אוגוסט היה חודש חזק בשוק הרכב; עד מתי תימשך החגיגה?

מהי אותה "כיפת ברזל" שמגינה על השוק, כמה זמן זה יימשך והאם יצדקו האופטימיסטים או הפסימיסטים ■ בכיר בענף הרכב: "לשוק הרכב יש אינרציה פנימית אבל בסופו של דבר הוא מיישר קו עם המשק והכלכלה"

רכבים חדשים / צילום: תמר מצפי
רכבים חדשים / צילום: תמר מצפי

חודש אוגוסט היה רחוק מלהיות מזהיר בכלכלה הישראלית. גשם הטילים הבריח את התיירות הנכנסת והכניס את העסקים להקפאה עמוקה, הפדיון בקניונים צנח, המשקיעים הבינלאומיים החלו להפנות עורף לשקל והאופוריה התחלפה באווירה של דשדוש ודכדוך.

גם ענף הרכב ספג אש - ואנחנו לא מדברים רק על רסיסי היירוטים שנחתו באתרים הלוגיסטיים של יבואני הרכב בפארק ראם ועיצבו מחדש את מבנה הגג של חלק מהמכוניות החדשות. הפגיעה בתיירות באמצע עונת הקיץ הבוערת הביאה לביטולי הזמנות של חברות השכרת הרכב ולקשיי תשלום בקרב חלק מהקניינים, ולא בישרה טובות לגבי המשך הדרך.

האופטימיסטים מול הפסימיסטים

אלא שמי שצפה קטסטרופה בנתוני מסירות הרכב התבדה. אפילו ב"אוגוסט האדום" נמסרו בישראל יותר מ-19 אלף כלי רכב חדשים, עלייה של כמה אחוזים לעומת אוגוסט אשתקד, שהיה כזכור חודש "נורמלי" ונטול מלחמות. האם ענף הרכב מוגן על ידי "כיפת ברזל" כלכלית משלו?

לאנומליה הזאת יש כמה וכמה הסברים. הראשון הוא טכני למדי: בחודש שעבר נשמטו כמה מאות מסירות מהדוחות ואלה הופיעו בדוח של החודש הנוכחי. בנוסף, התבצעו באוגוסט כמה מסירות נקודתיות גדולות לציים, כמו לצי הרכב של צה"ל, בעקבות מכרז הליסינג האחרון. אבל כל אלה אחראיים לאחוזים בודדים מהמסירות החודש ולא לעיצוב המגמה.

הסבר אחר, אופטימי, הוא תיאוריית "הכול דבש". האופטימיסטים טוענים שנתוני הרקע של השוק מעולם לא היו טובים יותר ואלמלא המהמורה של המלחמה קרוב לוודאי שהמסירות באוגוסט היו גבוהות יותר ב-20% או יותר. לטענתם, השקל עדיין חזק ביחס למטבעות הייבוא, הגז עדיין זורם וימשיך לזרום, השוק סופר-תחרותי ומלא במבצעים אגרסיביים, מחירי הרכב הריאליים (אחרי ההנחות) בשפל של כל הזמנים, המימון לרכישת רכב חדש זול וזמין, יצרני הרכב בעולם עדיין להוטים "לדחוף" לישראל כלי רכב ושפע של דגמים חדשים ואטרקטיביים נוחתים כאן מדי חודש. ברגע שתוסר העננה הביטחונית, הם טוענים, השוק ימשיך לשעוט קדימה.

מנגד, יש הסבר פסימי יותר. בכיר בענף שעמו שוחחנו השבוע טוען כי "לשוק הרכב הישראלי יש אינרציה פנימית והוא לא משנה מגמה בן לילה, אבל בסופו של דבר הוא מיישר קו עם המשק והכלכלה". לדבריו, בעבר כבר ראינו שהמגמה בשוק הרכב מפגרת אחרי ההתפתחויות במשק בפאזה של כמה חודשים. זה קרה, למשל, אחרי התפוצצות בועת הטכנולוגיה בתחילת העשור הקודם ושוב אחרי המשבר העולמי של 2008. אם המשק הישראלי ייקלע למיתון, השקל ימשיך להיחלש והמעסיקים יהדקו חגורות, זה ישתקף במסירות הרכב של החודשים הבאים, אולי עוד לפני סוף השנה.

נראה שלפחות מקור אחד לאופטימיות ביחס להמשך המומנטום בשוק הרכב המקומי הוא הסרת העננה של הרפורמות התחרותיות של משרד התחבורה, שריחפה מעל הענף בשנה שעברה. נזכיר שוב, בשנה שעברה יצאה לדרך רפורמה נרחבת של משרד התחבורה שבמרכזה הכנסת שחקנים חדשים לשוק ייבוא הרכב, הגבלת פעילות השחקנים הקיימים ופתיחת השוק לתחרות.

באפריל 2013 הודיע משרד התחבורה (וההודעה עדיין נמצאת באתר הרשמי של המשרד) כי "מהפכת המחירים בענף הרכב יוצאת לדרך" וכי הרפורמה תאפשר לכל אזרח ליהנות ממגוון רחב יותר של כלי רכב וממחירים זולים יותר. "אני משוכנע כי יישום הרפורמה, שמטרתה הסרת כשלי השוק וחסמי התחרות בענף הרכב, תוזיל את מחירי הרכב החדש לצרכן ב-20% לפחות ואת חלקי החילוף בעשרות אחוזים", צוטט השר ישראל כ"ץ.

באופן רשמי, אותו "חוק השירותים לרכב" עדיין חי וקיים ואחרי הפגרה תמשיך ועדת הכלכלה את הדיון בו, שהחל כבר יותר לפני משנה. אבל גם אם החוק הזה יאושר עוד ב-2014, ספק רב אם הוא ישנה באופן מהותי את המבנה התחרותי בענף הרכב. לשם כך לא צריך להסתכל בכדור בדולח ולנבא עתידות אלא רק לבחון את מצב ה"פיילוט" שכבר מתרחש בשטח.

כזכור, המהפכה התחרותית אמורה הייתה להתרחש מהרחבה של שלושה אפיקי ייבוא ו/או שיווק של רכב חדש: "ייבוא אישי", כלומר ייבוא של רכב יחיד לשימוש עצמי; "ייבוא מקביל", כלומר ייבוא מסחרי נרחב של רכב חדש באמצעות דילרים בחו"ל וללא קשר חוזי עם היצרן; ושיווק כלי רכב חדשים עם "יד אפס" על ידי חברות הליסינג.

שלושת האפיקים הללו פתוחים בפני יזמים כבר היום ועוד לפני קבלת "חוק שירותי הרכב", אבל השפעתם על השוק זניחה. הייבוא האישי, למשל, שהיה ה"בייבי" של שר התחבורה כמעט ממועד כניסתו לתפקיד, ספג השנה מכה אנושה וצנח בעשרות אחוזים - דווקא בתקופת המכירות הטובה מתמיד בשוק הרכב הישראלי ובשוק רכבי היוקרה בפרט.

למרבה האירוניה, דווקא הלהיטות הקולנית שבה קידם משרד התחבורה את נושא ייבוא הרכב היא זו שמשכה את תשומת הלב של רשות המסים, שמאיימת להביא לקצו את אפיק הייבוא הזה. אחרי שנים של "סטטוס קוו", המכס החל השנה "להדק את המסננת" ולבחון באופן פרטני - במקום מדגמי - כל חשבונית ייבוא אישי של רכב. התוצאה: מאות חקירות של המכס ומס ההכנסה על הנמכת ערך ייבוא, דרישות לתשלום כופר, עיכובים בשחרורים והרבה פרנסה לעורכי דין. בקיצור, משרד התחבורה בא לברך ויצא מקלל.

ייבוא מקביל או מגביל?

הייבוא המקביל מתרחש גם הוא בשטח, אבל השפעתו רחוקה מאוד ממה שכינה שר התחבורה לפני שנתיים "היסטוריה בישראל" ו"אחת הרפורמות החשובות ביותר שבוצעו בשנים האחרונות בישראל בענף הרכב".

שנתיים אחרי אותה "היסטוריה", פועלות בישראל שתי חברות לייבוא מקביל. הוותיקה יותר, של פורד, מסרה עד היום פחות מ-250 כלי רכב. אופרציית הייבוא האישי השנייה, של חברת הליסינג אלבר, נמצאת - על הנייר - בעמדה אידיאלית להשפעה משמעותית על השוק. היא בבעלות של חברת ליסינג מהגדולות בשוק, שיש לה יתרונות גודל, מערך שירות ושיווק עצמאי בפרישה ארצית וכוח לא מועט על יבואני הרכב מעצם היותה קניינית בהיקף מיליארדי שקלים. אלבר גם מייבאת במקביל שני מותגים חזקים מאוד (טויוטה והונדה) שזוכים בארץ לפופולריות.

אלא שבפועל, ה"פיילוט" הזה דווקא ממחיש מדוע השפעת הייבוא המקביל תהיה זניחה גם בעתיד. אלבר מבצעת כיום את הייבוא והשיווק של רכבי הייבוא המקביל באופן חצי מחתרתי, מתחת לרדאר של יבואני הרכב הגדולים והיצרנים. היקף הדגמים שהיא מייבאת מוגבל וכך גם הכמויות: אף שהיא עצמה צרכנית גדולה של כלי רכב חדשים ומקושרת היטב לציי רכב מהגדולים במשק, בחברה מודים שאפיק הייבוא המקביל אינו מותאם לביקושים של ציים בארץ, כיוון שהאספקה תלויה במלאים מזדמנים של דילרים. לפיכך, הפעילות מכוונת כמעט בלעדית ללקוחות פרטיים. אז מה נשאר? עוד "ייבוא בוטיק" שלא ישנה את פני התחרות בארץ.

ומה לגבי מכירות רכב חדש על ידי חברות הליסינג? זו תופעה שמתרחשת בשטח בהיקפים של אלפי יחידות בשנה אבל בפועל אף לא חברת ליסינג אחת מוכנה להתעמת עם היבואנים ולמכור רכב עם "יד אפס". היבואנים, מצדם, חותכים מחירים ויוצרים תחרות לאותם רכבי ליסינג חדשים שיוצאים לשוק. בקיצור, מה שהיה הוא שיהיה. אפשר לראות בזה מקור לאופטימיות או לפסימיות. תלוי על איזו מחצית של הכוס מסתכלים.

מסירות רכב ינואר-אוגוסט
 מסירות רכב ינואר-אוגוסט