כמה שווה לכם שגרה?

כל השקעה בטווח 15 מיליארד שקל בשנה, כדאית למשק

כיפת ברזל גראד עזה טילים מקלט  / צלם: רויטרס
כיפת ברזל גראד עזה טילים מקלט / צלם: רויטרס

כמה עולה הפסקת עבודה לחודש? כמה עולה שקט נפשי? כמה שווה שגרה? בהנחה שיש לנו ממוצע מלחמות של פעם בשנתיים באזור מוגבל (דרום או צפון), התשובה הפשוטה היא - כל סכום שנמוך יותר מ-30 מיליארד שקל בשנתיים, או 15 מיליארד שקל בשנה.

לשמירת שגרה בעתות חרום יש מושג שגור בעולם העירוני הגלובלי - קוראים לו "חוסן עירוני", קרי האפשרות להמשיך לקיים שגרה בימים של אירועי טרור (או מלחמה על העורף), אסונות טבע ומשבר אקלים. מדינות וערים בכל העולם מכינות תוכניות אסטרטגיות אופרטיביות להבטחת החוסן העירוני: תוכניות הנוגעות לבינוי ומרחבים ציבוריים, ותוכניות בתחומי ההגנה על משאבי אנרגיה, המים או תשתיות חיוניות אחרות. בכולן נדרשת חשיבה מערכתית - עירונית, מטרופולינית או לאומית.

מדינת ישראל, נכון להיום, מתעלמת מהצורך בהיערכות אסטרטגית לשרידות אזרחית בשעת חירום, אם תרצו - "כיפת ברזל" אזרחית.

לנצל את תת הקרקע

מוטיב חוזר במרבית הפעולות והתוכניות, הוא ניצול תת הקרקע. ערים כמו הלסינקי וטורונטו הכינו תוכניות וביצעו פעולות מרשימות במטרה לייצר חוסן, אל מול האיום המרכזי שלהן - החורף, ובנו לאורך השנים קילומטרים רבועים רבים מתחת לפני הקרקע, בהם מתקנים מסחריים, תרבותיים, מוסדות ממשל ותשתיות נחוצות. גם במדינות דרומיות יותר, דוגמת טורקיה וסין, בשל החום הרב, היעדר משאבים וצורך במיגון, תוכננו ונבנו שכונות וערים מתחת לקרקע.

בישראל החלה מגמה איטית אך ברורה בנושא. לאחר המלחמות האחרונות שבהן היו בתי חולים בטווח הטילים, החלו להיבנות בקצב מהיר חדרי מיון וחדרי ניתוח תת קרקעיים. אולם שם פחות או יותר, הפעולות נעצרו.

מדובר על מתמטיקה פשוטה. כבר ראינו במספרים שפורסמו על ידי הממשלה לאחר תום המלחמה, שעלות המלחמה הייתה בערך 12 מיליארד שקל. מתוך זה כ-7.5 מיליארד הוצאות למשק שאינן קשורות ללחימה - בעיקר אובדן הכנסה. וכל זאת כאשר הוכרו רק נזקים בדרום הארץ. בהתאם לאותו תחשיב ובחישוב גס, מלחמה בצפון שתשפיע ישירות על תושבי הצפון ועל חצי מאזור תל אביב והמרכז (לפחות) - קרי השפעה ישירה על לפחות 50% מהמדינה, ולזמן ארוך פי שניים מקודמתה, תעלה למשק (לא כולל הוצאות בטחון) כ-30 מיליארד שקל. מאחר שהממוצע של הלחימה הוא פעם בשנתיים הרי שמדובר על הפסד שנתי למשק של כ-15 מיליארד שקל.

אם כך, כל השקעה בהמשך קיום שגרה בימי חירום, שתעלה פחות מ-15 מיליארד בשנה, תהיה כדאית למשק, וזאת מבלי להתייחס מהעבודה שאף בר דעת לא יחשוב שמלחמה באורך של ארבעה חודשים לא תשבית את מערכת החינוך או תמנע מאנשים רבים להגיע למוסדות, קרי פגיעה בלתי נמנעת בחינוך.

השקעה כדאית

ורווחה? בעלי המשאבים השייכים למאיון העליון ממוגנים היטב, לחלקם, כך מספרים, יש אפילו מקלטים אטומיים. חסרי המיגון או חסרי האמצעים להתנייע במהירות ממקום למקום הם תמיד אלו שזקוקים לתקציבי רווחה ואלו ייפגעו ראשונים.

אבל גם אם נניח שיש קשיי תקציב ולא ניתן לממן פעולות לשמירת שגרה, הרי שהמנגנון המקרטע לחיזוק מבנים, הינו מעשי וכלכלי הרבה יותר בכל הנוגע לתת הקרקע.

בעוד שהמלחמה על כל מטר פנוי על פני הקרקע מביא לעליית מחירים עצומה, המחסור בשטח למבני ציבור עומד על מאות ואלפי מ"ר בחלק גדול מערי המדינה והקונפליקטים בין ייעודים הופכים קשים יותר מיום ליום, הרי שכל מטר שינוצל בתת הקרקע יפנה קרקע יקרה לבנייה למגורים, לתעסוקה או ישאיר שטח פתוח לשימוש הציבור.

בטורונטו הדרך התת קרקעית, "דרך החורף", היא מרכז מסחרי עצום שמימן בעצמו את עלויות הכרייה והבינוי. כריית העיר התת קרקעית בהלסינקי חסכה עלויות עצומות בתחזוקה בימי החורף.

ניו יורק הכינה תוכניות אסטרטגיות המתגמלות עסקים לעבור למרחבים תת קרקעיים באמצעות תוספת זכויות בנייה או הנחות במסים עירוניים, ויש דוגמאות נוספות מהעולם ליוזמות בעלי אופי עסקי או קהילתי שהרשות רק אפשרה את הקמתן באמצעות הסרת חסמים.

גם מדינת ישראל חשבה על כך בעבר, לפני יותר מעשור, מינהל מקרקע ישראל הכין מסמך שבחן את הנעשה בעולם והציע הצעות, ולפני שנים אחדות הוכנה אפילו טיוטה של תוכנית לאומית לתכנון תת הקרקע, שהתבססה בחלקה על העבודה הנ"ל. התוכנית, שזכתה לשם תמ"א 40, עסקה גם בבינוי תת קרקע שיאפשר פינוי מרחבים מעל הקרקע וגם בנושאים הקשורים למיגון ולביטחון אישי.

אלא שהתוכנית הזו נגנזה על ידי מנהל התכנון בטענה שהיא הייתה קשיחה מדי ולא מותאמת לרגולציה חדשנית שהמדינה צריכה. העובדות נכונות, אולם הלכה למעשה, ככל שידוע לי, אין כיום אסטרטגיה לאומית אופרטיבית לחוסן עירוני מרחבי - מעל או מתחת לקרקע.

כלכלי לבנייה ופשוט לתחזוקה

תוכנית עירונית לחוסן צריכה לכלול הן מיפוי של מוקדים שיש להגן עליהם, מוקדים שיש לחבר ביניהם ואופנים שיאפשרו המשך פעולתם של מקומות שונים לאורך זמן, ומפרטים שישמרו על איכות חיים ורווחה (למשל גובה או רוחב מינימלי של חללים או מעברים). התוכניות צריכות לכלול גם המלצות (אבל לא לחייב) על מקומות בהתאם לצרכים והסיכונים ולכלול גם כלים כלכליים ורגולטוריים שיתמרצו - או לפחות לא יפריעו - לקידום פעולות נדרשות.

בנוסף , בניגוד לתמ"א 38 שהתגלתה מהר מאוד כתוכנית עם כדאיות כלכלית מוגבלת מאוד ומורכבות ביורוקרטית ומקצועית, יש להקים מערך רגולטיבי גמיש וצוות מקצועי מלווה בעל סמכויות לעדכן ולטייב את התוכנית האופרטיבית ככל שיידרש.

התוצר צריך להיות פשוט, הגיוני ומהיר שיספק חוסן ותחושת ביטחון אך גם אסתטי, צבעוני, עשיר, חכם ומעורר השראה על מנת שהציבור ירצה להשתמש בו ולא פחות חשוב: כלכלי לבנייה ותחזוקה כאחד.

התכנון צריך להיעשות ממחר, את ההחלטה על כך היה צריך לקבל אתמול.

נתפשר על היום.

  • הכותב הוא אדריכל, לשעבר מנהל אגף בכיר לבנייה במשרד הפנים ומנכ"ל SUITS - אסטרטגיות וטכנולוגיות לעירוניות חכמה.