האחים שמואל ועוזי כהן, בעלי הקבוצה ש. כהן, שעוסקת בתחום המתכת ומעסיקה כ-300 עובדים, מעמידים את הקבוצה שבבעלותם למכירה. ל"גלובס" נודע, כי באחרונה האחים כהן מקיימים מו"מ עם משקיעים אפשריים לרכישה מלאה של הקבוצה. בין המשקיעים גם חברת איסכור מקרית, גת שבבעלות קבוצת מקסטיל העולמית. להערכת גורמים בענף, אם המגעים יבשילו לעסקה, יתכן שהאחים כהן יגרפו לא פחות מחצי מיליארד שקל. הרקע להחלטה: גילם המתקדם של הבעלים, שמואל בן 85 ואחיו, עוזי בן 74.
את המו"מ למכירת הקבוצה מובילה בתו של עוזי כהן, מירית זמיר-כהן, בת 45, שמכהנת כמנכ"לית הקבוצה בשנה וחצי האחרונות. עד לאחרונה היא כיהנה כיו"ר פורום דור ההמשך בהתאחדות התעשיינים, שבו חברים מאות תעשיינים צעירים. בשיחה עם "גלובס" אישרה זמיר-כהן את הפרטים ואמרה כי "אנחנו מחפשים משקיע שיקנה את הכל. פוטנציאל הייצור של כל יחידות הקבוצה נאמד בכמיליארד שקל בשנה, אנחנו מקבלים הצעות טובות מכמה שחקנים מרכזיים בענף, יש מגעים מתקדמים וההרגשה היא שבכל יום יכול לקרות משהו בעניין הזה. יש גם אוליגרכים שמתעניינים".
הפעילות המרכזית של קבוצת ש. כהן נעשית באזור התעשייה ראם, שם היא מחזיקה מפעל חיתוך של פחים וברזל לתעשייה ולבנייה, מפעל ניצבים ומסלולים לבנייה קלה ולשיווק של מוצרי גבס ומפעל לעיבוד ברזל בניין. בשנה האחרונה הקבוצה הפסיקה את פעילות מפעל הבידוד בקרית גת, שהיה היצרן היחיד בארץ של צמר סלעים וצמר זכוכית - חומרי גלם המשמשים לבידוד תרמי ואקוסטי. 100 עובדים שהועסקו במפעל פוטרו.
במסגרת פעילותה בתחום זה, ש. כהן עלתה לכותרות לפני כשנתיים בעקבות החלטה שנויה במחלוקת של שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, שלא להחיל הגבלת מכס על יבוא של צמרי סלעים וזכוכית מטורקיה. בניגוד לעמדת שטייניץ, שר התמ"ת דאז, שלום שמחון, תמך בהגבלה במטרה להגן על פעילות הייצור של ש. כהן. שטייניץ עמד בסירובו בנימוק שהגבלת היבוא תעמוד בניגוד למדיניות הממשלה.
בהיעדר הסכמה, לא ניתן היה להגביל את יבוא צמרי הסלעים והזכוכית, לש. כהן לא השתלם לייצר, הקבוצה נאלצה לסגור את המפעל ולייבא בעצמה את הצמרים. "כשקנינו את המפעל, השקענו כ-100 מיליון שקל. היינו היצרנים היחידים בארץ בתחום, העסקנו עובדים וכשביקשנו הגנה מיבוא זול - לא קיבלנו אותה", סיפרה זמיר-כהן. "היינו מפעל הבידוד היחיד בארץ וכשנאלצנו לסגור, לאף אחד לא היה אכפת. זה סיפור עצוב, אבל גם מגוחך: מאז שהפסקנו את ייצור הצמרים, אנחנו מייבאים אותם ומרוויחים יותר".
62 שנה של הצלחה
ש. כהן התחילה כמסגרייה קטנה שהקים שמואל כהן בירושלים ב-1952. בהמשך, אחיו הצעיר עוזי, אז נער בן 17, חבר אליו, והעסק המשפחתי, שפעל תחילה בתל ארזה שבבירה, צמח במהירות. ההזמנות זרמו, והמוצרים של האחים כהן שימשו בין השאר לבניית בתי החולים הדסה עין כרם ושערי צדק והאוניברסיטה העברית. "אני לא אוהבת את ההחלטה להעמיד את הקבוצה למכירה", אמרה זמיר-כהן, "בשנה וחצי האחרונות מיקדתי את פעילות הקבוצה בתחום הליבה שלה, ואני חושבת שאני יודעת לעשות את העבודה. לדעתי, ההחלטה של ההורים היא טעות גדולה ועם זאת, אני מכבדת אותה כי הם אלה שייסדו את הקבוצה".
על רקע המגעים למכירת הקבוצה למשקיע, העריך גורם המעורב בענף המתכת כי בין המניעים של הבעלים להעמיד את ש. כהן למכירה גם המצב הפיננסי המורכב שאליו נקלעה, כמו גם חובות לספקים ולבנקים. עם זאת, אמרה זמיר-כהן, כי "המאזן הכללי שלנו טוב, ההון העצמי של הקבוצה גבוה מהיקף החובות שלה, בין אם לספקים ובין אם לבנקים, ויש גם חובות כלפינו מצד לקוחות. הרקע למגעים עם משקיע הוא המעבר הבין דורי והחשיבה מחדש שעשו בעלי השליטה שלה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
