בלי פערי תיווך: הטרנד של ארגונים הנשענים על מתנדבים

משכורות שמנות, מנגנונים יקרים וערבי התרמה נוטפי פרסום גרמו ללא מעט ישראלים לחפש אלטרנטיבה לעמותות הגדולות שמסייעות לנזקקים

עמותת שורשים / צילום: אלעד קורן
עמותת שורשים / צילום: אלעד קורן

עיניהם של העשרות שהצטופפו מאחורי השולחן הרחב בהאנגר 2 בנמל תל אביב הביטו בתקווה מלאת תחנונים בפניה של האחראית. הם לא באו לכאן כדי לקבל אוכל. הם עמדו שם, בתורים הארוכים, כדי לתת. מתנדבים מרחבי הארץ שהגיעו להשתתף במלאכת האריזה של חבילות המזון לקשישים שארגנה קבוצת "שורשים" כמה ימים לפני ראש השנה. מדי פעם האחראית, שמיינה את המתנדבים לתחומים השונים, סימנה באצבעה איזה בר מזל שיחליף את אחד מאלה שהקדימו והצליחו להשתחל פנימה, ושעתה לווה אחר כבוד אל היציאה. תודה רבה לך על תרומתך, נאמר להם, עכשיו תן גם לאחרים קצת.

אני הייתי בין בני המזל שהקדימו ולא חיכו בתור. היו לידינו אב ובנו הצעיר, חניכים בקורס שוטרים, ושתי בנות צעירות ומלאות מרץ. הספקנו למלא חלק ממצרכי המזון הרבים שחולקו בשיטתיות והושמו לפי ההוראות הקפדניות. בשמונה בבוקר כבר יהיו 1,150 הארגזים הענקיים בבתי הנזקקים בתל אביב אחרי שהובלו ב-400 מכוניות של המתנדבים.

המילה "מתנדבים" היא מילת המפתח כאן. כי בשנים האחרונות נוצר הרושם שישנן לא מעט עמותות שאולי נשענות על מתנדבים עבור הפעילות שלהן, אבל גם מקצות לא מעט משאבים - וזה מינוח מנומס לתופעה - למשכורות ולמנהלה. קבוצת שורשים, הפועלת כבר 14 שנה, היא תמונת המראה של זה. היא אמנם רשומה כעמותה, אבל חפה מכל גינוני שכר גבוה או מנגנון עתיר עובדים, מכוניות וערבי התרמה נוטפי פרסום סמוי במסווה של אחריות תאגידית. תמי שכנאי, מייסדת העמותה והמנכ"לית שלה, מושכת משכורת סמלית של 5,000 שקלים בחודש ומנהיגה צי של שלושים מתנדבים קבועים, רובם בני פחות מ-40, קרייריסטים ובעלי משפחות, שפעמיים בשנה עוזבים הכול ומתגייסים לכמה ימים מרוכזים של עבודה מבוקר עד ערב.

גם סברינה כהן, 36, יועצת ארגונית מרמת השרון, שמנהלת בתשעת החודשים וחצי האחרונים את קבוצת הפייסבוק "פרויקט אוכל חם לסופי שבוע", נשענת על פעילות התנדבותית גרידא: היא מאגדת כ-400 תורמים מרחבי הארץ, שמבשלים מדי סוף שבוע למשפחה שהם בוחרים מבין רשימת נזקקים; מוסיפים עוד סל קניות מהסופר, ומביאים הכול ישירות לבית המשפחה. כהן מפעילה את הקבוצה עם שתי נשים נוספות, אורנה רבין ולינדה לוי, כולן ללא שכר. מספר המבקשים להצטרף לקבוצה עולה מדי שבוע, והנזקקים "נחטפים" במהירות אחרי פרסום הרשימה בתחילת השבוע לחברי הקבוצה. ככה, ביעילות, בלי "פערי תיווך", בלי כסף שנופל באמצע. כמוה ישנן עוד לא מעט קבוצות, בדרך כלל סביב אדם אחד שמצליח למצוא זמן לנהל את הלוגיסטיקה באמצעות פייסבוק.

כהן עצמה מספרת כי נהגה לתרום לגופים גדולים, אך לאחר שפורסמו המשכורות של בעלי התפקידים בעמותות, ביטלה את הוראת הקבע. כמוה עשו רבים, שסולדים מהמנגנונים הגדולים של העמותות ומטילים ספק בכך שכספם מגיע במלואו לנזקקים. העובדה שמ-2008 נוהגות חלק מהעמותות לפרסם את הנתונים שלהן באמצעות אתר העמותות גיידסטאר, בראשות ד"ר ניסן לימור, כנראה אינה משכנעת חלק מהציבור: רבים מעדיפים לתרום באמצעות קבוצות קטנות, ללא תמורה, ובעיקר באופן אישי יותר. הפילוסוף עמנואל לוינס כינה זאת "פנים אל פנים" - עיקרון אתי שגורס (על קצה המזלג) כי פעילות מוסרית אמיתית יכולה להיעשות רק בין יחידים.

קריירה של עשייה חברתית

בואו נשים את הדברים על השולחן: העמותה בתחום המזון שספגה את הביקורת הגדולה ביותר היא באופן טבעי גם זאת עם הפרופיל הגבוה ביותר, שזה אומר, כמובן, שגם יש לה לא מעט זכויות. אנחנו מדברים, כמובן, על ארגון "לתת", שהמנכ"ל שלו עו"ד ערן וינטרוב, דורג בעבר בין עשרת מקבלי השכר הגבוה בעמותות (לפי הפרסומים בזמנו, שהסתמכו על גיידסטאר, קרוב ל-30 אלף שקלים בחודש).

צריך לומר גם שהלוגיסטיקה הנדרשת מפעילות הארגון - שמאגד 150 עמותות ב-95 יישובים ברחבי הארץ, מנהל 70 מיליון שקלים, 52 עובדים וכ-13 אלף מתנדבים - היא אינה משהו שאפשר להשאיר למשרה חלקית. השאלה שנשאלת היא עד כמה זה יעיל ביחס לעמותות הקטנות, על טהרת המתנדבים, שצמחו פה לאחרונה.

וינטרוב נשאל אין-ספור פעמים בנושא, והוא פגוע מאוד מהביקורת: "שכר הברוטו שלי, המפורסם זה יותר מעשור באתר האינטרנט של ארגון לתת, עומד על סך של 26 אלף שקלים לחודש", הוא אומר בכעס. "בחרתי בקריירה של עשייה חברתית, מתוך שליחות ורצון לשנות ולהשפיע על דמותה של החברה הישראלית. הבחירה הזו חייבה גם ויתור על שכר אלטרנטיבי גבוה בסדרי גודל שביכולתי להשתכר בכל עת במגזר הפרטי".

- ועכשיו לעניין.

"על אף השאלה הצדקנית, ראוי לבחון אותה בשלושה מישורים: האחד, בקונטקסט של מידת האפקטיביות והתקורה התפעולית של כלל הארגון המנוהל; השני, מידת הסבירות ביחס למשרות דומות במגזר הציבורי; השלישי, ואולי המעניין ביותר, הוא הפן התרבותי: מי שבוחר בקריירה במגזר הפרטי, מרוויח מיליונים בשוק ההון או עושה אקזיט בהיי-טק נחשב למצליחן, ומי שבוחר לנהל ארגון חברתי ולסייע לנזקקים כקריירה במשרה מלאה, הציפייה לגביו שיעשה זאת בהתנדבות".

- בוא נתחיל במישור הראשון.

"ארגון לתת שומר על תקורה תפעולית נמוכה בשיעור של עד 7%, כך ש-93% מהתקציב מגיעים ישירות לפרויקטים ולהענקת הסיוע. כמו כן, במסגרת המיזם לביטחון תזונתי, אנו מצליחים למנף את ההשקעה בתוכנית ביחס של 1:9, כך שעל כל שקל תרומה אנו מחלקים מזון בשווי 9 שקלים!".

אני הולכת עם הטיעונים האלה לשכנאי, בעלת השכר הסמלי, ומקבלת תשובה לא כל-כך צפויה: וינטרוב, היא אומרת, צודק לחלוטין. אם היה לה קצת יותר כסף, למשל אפילו בשביל רכב אחד על-שם העמותה, היא הייתה מצליחה לתת הרבה יותר. "נורא קל לצעוק 'משכורות! משכורות!', אבל כל אחד שיראה איך עושים את זה, וישב בצד שלי, יראה שזו עבודה מאוד קשה. אף אחד לא אמור לעבוד בלי כסף".

דרוש: מנגנון פיקוח

במובן מסוים, העמותות ההתנדבותיות החדשות מסמנות מגמה, אם לנקוט לשון קצת אקדמית, של דמוקרטיזציה של הרווחה. בלשון אקדמית פחות: המדינה משאירה את הרעבים לחסדיהם של הארגונים החברתיים. לפי דוח של הוועדה לגיבוש כללי אתיקה לעמותות, שהוגש בשבוע שעבר לשר הרווחה, "הסתמכות החברה הישראלית על עמותות המזון היא, כיום, כמעט מוחלטת... גופים פרטיים שנטלו על עצמם במידה רבה ובהדרגה את תפקיד המדינה, ויצרו תרבות של צדקה".

מדובר, אגב, במדיניות מכוונת ולא בלתי הגיונית: משרד הרווחה אינו עוסק בחלוקת מזון ומעדיף לתמוך בנזקקים באמצעות כספי העברות, גם אם אלה רחוקים מלהספיק.

"מטרת העל שלנו, ואני תמיד אומר את זה, היא לסגור את הפעילות", וינטרוב מסביר. "מי שצריך לדאוג לניצול שואה או לילד נזקק זו המדינה. ההבטחה האחרונה לסיוע ניתנה במארס 2013 - להקצות 230 מיליון שקל, מתוכם 60 מיליון שקל לעמותות מזון. שר הרווחה מאיר כהן (יש עתיד) מאוד מחויב לנושא, אבל הביורוקרטיה פה פשוט לא תיאמן. כבר שנתיים יושבת ועדה על גיבוש אתי לחלוקת מזון, אבל המדינה עוד לא שמה שקל על זה. יותר אתי שהמדינה תיקח אחריות. אבל אם היא לא לוקחת אחריות, לפחות שתיתן לנו כסף ומשאבים לעשות את זה".

לעומתו, את סברינה כהן מ"אוכל חם לסופי שבוע" לא מעניין תפקידה של המדינה: "אני מאוד אוהבת", היא אומרת בסרקזם, "שאנשים אומרים, 'איפה המדינה'. זה נכון, המדינה צריכה לעשות את זה, אבל מה תעשה? תשאיר בן אדם בלי אוכל? זה כמו שמישהי מבקשת ממני אוכל בשביל ההורים שלה, ואני אומרת, איך ילד יכול להטיל אחריות להורים שלו על אנשים אחרים. ואז את אומרת, מה, אז להורים לא יהיה אוכל כי הילד סוציומט?".

מה שכן, גם וינטרוב וגם כהן היו רוצים שיהיה תיאום בין כל הגופים, כדי לא ליצור מצב של כאוס וכדי למקסם את האפקטיביות של התרומה. לדברי וינטרוב, הבלגן מתחיל דווקא בעמותות הספורדיות, והפתרון טמון במנגנון מסודר - כולל משכורות.

"לשמחתנו יש בישראל עשייה אזרחית וחברתית רחבה ומבורכת", אומר וינטרוב. "עם זאת, הדרך הנאותה לבחון את העשייה של העמותות היא באמצעות בדיקת האפקטיביות של פעילותן, היקף הסיוע שהן מעניקות, שיעור התקורה התפעולית, מדדי ההצלחה והיעילות שלהן, והערכים המנחים אותן בפעילותן. ייתכן שניתן לסייע מדי פעם בחגים באופן מצומצם וספורדי על-ידי מתנדבים בלבד, אולם מי שמעוניין לקיים פעילות קבועה ושוטפת בכל ימות השנה, לסייע לעשרות אלפי משפחות, לנצל באופן מיטבי את כספי התרומות, לוודא שלא ניתן סיוע כפול ולפעול באופן מקצועי ויעיל - חייב להפעיל צוות ביצועי במשרה מלאה. ייתכן ש'עמותה ללא משכורות' נשמע רומנטי, אולם פעמים רבות הדבר עלול להיות ערובה לפעילות לא מסודרת, לא מקצועית ולא יעילה".

אצלנו, מתגאה וינטרוב, ישנו מנגנון מתוקתק, שכולל שליטה מלאה על חלוקת המשאבים, הדרכה ספציפית של מתנדבים ושמירה על טריות המזון ואיכות ההובלה. הקבוצות הקטנות יותר עובדות עם נשמה, אבל כפי שהן מתארות, הן לא מוותרות על ההקפדה ועל הפרטים הקטנים.

שכנאי טוענת - אף שאמרה קודם שמן הסתם יותר משאבים יאפשרו לה לתת יותר - שגם בעמותה הוותיקה למדי שלה יש מערך מסודר לא פחות מזה של וינטרוב. אדרבא, מדיניות ה"פנים מול פנים" שלה מאפשרת אפקטיביות שאין בעמותות הגדולות: "עשיתי הרבה ביקורי בית וראיינתי את האנשים מה הם צריכים. מיונז אני לא נותנת לקהילה אתיופית, כי גיליתי בביקורי הבית שכולם לא נגעו בזה, לא ידעו מה זה. גם גפילטע פיש הם לא רוצים. הם רוצים יותר קטניות".

- המתחם שלכם נראה מאוד מקצועי, גם האתר. איך עושים את זה בלי כסף?

"זה מהלך לוגיסטי מאוד מורכב. העירייה נתנה לנו את המקום, את המחסן, את כל הפחים, את השולחנות והכיסאות ואת האבטחה. כל מה שאני לא משלמת עליו כסף אני עושה בעצמי: מודעות בעיתון, קידום מכירות. כל מה שלא עולה כסף".

- ואתם מצליחים לשמור על ראש מעל המים?

"בואי נגיד ככה: עדיין לא סגרתי בור שיש לי כדי לדעת איך אני פותחת את החג הבא".

- אולי זה הסוד. שאתם עובדים בעצם רק בחגים.

"בעיקר בחגים. בין לבין עושים פרויקטים מאוד נקודתיים - ארוחות לניצולי שואה, בית לשפץ, תרופות למישהי. לאחת מאיתנו יש חברת קייטרינג, אז היא תורמת. אני יכולה פתאום לקבל טלפון בעניין צורך באוכל מוכן - אז 'קפה בתיה' עוזר לנו לפעמים. בא מתנדב, לוקח ומעביר".

סברינה כהן, שהפעילות שלה קטנה יותר, אך לא פחות חשובה, מסבירה שאם מנצלים נכון את המדיה החברתית, אפשר לעשות פלאים. "לקח לי חודש לפתוח קבוצה, ומי שלא פעיל אני פשוט מוציאה", היא שוטחת במשפט אחד את המדיניות הלוגיסטית שלה. "אני בקשר עם עובדים סוציאליים שלרוב פונים אליי בעצמם. יש לנו חמישים נתמכים קבועים ועוד משהו כמו שבעים-שמונים מפרויקט קריית גת, שמעבירים אליהם אוכל שבישלו אנשי היישוב אלקנה".

- אתן מקבלות גם תרומות?

"אני לא מתעסקת בכסף. הפעילות שלנו היא לבשל ולהעביר או לקנות מצרכים ולהעביר. אנשים מחפשים דרך לתת בצורה אחרת. צורם לאנשים לראות את המשכורות השמנות של העמותות".

יש גם עניים מקצועיים

עוד דבר שצורם לישראלים, ולמרות נימה מסוימת של אי-נעימות צריך לתת עליו את הדעת, הוא תופעת הנצלנות וההתחזות. כהן מספרת שפגשה פעם משפחה, שהמתנדב עמוס הסלים שנשלח אליה נתקל בבניין חדש עם שומר בלובי. מחברים-שותפים היא שמעה גם על "נזקק" עם וילה במושב וג'יפ בחניה; ועל ילדים שמבקשים מזון עבור הוריהם הקשישים במקום להכין להם בעצמם.

"זה גזל כפול", היא אומרת. "יש המון אנשים שמקבלים כאלה סלים מעמותות ואחרים נופלים בין הכיסאות ולא מקבלים כלום. מי שיודע לעבוד ולתחמן מקבל מכולם במקביל. היה לי מקרה של ניצולי שואה שהציגו את עצמם כבודדים. העליתי פוסט ביום חמישי, וישר נמצאו מתנדבים. האישה עמדה כל היום לבשל רק כדי להגיע אליהם הביתה בשישי אחר הצהריים ולראות אותם יושבים בחיק משפחתם עם שולחן עמוס.

"הבנתי גם שיש משפחות מסוימות שאם מרגילים אותן לקבל יותר מדי, זה הופך לסוג של תלות ומובן מאליו. קרו לי שני מקרים עם מתנדבים שבישלו למשפחות והביאו סלים, והמשפחות התרגלו שיש להן קניות לשבת".

גם הוועדה לגיבוש כללי האתיקה של משרד הרווחה נדרשה לעניין והעלתה את השאלה אם לחייב את העמותות להתנות את מתן הסיוע למבקש בעמידה במבחני זכאות - עניין רגיש מאוד כשלעצמו, וכן אם למנוע מתן סיוע כפל למקבל סיוע הפונה בו זמנית לקבל עזרה מכמה עמותות. רוב חברי הוועדה קבעו כי אין לחייב את העמותות במבחני זכאות אחידים, וכי יש להבחין בין הסיוע בבתי תמחוי לבין סלי הסיוע המגיעים לבתים, שמקבליהם כן יצטרכו לעמוד בתנאי זכאות כלשהם. מיעוט מהחברים טוען כי "נדרש לבצע מדי פעם עדכון של קבוצות הנזקקים, כדי להבטיח שאלה שמצבם השתפר לא ימשיכו לקבל סיוע על חשבון אלה הזקוקים לו באופן אמיתי".

חלק מרשימות הנזקקים מגיעות אל העמותות הקטנות באמצעות שירותי הרווחה, בעקבות בקשות של נתמכים. אולם וינטרוב מלין על השיטה הזו: "יש לעתים הרבה מאוד יוזמות, חלקן פרטיות, שנעשות רק בחגים או באירועים מיוחדים ללא תיאום. ולאור העובדה שאגפי הרווחה והשירותים החברתיים לא מטפלים בנושא באופן שוטף, אין להם שום דאטה-בייס בנושא. נתקלנו בזה כשניסינו לעשות הצלבות של נתונים שלנו עם נתונים של אגפי הרווחה. זו הסיבה שיש בוקה ומבולקה. זו הסיבה המרכזית לכך שלתת שם את עצמו כארגון גג, כדי לעשות איגום, מלשון אגם, למשאבים, וכדי למנוע מצב שיש משפחה שנזקקת ולא מקבלת ויש משפחה שמצליחה לקבל כמה חבילות. באופן אישי, אני מתנגד להגדרה הזו של 'ניצול'".

- זה לא קורה?

"אלה שמקבלים שלא בצדק הם המיעוט הקטן מאוד. הבעיה היא שההוצאה על מזון היא גמישה: אין כסף - אני לא קונה, שלא כמו ההוצאה על דיור ומסי עירייה - ונשאר מעט מאוד כדי לקנות מזון".

שר הרווחה: "אנחנו מתקנים את המצב"

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "משרד הרווחה משלים את המהלך של הביטחון התזונתי המיועד לסייע במזון לנזקקים, שעליו הוכרז השנה יחד עם משרד האוצר בסך של 230 מיליון שקל.

"מעבר לכך, פרויקט הביטחון התזונתי שהושק השנה על-ידי משרדי האוצר, החינוך והרווחה, מושלם בימים אלה: לאחר הקצאת 110 מיליון שקל לתזונה בבתי הספר, הועברו 22 מיליון שקל לאספקת ארוחות בוקר וצהריים לקשישים ב-140 מועדונים חדשים שהוקמו ברחבי הארץ.

"20 מיליון שקל נוספים הוקצו לטובת מימון עשרת אלפים ארוחות בוקר וצהריים לאנשים עם מוגבלויות שעובדים במפעלים שיקומיים מוגנים. 12 מיליון שקל נוספים הועברו לסיוע ל-6,000 פליטי שואה, המקבלים סיוע חודשי בסך של 200 שקל לחודש.

"יש לציין כי כל הפרויקטים שהוזכרו לעיל נמצאים כבר בשלבי ביצוע; ושנוסף על כך, יותר מ-15 מיליון שקלים מועברים למחלקות רווחה ברשויות באמצעות כרטיסי קנייה בסך של 300 שקל לסיוע למשפחות החיות בעוני.

"נדבך חשוב ואחרון בפרויקט כולל 60 מיליון שקל שיתורגמו לסיוע ליותר מחמישים אלף משפחות מדי חודש באמצעות עמותות. במסגרת סיוע זה, 30 מיליון שקל יוענקו בכפוף למבחני תמיכות לכלל עמותות המזון. 30 מיליון שקל נוספים יוענקו בכפוף למבחני תמיכות לעמותות גג, שבאמצעות תהליך של איסוף מזון יצליחו לשלש את הסכום לטובת חבילות סיוע למשפחות.

"נוסף על כך מפעיל משרד הרווחה את הוועדה לביטחון תזונתי, שמטרותיה לאפיין את הסוגיה הן בכמות המזון והן באיכותו, ואת החסמים המונעים תזונה נאותה בקרב אוכלוסיות שונות".

שר הרווחה מאיר כהן אומר בתגובה: "אנחנו מתקנים את המצב ומשנים סדרי עדיפויות. המטרה לתקציב הבא היא קביעת יעד חברתי של הממשלה בתקציב".

צרו איתנו קשר *5988