלק את ידו והמחזיק נדרש להוכיח את המקור לזכאותו במקרקעין.

נשאלת השאלה מה דינם של מקרקעין בלתי מוסדרים ואשר אינם רשומים בבעלות המדינה ומה הדין החל כאשר המדינה מבקשת כי האדם המחזיק באותם מקרקעין יסלק את ידו.

לאחרונה כבוד השופט שאהר אטרש מבית המשפט המחוזי בנצרת פסק בתביעה שהגישה המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל כנגד אדם שהחזיק במקרקעין ברמת הגולן ובמסגרתה ביקשה המדינה כי יינתן פסק דין שיצהיר שהמדינה היא בעלת המקרקעין, בשל היותם מקרקעין בלתי מוסדרים וכי על הנתבע לסלק את ידו מן המקרקעין ותוך חיוב הנתבע בתשלום דמי שימוש.

המדינה ביססה את תביעתה על סעיף 3 לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951 אשר קובע כי:

"נכס מקרקעין המצוי בישראל, ואין לו בעל, הוא נכס מדינת ישראל מיום היותו לנכס ללא בעל או מיום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), הכל לפי התאריך המאוחר יותר".

המדינה טענה כי הנתבע הינו פולש אשר פלש למקרקעין רק בשנת 2003 וכי פענוח תצלומי אוויר של האזור מוכיח כי האזור בו נמצאים המקרקעין הינם אדמת בור עוד משנת 1989 וכי בשנת 1971 הם יושרו אך לא עובדו.

הנתבע לעומת זאת טען כי הינו הבעלים של המקרקעין אותם קיבל בירושה מאביו וכי הוא ואביו המנוח החזיקו, השתמשו ונהגו מנהג בעלים במקרקעין ללא כל התנגדות מצד המדינה.

עיקר טענותיה של המדינה התמקדו בכך שהנתבע לא הצליח להוכיח את בעלותו במקרקעין וכן כי הנתבע לא הציג מסמכים המעידים על רישום המקרקעין בקושאן וכי הנתבע לא הוכיח שמדובר במקרקעין מסוג מולק וכי גם לגופו של עניין המקרקעין אינם עומדים בהגדרה של קרקע מסוג מולק.

כבוד השופט אטרש דחה את תביעת המדינה ופסק כי במקרקעין מסוג זה אשר אינם מוסדרים ואינם רשומים בבעלות המדינה, הנטל להוכחת הטענה כי מדובר במקרקעין שאין להם בעלים הינו נטל המוטל על המדינה ועליה להוכיח את טענתה, להבדיל ממצב בו המחזיק הוא זה אשר מגיש תביעה והדורש להצהיר כי הוא הבעלים של המקרקעין ואז נטל ההוכחה מוטל עליו.

כבוד השופט אטרש מציין כי מאחר ונטל ההוכחה מוטל על המדינה מעצם היותה זו שתובעת, היא זו שצריכה להוכיח כי עסקינן במקרקעין ללא בעלים וכי המקרקעין בבעלותה.

כבוד השופט אטרש דחה את הנחת המוצא של המדינה ולפיה עסקינן במקרקעין ללא בעלים וזאת בשעה שהנתבע טוען מפורשות כי מדובר במקרקעין שירש מאביו המנוח. ביהמ"ש קובע כי אין מדובר בהנחת מוצא כי אם בסלע המחלוקת וכאמור נטל ההוכחה רובץ לפתחה של המדינה.

כבוד השופט אטרש קובע כי המדינה לא יכולה להעביר את נטל הראיה לפתחו של הנתבע כלאחר יד וכי השאלה האם הנתבע הצליח להוכיח כי הוא הבעלים של המקרקעין איננה צריכה כלל הכרעה מאחר שלא הוגשה תביעה מטעם הנתבע להכרזתו כבעלים של המקרקעין.

כבוד השופט אטרש קבע כי "לצורך הדיפת טענתה המרכזית של התובעת, כי מדובר במקרקעין ללא בעלים די בכך שהנתבע יוכיח ברמה הדרושה במשפטים אזרחיים, כי בידיו ראיות המלמדות, כי אין המדובר בקרקע בור שאינה מוחזקת בידי מאן דהוא לאורך שנים".

כבוד השופט אטרש מציין גם כי מאחר ומדובר במקרקעין לא מוסדרים אשר נמצאים ברמת הגולן ואשר אינם רשומים כלל במרשם כלשהו, הרי ששאלת הסדרתם צריכה להיעשות במסגרת הליכי ההסדר וכי סעיף 22 לפקודת ההסדר מתווה את הדרך הנכונה לרישום מקרקעין על שם המדינה וזאת לאחר שתינתן לציבור הרחב אפשרות להגיש תביעות בנוגע לאותם מקרקעין וכי רק בסיום הליכי ההסדר ורק לאחר שיוכח שאין לאף אדם זכות בעלות במקרקעין, תירשם הבעלות על שם המדינה.

מעבר לכך, גם מבחינה ראייתית בית המשפט קבע כי הראיות מלמדות על כך כי לנתבע ישנה זיקה מסויימת למקרקעין.

להוכחת טענתו הציג הנתבע בקשה להיתר בניה משנת 1983 אשר נחתמה על ידי המינהל ועל ידי המועצה המקומית מג'דל שמס. המדינה העלתה טענות לעניין האותנטיות של הבקשה להיתר הבניה ועלו שאלות האם הבקשה להיתר הבניה זויפה והאם ביצעו בה שינויים ונשמעו הוכחות בעניין זה. ביהמ"ש נתן אמונו בעדויות אשר חיזקו את גרסת הנתבע ודחה את טענת הזיוף.

ביהמ"ש קבע כי עצם העובדה שהוכח שהנתבע הגיש בקשה להיתר בניה בשנת 1983 בצירוף העובדה שיש לנתבע ברשותו מסמכים הנוגעים לבניה על המקרקעין ועל פניית הנתבע לגורמים שונים בעניינו מלמדים לכאורה על זיקתו של הנתבע לאותם מקרקעין.

כמו כן ביהמ"ש קבע כי הוכחה טענת הנתבע כי העבודות שהתבצעו במקרקעין היו עבודות שהשתרעו על פני מספר שנים והדבר מלמד בבירור על כך שאותם מקרקעין היו בחזקתו ובשימושו של הנתבע.

לסיכום, ניתן לומר כי ביהמ"ש מבהיר למדינה כי אין באפשרותה ליצור קיצורי דרך ברישום קרקעות בלתי מוסדרות על שמה, על ידי הגשת תביעות לסעד הצהרתי וזאת במקום לנהוג בדרך המלך שהיא הליכי הסדר קרקעות, כנדרש בחוק.

האמור בחיבור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי בנושא.

הכותב הינו עו"ד, מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובניה.

תא (נצ') 589/09 מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל נ' פואד אלספדי