ר"ג היא רק קצה הקרחון

מי שמכיר ומצוי, אפילו קצת, בנבכי השלטון המקומי, לא נפל מהכיסא כשהוא קרא על מה שמתחולל בעיריית רמת-גן. דווקא הפרסום הרחב היוצא מהמשטרה על הצלחתה לחשוף את השחיתות המתחוללת לכאורה בעיריית רמת-גן, מעורר תמיהה קלה.

מדובר בהתנהלות מקובלת ברבות מהמועצות המקומיות והעירוניות. השלטון המקומי רווי פוליטיקה פנימית המבוססת על "שמור לי ואשמור לך", יד רוחצת יד, מינויי מקורבים, מתן טובות הנאה בצורת משרות פיקטיביות, מכרזים תפורים מראש ועוד.

רמת-גן, ירושלים ובת-ים הן רק קצה הקרחון. לפני שנים זה החל במזכרת-בתיה וברחובות, ומאז עבר לצפת ולרחבי המדינה.

ההתנהלות הזאת נמשכת שנים רבות, עד כי לאזרח מהשורה נדמה כאילו זוהי התנהלות מקובלת ולגיטימית. התרבות הקלוקלת הזו הפכה לתרבות ארגונית המופנמת בהתנהלות הפנימית. וכך, מי שנכנס לביצה הזו הופך להיות חלק ממנה.

זה מתחיל בשיטת הבחירות ובגיוס הכספים למען הצלחת המועמד. והרי ברור שתמיכה כספית וגיוס תומכים ומצביעים לראש הפירמידה, כרוכים כמעט תמיד בציפייה לקבלת טובות הנאה, משרה או זכות לקבלת עבודות. מכאן ועד לשחיתות עבריינית הדרך קצרה.

אין זה מקרה שגורמים עברייניים נכנסים לביצה המוניציפלית. הרי זאת היא הסביבה שבה הם רגילים לפעול. מה שאזרחים מן השורה עושים בקטן, העבריינים עושים בגדול. לא משרה ולא טובת הנאה קטנה הן יעדיהם, אלא זכויות בנייה חורגות, אישורי חריגות בסכומי-עתק ועוד.

אז אין גם פלא שמועצות ועיריות מבקשות מדי שנה בשנה להעלות את הארנונה לתושבים. התנהלות מושחתת עולה הון רב, ומי שמשלם את מחיר השחיתות הוא אנחנו, האזרחים הקטנים.

אמנם אין די אכיפה על ההתנהלות הזו, אך זה לא מתחיל בחוסר אכיפה מספק. זה מתחיל בהיעדר חוקים וכללים ברורים של "מה מותר ומה אסור"; חסר בקוד אתי נוקשה ומחייב, בתרבות מערבית מתקדמת של אתיקה, שקיפות ומוסר. זה נמשך בביורוקרטיה סבוכה המאמללת את האזרח, שנאלץ להיעזר במאכערים, ורק לאחר מכן בהיעדר אכיפה בלתי מתפשרת וענישה מרתיעה.

וכך, כאשר נמצאות מועצות מקומיות שהן כן ישרות-דרך, כאלה המתנהלות על-פי תקציב ללא חריגות ועל-פי קודים אתיים, רובנו מרימים גבה בפליאה ונותנים להן פרס על התנהלות מצטיינת. רק חבל ועצוב שאלה הן היוצאות מן הכלל.

נראה כי הפעילות המושחתת הולכת ומתפשטת מלמעלה ויורדת למטה; רובה מתחילה מבכירי המערכת, ראשי ממשלה, שרים ופקידות בכירה - מחלחלת ויורדת למטה לשלטון המקומי ולמוסדות ציבוריים נוספים. והאזרח הקטן רואה את הדברים, חושב ואומר לעצמו: "אם להם מותר - אז מדוע לי אסור?".

וכך אנו הולכים ומתדרדרים. עד כי נראה שהחזרת הגלגל לאחור והתנהלות מתוקנת כאחת המדינות הנאורות הן משימה כמעט בלתי אפשרית. כמעט - כי מיגור השחיתות הוא אפשרי. זאת, אם הממשלה תיתן למלחמה בשחיתות עדיפות עליונה, ותנהל מלחמה בהון השחור המתגלגל מתחת לאפה, מלחמה בפוליטיקה הפנימית המושחתת, בעסקנות מהסוג הנמוך ביותר ובכל מעשה עבריינות לא ראוי.

נראה כי הקמת "רשות למלחמה בשחיתות השלטונית" בכל הרמות יכולה לתת מענה לכך. רשות עם סמכויות רחבות, נושכת ובועטת - ולא עוד רשות על הנייר שתוציא בעיקר דוחות אבל תעשה מעט ביותר.

■ הכותב הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים אור-יהודה - מל"א.