איך הצליחה ניגריה להימנע מגורל מר של "מדינת אבולה"?

אין סיוט אפריקני (ולמעשה, כלל עולמי) גדול יותר מהמחשבה על התפרצות מגיפת האבולה בניגריה. בניגריה, הכלכלה הגדולה ביותר באפריקה, חיים 170 מיליון אזרחים, פי 3 מהאוכלוסייה המצרפית של ליבריה, סיירה ליאונה וגיאנה, שלוש המדינות האפריקניות בהם משתוללת המגיפה כיום.

והנה, דווקא ניגריה הענקית עומדת להפוך למקרה מבחן עולמי של מדינה שראתה כבר את האבולה בשעריה - אך ידעה למנוע את התפשטות המגיפה ואף לפוגג אותה, נכון לעכשיו. ניגריה רחוקה רק שבוע אחד מ-42 ימים רצופים ללא חולה אבולה אחד חי בשטחה, המועד שיספיק להגדיר אותה כאיזור נקי מהמגיפה.

איך זה קרה? בהתגייסות משותפת, נדירה מאוד במונחים ניגריים, של הממשל, גופים פדרליים, גופים לא ממשלתיים והמגזר הפרטי. הכל החל כאשר התייר פטריק סוייר נכנס לניגריה והתמוטט בשדה התעופה בלאגוס.

סוייר נלקח למרפאה, שם למרבה השמחה, הוא רותק למיטתו ולא הורשה לעזוב. 11 מאנשי הצוות הרפואי ובני משפחותיהם נדבקו באבולה בעקבות סוייר, עד שהגיעה הבדיקה שאישרה סופית שסויר אכן נדבק בנגיף. ארבעה מבין ה-11 מתו מהמחלה והכניסו מדינה שלמה להלם - אבל, ניגריה ידעה להתאושש במהירות. כל הבתים של אנשי הצוות חוטאו מיידית וההתפשטות נבלמה.

בשורה התחתונה, נדבקו באבולה בניגריה השנה 20 אנשים, מהם 8 מתו. שלטונות ניגריה איתרו וטיפלו בלא פחות מ-800 אנשים שבאו במגע ראשוני או משני עם המקרה של סויר. לשם השוואה, בליבריה מתו עד כה כ-2,300 אנשים מאבולה, 930 בסיירה ליאון ו-780 בגינאה.

בניגריה גם הכינו ואימנו מאות מרפאות פרטיות לזהות חולים באבולה ולשמור עליהם בסביבה מבודדת לחלוטין מהסביבה. קמפיין מודעות נרחב למחלת האבולה, גם ברשתות החברתיות, השלים את הטיפול הניגרי המונע המוצלח.

ומה בנוגע לטיפול בחולי האבולה עצמם? גם כאן, מתברר, יש לקח ניגרי חשוב ביותר. מתברר שאחוז גבוה מבין החולים שנרפאו שתו בימים הראשונים, לאחר שהתגלתה אצלם המחלה, כמויות אדירות של מים מחוזקים במלחים, מינרלים וסוכרים בדומה לאלה הקיימים בדם - עד כדי 5 ליטרים ביום.