תבוסה לאובמה: הרפובליקנים השתלטו על הסנאט

הבית הלבן יצטרך להתמודד עם זרוע מחוקקת שנשלטת ע"י המפלגה היריבה ■ חשש: העובדה ששני בתי הקונגרס נמצאים בידי הרפובליקנים תניע את מחוקקי הימין הקיצוני לדחוף לנקיטת עמדות קיצוניות, שיתקעו שוב את וושינגטון

ברק אובמה / צילום: רויטרס
ברק אובמה / צילום: רויטרס

הקלפיות בארה"ב נסגרו לפנות בוקר (ד', שעון ישראל) ועוצמת המכה שהונחתה על המפלגה הדמוקרטית הולכת ומתבררת: הרפובליקנים עקרו מידי הדמוקרטים את השליטה על הסנאט בוושינגטון הבירה. הרפובליקנים היו זקוקים לשישה מושבים כדי לזכות בסנאט, הדובדבן בקצפת בחירות אמצע הקדנציה של 2014. הם עברו רף זה בנקל, אך הלילה (בארה"ב) עודו צעיר וספירת הקולות טרם נשלמה במדינות רבות. עם מסירת הידיעה גרפו הרפובליקנים מושב נוסף, השביעי במספר. אין כמעט ספק, שהם יזכו במושבים נוספים (שניים, אולי שלושה) ויהדקו את אחיזתם בסנאט עם רוב של 52 עד 55 סנאטורים, מתוך 100. שליטתם בבית-הנבחרים היתה מובטחת מכלתחילה.

המציאות שעמה יצטרך להתמודד ממשל אובמה בשנתיים הבאות היא, אפוא, שהזרוע המחוקקת תהיה כפופה למרות הרפובליקנים והיא תקדיש את עצמה למאבק נמרץ, בלתי פוסק, בבית הלבן. אין ספק, שאחת מנקודות החיכוך תהיה היחסים בין ישראל לארה"ב.

הרפובליקנים רכבו על גל של מורת רוח מברק אובמה ומביצועיו, והצליחו לתקוע יתד גם במדינות ידידותיות לדמוקרטים. פוליטיקאים רפובליקנים הצליחו לעקור סנאטורים דמוקרטיים בקרוליינה הצפונית, קולוראדו וארקנסו. באייווה, שסנאטור דמוקרטי מטעמה פרש אחרי שנים רבות, נבחרה לסנאט פוליטיקאית רפובליקנית צעירה יחסית, שהתפארה בתשדיר בחירות שיש לה ניסיון בסירוס חזירים בחווה המשפחתית ושהיא מקווה ליישם את הכישור הזה בוושינגטון. רפובליקנים נבחרו לסנאט גם בוירג'יניה המערבית, מונטנה ודקוטה הדרומית.

מיץ' מקונל, שהיה ראש סיעת המיעוט הרפובליקני בסנאט, גבר בנקל על המועמדת הדמוקרטית במדינת קנטאקי, והוא ישוב לסנאט כראש סיעת הרוב. יתר על כן, הרפובליקנים עשו חיל גם בבחירות למשרות מושלים. אחת ההפתעות הגדולות היא בחירתו של פוליטיקאי רפובליקני אלמוני יחסית למושל מרילנד, אחת מהמדינות הדמוקרטיות ביותר בארה"ב. הוא הביס את מי שהיה סגן המושל בממשל היוצא במדינה.

מה קרה כאן? סקרים בקרב בוחרים שאך זה יצאו מהקלפיות מצביעים על הלך רוח חמוץ. הבוחרים שאפו לסגור חשבון עם מישהו, והמישהו הזה היה מפלגת השלטון, כלומר מפלגתו של הדייר הנוכחי בבית הלבן. תופעה כזו מתרחשת תדיר בארה"ב בבחירות אמצע הקדנציה הנשיאותית, במיוחד בתקופת הכהונה השניה, כשהקסם של הנשיא המכהן מתחיל להתפוגג אחרי שש שנים בבית הלבן.

שיעור שביעות הרצון מנשיאותו של ברק אובמה עד סמוך לבחירות אתמול היה 42%, לפי מכון גאלופ. שיעור שביעות הרצון מהנשיא הקודם, ג'ורג' וו. בוש, בבחירות אמצע הקדנציה של כהונתו השניה היה 38%. ואכן, הדמוקרטים השתלטו על שני בתי הקונגרס באותה שנה. כבר היו דברים מעולם.

אבל מעבר לשחיקה המסורתית במעמדו של נשיא בתקופת כהונה שניה, אובמה נאלץ להתמודד עם שורה אורכה של משברים, שחלקם היו גולים עצמיים של ממשלו: ההשקה הכושלת של תכנית הרפורמות בביטוח הרפואי, הבייבי של אובמה, שהותירה עין שחורה על ממשלו; שערוריית הטיפולים הדחויים בחיילים משוחררים בבתי-חולים ממשלתיים; חשיפת יכולותיה ושיטותיה של הסוכנות לביטחון לאומי ע"י אדוארד סנודן; חדירת ילדים היספנים לארה"ב דרך הגבול עם מקסיקו, שהממשל לא הצליח לבלום במשך חודשים רבים; עליית דאע"ש וקטעי הווידאו של עריפת ראשי עיתונאים, שהבליטו את תגובתו המהוססת של אובמה להתפתחויות בעיראק ובסוריה; וכמובן, גילוי מקרי אבולה בארה"ב, שהרפובליקנים ניצלו כדי לזרוע פחד אצל הבוחרים.

מורת הרוח מאובמה היתה גדולה עד כדי כך שמועמדים דמוקרטיים רבים העדיפו להתרחק מהנשיא ולא לזמן אותו להופיע לצידם בעצרות בחירות.

אנליסטים רבים אומרים, שאובמה סכולאסטי מדי, נמנע מלקבל החלטות עד שלא ילבן לעצמו את כל הטיעונים בעד ובנגד. הנה צטטה שמשקפת תחושתם של אמריקאים רבים כלפי נשיאם: "ג'ורג' בוש היה מנהיג שלא אהב לחשוב; אובמה הוא איש חושב, שלא אוהב להנהיג" (איאן ברמר, נשיא קבוצת אירו-אסיה).

הכלכלה עמדה בראש מעייניהם של הבוחרים

אבל לא רק אובמה והדמוקרטים היו על כוונת הבוחרים: מצביעים שנסקרו הביעו תסכול גם מהקונגרס בכללו (80% אמרו שהם מאוכזבים מביצועיו), מהרפובליקנים, מתורמים עתירי ממון ששפכו מאות מיליוני דולרים למערכות בחירות ברחבי ארה"ב, ואפילו מהחלטת בית-המשפט העליון שהתירה למיליארדרים לממן קמפיינים פוליטיים כמעט ללא הגבלה. ובוחרים רבים, משתי המפלגות, אמרו שתש כוחם מהמבול הענקי של תעמולת בחירות שלילית, בטלוויזיה, באי-מיילים, בפריטי דיוור ישיר שסתמו את תבות הדואר, ובכרזות ענקיות בצידי הכבישים.

על פי סקרי בוחרים שערכה חברת אדיסון ריסרץ', הכלכלה עמדה בראש מעייניהם של הבוחרים. כמעט 50% מהנסקרים סימנו את הכלכלה כנושא מס' 1, כפלים ממספר הנסקרים שהגדירו את שירותי הבריאות והביטוח הרפואי כנושא החשוב ביותר. לכאורה, הכלכלה היא נושא שממשל אובמה יכול להצביע עליו כעל הישג משמעותי: הצמיחה עלתה (3.5% ברבעון השלישי השנה, מעל תחזיות האנליסטים), האבטלה הצטמקה (5.9%), והבורסה נמצאת בסימן עליה. אבל המדדים האלה לא השתקפו בחיי הבוחרים. 50% מהם אמרו, שמצבם הפיננסי הורע בשנתיים שחלפו.

מה משמעות ההישג הרפובליקני בסנאט? האם קונגרס רפובליקני יזעזע את אמות הסיפים בוושינגטון?

בשעות הראשונות לאחר סגירת הקלפיות סובבים שני נראטיבים בחוגים הפוליטיים בוושינגטון. האחד גורס, שלא צריך להתרגש. לאחר הכל, בבית הלבן עדיין יושב ברק אובמה, כשנשק הווטו לפות בידו. הרפובליקנים יוכלו להציק לו, לא לגרום לו, או למפלגתו, או לאומה כולה, נזק. מה שהיה בשנתיים שחלפו הוא מה שיהיה בשנתיים הבאות.

הנראטיב האחר טוען, שאם עד עתה מצאה וושינגטון את עצמה לכודה במבוי סתום, הקונגרס הבא יזריק לה נגיפי שיתוק ילדים. לפי נראטיב זה, האגף הימני-קיצוני של המפלגה, פלג מסיבת התה, ישתכר מההישג האלקטורלי וילחץ על ההנהגות הרפובליקניות בשני הבתים לממש אג'נדה קיצונית, מביטול משרדים ממשלתיים, כמשרד החינוך, משרד האנרגיה והיחידה הממשלתית להגנה על איכות הסביבה, ועד דחיפה להטיל הגבלות נוספות על ההפלות, אם לא על אמצעי מניעה, וכמובן ביטול הרפורמות בשירותי הבריאות, ההישג הגדול ביותר של הנשיא הנוכחי. יוזמות כאלה ייתקלו בהתנגדות בצורה של הדמוקרטים, וכמובן של אובמה. זה מתכון לשיתוק מוחלט של המערכת הממשלית. הציפיה הזו היא נחמתם הגדולה של הדמוקרטים, שמקווים שציבור הבוחרים יזכור זאת ויעניש את הרפובליקנים ב-2016.