איי איי, הברך!

ההתעסקות בפציעה של בניון והאמירות ש"הפסד למכבי ת"א לא יגמור לנו את העונה", מראים איך מכבי חיפה הגיעה למשחק מול האלופה: כמו יריבה כנועה

1. אלו אינם דברים שבהכרח יכולים לחזות תוצאות של משחקי כדורגל, אבל כשהבדלי הגישות בין מכבי חיפה לאלו של מכבי ת"א לפני המשחק מחר (ב') כל כך זועקים לשמיים, קשה להתעלם מהם. בחיפה, כבר הזכיר יוסי בניון כי "הפסד לא יגמור לנו את העונה, כמו שניצחון של מכבי ת"א לא יכתיר אותה". על דברים דומים חזר בסוף השבוע הבלם צ'וצ'אליץ'. מדברים על אפשרות למפלה עוד לפני שבכלל עלו על הדשא בבלומפילד. גם אם ברמה העובדתית-טבלאית הם לא טועים, מתאגרף במשקל כבד, לפני קרב מול יריבו המושבע - לעולם לא ייקח בחשבון אפשרות של הפסד, אפילו אם זה לא בהכרח יקנה ליריבו את אליפות העולם. אולי חיפה, למרות תקציב שידגדג העונה את ה-80 מיליון שקל, בכלל מודדת את עצמה במשקל נוצה.

בחיפה בינתיים נמשכים גם הדיבורים על הטלנובלה סביב הברך של בניון, וכל 59 הדקות (מתוך 360) שיירשמו בפנקס שלו לאחר נעילת המחזור הרביעי מחר. הדיבורים האלו קצת מוזרים בהתחשב ברקורד של הכוכב הדועך בארבע העונות החולפות מתחילת העשור (מאז 2010): 809 דקות לעונה (שווה ערך לפחות מתשעה משחקים מלאים), 2.25 גולים, 1.75 בישולים. חיפה אולי משלמת לבניון שכר של סופרסטאר (חוזה ברוטו מקסימלי של 2.58 מיליון שקל, כפי שפורסם ב"גלובס"), אבל מראש היה מדובר על החתמה שיווקית שנועדה למכור מנויים לסמי עופר (פעילות הקד"מ הזאת, אגב, הוכתרה בהצלחה מסחררת). כך שהעיסוק בתרומתו המקצועית לקבוצה, שנאמדת עד כה באפס - אינה רלוונטית עבור חיפה ורק מסיחה את דעתה מהמשימה הקרובה שמונחת לפניה.

בחיפה מדברים גם על כך שהקבוצה תגיע למשחק מחר בלי שחקן הרכש המשמעותי היחיד שלה בחלק ההתקפי - אידריסו המורחק. מה ששם את כל ביצי היצירתיות בסל של רובן ראיוס וחן עזרא, אותם שחקנים שבעונה הקודמת הובילו את חיפה במשחקים מול מכבי ת"א לשלושה הפסדים, תיקו אחד ומאזן שערים של 9-2.

ובינתיים, כרגיל בשנתיים האחרונות - במכבי ת"א לא מדברים בכלל.

2. דו קיום, מזרח תיכון חדש, פרחים בקנה. זאת בדרך כלל תרומתו של הכדורגל לחברה הישראלית. שחקנים ערבים משתלבים בהמוניהם בקבוצות ליגת העל, ומציפים במספרים מרשימים אף יותר את הליגות הנמוכות. נכון לסוף העונה שעברה היו רשומות בארץ 90 קבוצות בוגרים ערביות, מתוך 221 קבוצות בסך הכל (41%, שזה יותר משיעור בני המיעוטים בכלל האוכלוסייה - כ-20%).

אפילו ב"זירת הפשע" אתמול בסכנין היו מחזות יפים מהזן הזה. כ-100 תושבי טמרה קנו כרטיסים ליציע של הפועל ת"א כדי לתמוך במוחמד אבו אל היג'א, המגן הימני המבטיח של הפועל שצמח בעיר. מחזות כאלו לא זוכים לאזכור בתקשורת המיינסטרים, במיוחד כאשר מתקיימים במקביל אירועים המפירים את איזון הפרחים בקנה של הכדורגל הישראלי. כשבלה פמיליה נסחפים עם שלט מחריד של "בית"ר טהורה לעד", למשל. ובמיוחד כשאוהדי סכנין מחליטים להפוך את עונת 2014/15 לשנת פדיונה הרשמית של פלסטין: זה התחיל במחזור הפתיחה נגד מכבי חיפה בסמי עופר, עם הנפת הקריקטורה של גיבור הקומיקס "חנדלה", מסמלי ההתנגדות של התרבות הפלסטינית. אתמול זה נמשך עם שלט שטען כי "ירושלים בידינו". אם בפעם הראשונה אפשר היה להבליג, כעת העקביות הקמפיינית של אוהדי סכנין, הצלילה שלהם לתוך הפוליטיקה העכורה - כבר הופכת לבלתי מתקבלת (דווקא את ההחלטה של הנהלת סכנין לנפנף בכספי התרומה של קטאר, על-אף הפרובוקטיביות שבה - אפשר בהחלט להבין).

בית הדין של ההתאחדות צריך לעצור בדחיפות את הקמפיין של אוהדי סכנין. שלום לא יהיה כאן לעולם. אבל את הכדורגל, כבר הוכח בעבר, אפשר לשמר כאחד המפלטים ההרמוניים האחרונים. במקום דמויות כמו עזמי בשארה, איווט ליברמן ואיתמר בן גביר - הפוקוס צריך לחזור למוחמד אבו אל היג'א.

3. לדויד מנגה מעירוני קרית שמונה, כנראה הזר הכי טוב בליגת העל - יש כבר שישה בישולים העונה. לכל הפועל ב"ש ביחד יש חמישה בישולים. זה מעיד יותר מהכל על רמת התקיעות במשחק של ב"ש. בשנה שעברה ב"ש פתחה את העונה עם 12 נקודות מ-12, העונה היא עם 8 מ-12.

גם בשנה שעברה הקבוצה של אלישע לוי הייתה נתקעת לא מעט, עד שהכדורים הנייחים המושלמים של בוזגלו היו מחלצים אותה מהצרות. אתמול אפילו שלושה פנדלים לא הספיקו בשביל ניצחון על רעננה. בשנה שעברה ב"ש הייתה האנדרדוג הסימפטי שפישוליו התקבלו בקלות דעת. השנה בב"ש רוצים לקחת אליפות. אלישע לוי חייב למצוא מהר את הפתרונות, ולהפנים: השנה הוא נמצא במשחק אחר לחלוטין.