לנגוצקי חזר בו מתביעתו נגד רציו לתגמול על גילוי "לוויתן"

הגיאולוג יוסי לנגוצקי תבע לעצמו את כל הרווחים מקידוח "לוויתן", אך כעת הודה כי אין לו עילת תביעה כנגד רציו ■ במארס השנה קבע העליון סופית כי בני שטיינמץ ישלם ללנגוצקי פיצוי של 50 מיליון שקל בגין אובדן חלקו בקידוח "תמר"

יוסי לנגוצקי / צלם: איל יצהר
יוסי לנגוצקי / צלם: איל יצהר

כנראה ש-50 מיליון שקל מבני שטיינמץ מספיקים ללנגוצקי: יוסי לנגוצקי חזר בו מתביעתו נגד חברת חיפושי הנפט והגז רציו , המחזיקה ב-15% מרישיון "לוויתן", בטענה כי הוא האחראי לגילוי "לוויתן" ועל כן זכאי לתגמול על הגילוי.

לנגוצקי תבע לעצמו את כל הרווחים וטובות ההנאה מקידוח "לוויתן", אך כעת - במסגרת הודעה לבית המשפט על חזרה התביעה - הודה כי אין לו עילת תביעה כנגד רציו.

בית המשפט קיבל את בקשת לנגוצקי לחזור בו מהתביעה, דחה את התביעה וחייב את לנגוצקי בהוצאות המדינה בהתגוננות בפני התביעה בסך 30,000 שקל.

ואולם, לא הושגו הסכמות בנוגע להוצאות שישלם לנגוצקי לרציו, לליגד יצחק רוטלוי ולאיתן אייזנברג - הנתבעים המרכזיים בפרשה, ולנגוצקי עדיין חשוף לתשלום הוצאות בהיקף של כ-3 מיליון שקל.

מדובר בתביעה שהגישו הגיאולוג לנגוצקי והחברות תמר חיפושי נפט בע"מ ול.י.א. חיפושים בע"מ לפני כ-4 שנים לבית המשפט המחוזי מרכז, בטענה כי הם מסרו בשנת 2004 לגיאולוג של רציו, איתן אייזנברג, מידע עסקי שהוביל לתובנה לפיה, בין היתר, יש סיכוי טוב למצוא נפט וגז בכמות מסחרית בשטח הנמצא בים העמוק מול החוף הצפוני של ישראל.

התובעים טענו, באמצעות עו"ד יוסי שגב, כי המידע העסקי האמור נמסר על-ידי התובעים, תוך החתמת הנתבעים על הסכם סודיות. אולם, לטענת התובעים, בניגוד להתחייבות לשמור את המידע העסקי הנ"ל בסודיות ולא לעשות בו שימוש, הפרו הנתבעים את התחייבותם והשתמשו במידע העסקי לצורך הגשת בקשה לקבלת היתר מוקדם עם זכות קדימה לקבלת רישיונות בשם "רציו ים", בשטח "גל B".

מנגד ביקשה רציו, באמצעות עורכי הדין זאב שרף, שרון בן-חיים וד"ר בעז בן-אמיתי ממשרד זאב שרף ושות', למחוק את התביעה על הסף. "טענות לנגוצקי משוללות כל יסוד ומהוות גיבוב של 'עילות תביעה מן הגורן ומן היקב' - בבחינת 'הנייר סובל הכול'", נכתב בתגובת החברה לבית המשפט.

השבוע, בטרם הוגשו סיכומים בתיק, הגיש לנגוצקי לבית המשפט הודעה לפיה הגיע למסקנה והשתכנע כי לא קיימת לו עילת תביעה כנגד הנתבעים, ולפיכך הוא והחברות תמר חיפושי נפט בע"מ ול.י.א. חיפושים בע"מ אינם עומדים עוד על תביעתם, ומבקשים לדחותה.

השופט יעקב שינמן קיבל את ההודעה וקבע כי "בנסיבות אלה, ולאור הודאת והודעת התובעים, הרי שאין עוד טעם בהמשך בירורה של התביעה, ודינה להידחות".

במסגרת ההודעה על החזרה מהתביעה הסכימה המדינה כי לנגוצקי ישלם 30 אלף שקל בגין הוצאות המשפט, ואולם לא הושגה כל הסכמה בנוגע לסכום ההוצאות שישלמו לנגוצקי והחברות התובעות לנתבעים המרכזיים בפרשה - רציו, ליגד יצחק רוטלוי ואיתן אייזנברג, אשר לטענתם, היקף ההוצאות ושכר-טרחה ששולם על-ידם מגיע לכ-3 מיליון שקל.

בעניין זה התבקשו הצדדים להגיש טבלת הוצאות, שעל-פיה יכריע השופט באיזה סכום לחייב את לנגוצקי.

פיצוי של 50 מיליון שקל משטיינמץ

נזכיר כי בראשית השנה קבע בית המשפט העליון סופית כי איש העסקים המיליארדר בני שטיינמץ ישלם ללנגוצקי פיצוי בסך 50 מיליון שקל בגין הפרת ההסכם עמו למימון חלקו בקידוח הגז "תמר" באוקטובר 2008.

השתלשלות האירועים החלה בעקבות פרישתה של סקורפיו שבשליטת שטיינמץ מקידוח "תמר" (על-שם נכדתו של לנגוצקי) בשנת 2008. לאחר שלא עלה בידי לנגוצקי - שהיה שותפה לקידוח - למצוא משקיע חלופי לרכישת זכויותיה בקידוח, איבד גם לנגוצקי את זכויותיו בקידוח "תמר", ששוויו מוערך במיליארדי דולרים.

במארס השנה דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור שהגיש שטיינמץ על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שאישר את פסק הבורר שחייב את שטיינמץ לשלם את פיצוי-העתק ללנגוצקי.

החלטת העליון סותמת את הגולל על הניסיונות של חברת סקורפיו ושל שטיינמץ לבטל את החלטתו של השופט הבורר בעז אוקון, מנהל בתי המשפט לשעבר, שנתן את פסק הבוררות בסכסוך, כך ששטיינמץ יצטרך להעביר מיד את הפיצוי ללנגוצקי.