א. חנוכה היום. החג האהוב עליי מכל החגים. תיבת הדואר שלי מלאה בהזמנות להדלקת נרות מהמון ח"כים. אני כבר יכול לנבא את הנאומים שיינשאו שם: השמאל ידבר על מעטים מול רבים, הדתיים ידברו על יהודים נגד מתייוונים, הימין ידבר על גאווה לאומית ושחרור. סביר להניח שלא אגיע לאף אחת מהן. עדיף לי בהרבה להדליק עם משפחה ועם חברים.
בכל מקרה, תקופת מרד החשמונאים מזכירה לא במעט את ימינו אנו, ולא רק בגלל העניין המחודש בהר הבית ובמלחמות הפנימיות בינינו. מבלי להמעיט בגבורתם העילאית (בטח של הבחורצ'יק שדקר פיל ונקבר תחתיו), הדבר ארע בימים של חילופי שלטון בעולם והנסיבות היו לטובתנו: האימפריה של אנטיוכוס הייתה בדעיכה והתקשתה לטפל במרד בעוד האימפריות הפרתית והרומית הקיזו זו את דמה של השנייה. גם היום זה קצת ככה: האימפריה המערבית בבעיות, המזרח בעלייה והעולם בתסיסה כוללת. זה עבד לטובתנו לכמה רגעים, אבל למרבה הצער, נדמה שהפעם אנחנו לא ממש חשמונאים - הכחלונים של פעם - ולא ממש מנצלים את המצב לטובתנו. גם פך השמן של היום, כך נראה, מכיל שנאה במקום אור, וזו נמשכת ונמשכת. נס הפוך.
ב. לא רבות הן ההצלחות המקצועיות שאני יכול לזקוף לעצמי. לכן מה רבתה הפתעתי מהאפקט המיידי שהיה לטור האחרון שלי על שניים מקוראיי האדוקים, אלי ישי ויוני שטבון. עוד בטרם נדוג הדג שאמור היה לעטוף את הגיליון שבו טענתי בגנות הגוש ובזכות הפילוג וההתפוררות הזדרזו השניים, פרשו ממפלגותיהם ויצאו לדרך חדשה. אאחל להם מכאן בהצלחה בכל מעשה ידיהם.
ומאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מהצלחה מסחררת לכישלון צורב: באותו גיליון ממש פורסמה כתבה שלי על שמורת עין-עברונה בערבה שספגה את דליפת הנפט מהצינור של קצא"א. נסעתי למקום היפה הזה, נחנקתי מהסירחון, שוחחתי עם מומחים והמסקנה הייתה שלמרות המחדל החמור, אולי אפילו הנפשע (נחכה כמובן להשתקת המסקנות המרוככות, המסורסות וחסרות השיניים של ועדת החקירה) - הרי שבזכות מבנה הקרקע, מהירות התגובה וגורמים נוספים נמנע אסון אקולוגי של ממש וכי יש סיכוי יותר מסביר להניח שהשמורה היפה הזו תתאושש מהנזק הרב שנגרם לה.
לכן, מה רבתה הפתעתי, שוב, לקרוא את התגובות לכתבה. הרוב המכריע של המגיבים טענו כנגדי שקנו אותי בכסף, שלא אכפת לי מהטבע, שאני מגן על קצא"א ועל כל התאגידים כולם, שלא לומר על הממשלה והעומד בראשה ועוד כהנה וכהנה הבלים. מוזר, חשבתי לעצמי, הרי אם אתה אדם ירוק, אוהב טבע ודואג לסביבה, היית אמור לשמוח על הכתבה ולמצוא עידוד ונחמה במסקנותיה. בטח ובטח כשבימים שחלפו פורסמו כבר צילומים של שתילים רכים בוקעים מהקרקע הפצועה.
מה קרה שם? חוששני שאתם מכירים את הטיפוס: זה שטוב לא מספיק טוב בשבילו. הוא פורח רק כשרע. אם הייתי חוזר עם מסקנה שמדובר בשואה אקולוגית המבשרת את קץ העולם, היו מהללים את שמי. אם הייתי מוסיף לקלחת את קץ הציונות, היו זובחים לי זבח תודה. אבל אני אמרתי שלאט-לאט יהיה טוב יותר, וזה הדבר הכי גרוע שאפשר לומר.
ג. המשותף לשני האירועים הנ"ל: דברים שכתובים בעיתון. המשותף לכל הדברים שכתובים בעיתון: אף אחד לא מאמין להם (טוב, למעט ישי ושטבון). אני מופתע כל פעם מחדש מעמיתיי המכובדים, הממטירים אש וגופרית על נתניהו במאמרים רהוטים ובניסוחים מוזהבים. האם אינם יודעים שבכל מאמר כזה הם משכנעים עוד מישהו להצביע בעד נתניהו? אפילו מפלגת העבודה הבינה שקמפיין "רק לא ביבי" מחזק אותו. מתי תבין זאת התקשורת? ומתי תבין שכולם מבינים את זה חוץ ממנה? (ואין כאן טענה שהתקשורת שמאלנית, חלילה, ברובה הגדול היא לא).
אני לא יועץ פה עצה לאף אחד, כמובן. יכתוב איש-איש את העולה על לבו ובכל מקרה העצות שלי לא שוות הרבה. ובכל זאת, לא יזיק לקום מהכורסה מדי פעם ולהלך בארץ. המיאוס מנתניהו קיים לבטח, אבל המיאוס מהמואסים שמיאוסם אומנותם גדול הרבה יותר. אלה מצקצקים ונדים בראשם לכל המצביעים הנוהרים אחר תקווה חדשה, הפעם זו כחלון, ולא מבינים שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב בשבילם אם היו מציעים תקווה חדשה בעצמם במקום להתבשל בשלילתם.
ד. ואפרופו להלך בארץ, כל מי שעושה את זה יודע ודאי ששני המחזורים של מצביעים חדשים לכנסת הבאה, כלומר בוגרים טריים של מערכת החינוך, הם ימנים ברובם המוחלט. הם נולדו וגדלו לעימות מדמם, אין להם ברזומה הסכם שלום, אפילו לא שבועיים רצופים של תקווה לכזה. הסקרים לא נותנים לזה ביטוי של ממש עדיין, אבל זה שם. סתם, לתשומת הלב. לא בדקתי כמה מצביעי מרכז-שמאל מתו השנה, אבל דבר אחד אני יודע בוודאות מוחלטת: גם החיים שביניהם (כמוני) לא ילדו יותר מדי ילדים לאחרונה. מהפך? לא הייתי שם על זה חמש-עשרה שקל.
ואפרופו שני, כחלון. האמת, בידור לא נורמלי סיפק לי זה השבוע: קרא למפלגה שלו "כולנו" וכל שם שהוזכר כקשור אליו, הוכחש מיד. אם בידי כחלון, אם בידי האדם עצמו. שני שמות שעלו והוכחשו בימים האחרונים: רמי לוי ואבי כץ (קופיקס). המכנה המשותף להם ברור: הם מוכרים דברים בזול. והנה, אפילו הם לא מכרו את עצמם כל-כך בזול.
אז איפה התקווה הגדולה שמציע כחלון משה? אני מתקשה לראות הרבה קופצים על העגלה הזו - מלבד, כמובן, שיירת אוטובוסים של יועצי תקשורת. איפה השמות הגדולים של כל אותם אנשים נקיי כפיים וברי לבב? מתישהו, ויותר מהר מלאט, יבינו זאת גם הבוחרים. אם המומנטום לא יתחיל להיווצר ברצינות בקרוב, הוא כבר לא ייווצר.
ה. ודבר אחרון, לא כל-כך חביב, בעניין הבחירות. אני מתרשם מהפתרונות המבריקים שיש לכולם לבעיית יוקר המחיה, מחירי הקרקע, הגרעון וכו'. אבל אני הרבה יותר מתרשם מההתעלמות הכמעט מוחלטת של כל הקוסמים מהר הכסף הענקי המונח מול אפי כולנו: ההון השחור. זה לא שאם המדינה תגבה את כל המסים יהיה פה גן עדן, אבל הם יכסו יפה מאוד כמה מהבורות היותר עמוקים ובוערים. הבריאות, החינוך, הרווחה, ועוד יישאר מלא עודף. מה נעשה איתו? יש לי רעיון: נגדיל את תקציב הביטחון!
אבל אף אחד לא נוגע בזה. למה? פשוט מאוד: כי לא משנה אם אתה ימין קיצוני או שמאל רדיקלי, תושב המרכז או הפריפריה, חרדי או ערבי, אשכנזי או מזרחי, גבר או אישה - כולם, כולנו, ולא משנה באיזה עשירון, שותפים במידה כזו או אחרת בתעשיית הכסף השחור. זה לא רק בגלל שכולם-כולנו גנבים, ממש לא. הרבה פעמים, ובמיוחד אצל עוסקים קטנים, המדינה ממש דוחפת אותך לשם במערכת המסורבלת וחסרת האמון שלה. במקרים אחרים, בעיקר אצל העשירים יותר מבינינו, זה פשוט נורא קל. אתה לא צריך לשאול אם צריך קבלה או לא, יש לך אנשים שיכופפו את המערכת בשבילך בקלות בלתי נסבלת.
כך או אחרת, אף אחד מהקוסמים הכלכליים שהתברכנו בהם לא מעוניין להרגיז את קהל בוחריו. דבר איתם על "הסרת חסמים", זרוק להם "פירוק מונופולים", השלך איזה "שיווק קרקעות" וקנח ברפורמה מהפכנית במערכת הבנקאות. כולם יזרמו. אבל מלחמת חורמה אמיתית בהון השחור? למה להסתבך סתם? בוא נעביר נושא: כולנו חזקים נגד השמאל!
אבל מה לנו כי נלין. חנוכה, ואולי בכל זאת יקרה נס נחמד. חג אורים שמח.
דרור פויר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
