"ערד מתוכננת למשפחות, בשונה למשל מהעיר מודיעין"

שיחה עם אילנה אלרוד, אדריכלית התוכנית הראשונה של ערד, המסבירה מדוע גטאות זה דבר שקורה באופן טבע וראיון עם ראשת העיר הנוכחית אשר מודה שבלי סובסידיות, זה לא ילך

אילנה אלרוד / צילום: מירב מורן
אילנה אלרוד / צילום: מירב מורן

יותר איכותי מירושלים

"לקחנו ג'יפ והסתובבנו באזור שהיה ריק וחשוף, בחיפוש מקום להקים בו עיר. השטח נבחר לבסוף בזכות שלושה יתרונות: הנוף המרהיב אל בקעת ים המלח; האקלים בגובה 600 מ"ר מעל פני הים שמבטיח אוויר טוב כל השנה - אפילו יותר מבירושלים; וקרקע מישורית, בהיקף שיוכל לאכלס 30 עד 40 אלף תושבים. האמנו שגם אם העיר תצמח ל-50 אלף תושבים זה יספיק. עברו 50 שנה, והעיר לא הגיעה אפילו למספר הזה".

ועדת קבלה עירונית

"כשערד הוקמה, לא התייחסו אליה כאל עיירת פיתוח והיתה אפילו ועדת קבלה. כך נוצרה קהילה הומוגונית של ילידי הארץ ועולים חדשים מארצות המערב, ברמה סוציואקונומית גבוהה. אנשים באו כי זה לא היה יקר, את הקרקע קיבלו בחינם והתנאים היו טובים. לובה אליאב (לימים חבר כנסת מטעם העבודה ומקים מפלגת של"י), שהיה ראש צוות ההקמה, אמר: 'לא נשב בתל אביב ונתכנן את ערד, נשב בערד ונתכנן אותה'. היינו 20 בצוות התכנון, התמקמנו במבנים טרומיים, ב'מחנה הקדמי'. אחרי התכנון עזבתי, אך המשכתי להיות קשורה לעיר, גם מקצועית. כל עוד בייגה שוחט היה, והעבודה היתה בשלטון, ערד פרחה. במשך 20 שנה היתה הצלחה. ב-77', אחרי המהפך, החלה השקיעה".

הצלחה ברזילאית

"את הסטאז' עשיתי אצל אוסקר נימאייר ולוסיה קוסטה, האדריכלים שתכננו את ברזיליה, הבירה המודרנית של ברזיל. מיד בתום הלימודים בטכניון נסעתי לברזיל, והצטרפתי לצוות המתכננים שנה אחרי שהחליטו על הקמתה. היתה לי הזדמנות מקצועית לעבוד עם אנשים מבריקים בעלי רעיונות חדשניים. ברזיליה היא הצלחה גדולה. תוכננה ל-600 אלף איש שיחיו בה בשנת 2000, ובאותה שנה כבר גרו בה 1.2 מיליון איש. היום העיר כבר מונה 2 מיליון".

לפזר, לפזר, לפזר

"גם ערד, כמו ברזיליה, תוכננה כדי ליישב שממה. מצאתי הרבה דמיון בינה לבין ערד. גם הרעיון להקמתה נולד מכך שיהודים לא התיישבו באזור הר הנגב הדרומי, ולכן צריך לפתח אותו מחשש שישתלטו עליו בדואים. הדבר לא נאמר בהצהרות הרשמיות, אבל היתה הבנה בין כולם שזה המניע. סללו את הכביש לים המלח, וערד היתה חלק מתוכנית פיזור האוכלוסייה בדרום הארץ".

עיר ליניארית

"בשנות ה-60, כשהתחילו התוכניות להקמת ערד, באר שבע היתה דוגמה רעה לתכנון. מרכז העיר היה גדול וריק, כי תוכנן לעיר גדולה. לא היו מספיק תושבים והוא עמד שומם, והשכונות שסביבו שבהן היו רק מגורים, התפתחו בלי עירוניות. למדתי את הלקח והצעתי להקים את ערד כעיר ליניארית, שמתפתחת שכונה אחרי שכונה. כל שכונה מתפקדת עצמאית, תוספת השכונות מגדילה את המרכז, וכך הוא הופך לפונקציה של מספר תושבי העיר, גדל איתה, וקיומו הפעיל מובטח".

צמודי חצר

"לא בנינו שכונות 'בנה ביתך', התעקשנו לכונן ישוב עירוני. תיכננו מרקם רחובות אורבני, עם בנייה רוויה בגובה שלוש עד ארבע קומות. לכל דירה, בכל קומה, צמוד שטח חיצוני פתוח כמו חצר או מרפסת גדולה שהיא גג הקומה שתחתיה, היוצרת לדיירים אזור פרטי לבילוי באוויר הפתוח והאיכותי האופייני לאזור (בשנות ה-60 איש לא דיבר על מזגנים). רצף הבניינים יצר רחובות מוצלים ומאווררים ברוח, צינון טבעי שנדרש באקלים מדברי, המיועדים להליכה בלבד. רחובות אלה מאפשרים להגיע, בטווח שאינו עולה על 500 מטר, לכל שירות יומיומי. עד היום אנשים מחמיאים ואומרים לי שערד מתוכננת למשפחות, בשונה למשל ממודיעין, כי הילדים יכולים לצעוד ברגל לבית הספר, בלי חשש מחציית כבישים והיתקלות במכוניות".

כביש לא עוקף

"הכביש בין באר שבע וים המלח, בכוונה לא תוכנן ככביש עוקף. רצינו שכל מי שנוסע בו יראה את העיר ואולי גם יעצור. מעבר לכביש נמצא אזור תעשייה ותעסוקה, שהתפתח בו באחרונה מרכז מסחרי (קניון פתוח סביב חניה בבעלות צים ובו סניפי 'ארומה', 'קסטרו' וכדומה - מ.מ), קיומו הוא עדות שהיישוב חי. אזורי תעשייה שנהפכו למרכזי קניות זה טרנד עולמי".

ההפרדה מבורכת

"איני רואה בהליכה ברגל למקום עבודה מטרה בפני עצמה. אפשר להגיע באוטובוסים ובהסעות. הפרדה בין אזורי תעשייה ותעסוקה למגורים נדרשת בגלל הרעש, הלכלוך והזיהום, ושילוב של מגורים עם מסחר הוא תמיד פתח לחיכוך. אפילו למכולת מגיעים ספקים שמפריעים כשהם מביאים סחורה, שלא לדבר על בתי קפה ודומיהם שמפיקים רעש. בשכונת מגורים צריך מספרה, מכולת, סניף בנק, מכבסה, במרחק עד 500 מטר, ואפשרות להגיע אליהם בהליכה בבטחה. חנויות אופנה למשל, לא צריכות להיות בשכונת מגורים, זה לא כלכלי. מקומן במרכז העיר בלבד".

המסחר המודרני

"הקניון בערד ממשיך את הרחוב, בנוי בין השכונות כהמשך המרכז הישן. אם היו בונים במקומו בנייני מגורים עם חנויות בקומת הקרקע, לא היה מתפתח מסחר מודרני נגיש. חנויות שמוכרות שעונים, למשל, היו חוששות מפריצה ולא נפתחות. ברוח זו תכננתי את התב"ע לאזור שבו ניצב הקניון החדש בנהריה".

לא להולכי רגל

"תכננו את ערד לקלוט עשרות אלפי אנשים, לכן הרחובות הם כבישים דו כיוונים עם שלושה נתיבים בכל כיוון. מעגלי תנועה מחברים כדי שהנהג לא יעמוד וכדי שתהיה לו תחושת זרימה. הרחובות לא תוכננו כדי שלהולכי רגל יהיה נוח, יש להם המעברים בתוך השכונות. הליכה זה בריא וממש לא צריך כל 100 מטרים מעבר חציה ברחוב, שיצעדו על יד הכביש עד מעבר החציה, ויעברו בצורה מסודרת".

גטו זה טבעי

"בארצות הברית אוכלוסיה לבנה יוצאת מאזורים שנכנסים אליהם שחורים. המקבילה בארץ הם חרדים ומהגרי העבודה. להבים ועומר היו עוד חוליה בשלשלת ההזנחה הלאומית של דרום הארץ, כי הם שלפו אוכלוסייה חזקה מערי הדרום, ותרמו למדיניות השגויה של חיזוק ישובים קטנים. אי אפשר להילחם בטבע האנושי שדוחף בני אדם לגור ליד מי שדומה להם, וגם תוכנית בניין עיר טובה לא תגרום לסגנונות שונים לגור יחד. אבל תכנון נכון יכול לאפשר לאנשים שונים לחלוק בשלום מרחב ציבורי: כיכרות, גנים, מסחר, תרבות וחינוך".

עד מלחמת העולם

"במלחמת העולם השנייה חרבו ערים שלמות והיתה הזדמנות לבנות מחדש את מרכז אירופה. למרות זאת הערים שוחזרו, ולא נבנתה תחתן עיר מודרנית. הסיבה היא שמבנה העיר טבוע עמוק בהווית התושבים, והם לא ימהרו להחליפו".

ראשת העיר: "עוד מענקים, עוד תמריצים וסובסדיות"

"פעם לא היה ונטולין ולא היה מיזוג אוויר וערד היתה המענה", אומרת בחיוך טלי פלוסקוב, ראשת העיר ערד שנבחרה באפריל 2014, ברשימת 'ישראל ביתנו'. "היום אנחנו סוף העולם. אין רכבת, אין כביש 6 והרבה עזבו בגלל תחושת הניתוק. עדיין יש אוויר טוב, שלווה ומרחבים, ובגלל שהמחירים נוחים, נכנסת אוכלוסייה חלשה, שחלקה לא עובדת, שלא תורמת לקרנה של העיר, וחדשים לא מגיעים".

ערד כבר חגגה יובל, שטח השיפוט שלה עצום והיא נמצאת על הדרך בין העיר הגדולה בדרום למשאב ייחודי - ים המלח, שבו מפעלי תעשייה עשירים ותיירות בינלאומית מצליחה. למרות זאת, בארבע השנים האחרונות נוספו לאוכלוסייתה 700 איש בלבד, ואזור התעשייה שלה שומם.

- אולי צריך להגיד "נכשלנו", ולסגור את העסק?

"אני לא תמימה, אני מכירה בבעיות. יש דברים שקרו לפני כניסתי לתפקיד, כמו המרכז המסחרי מעבר לכביש, שפגע בעסקים בתוך העיר, שהתקוממו עליו בצדק. מצד שני הוא מכניס ארנונה, וגם מהווה מקום בילוי לתושבים שיוצאים אליו, במקום לבאר שבע".

- ואולי אפשר לאחד כוחות עם העיר החזקה - באר שבע?

"עם מועצה אזורית תמר ועם נתיבות אני מוכנה להתאחד, עם באר שבע - לא. היא המטרופולין הגדולה והסואנת, שאין לה דבר עם הסגנון והייעוד של ערד. השנה נעשה צדק היסטורי כשהוחלט שחלק מהארנונה של תמר יעבור אלינו".

- הכסף הזה יעזור לעיר?

"כן, אבל הוא טיפה בים. כדי להרים את העיר צריך עוד מענקים, עוד תמריצים וסובסידיות".

ערד

■ שנת ייסוד: 1962

■ מספר תושבים: 24.2 אלף ב-2014, לעומת 23.4 ב-2008

■ שטח שיפוט: 105 אלף דונם, השלישית בגודלה בערי ישראל

■ מצב הנדל"ן: לפי נתוני רשות המסים, קרוב ל-60 יחידות מגורים נמכרו בערד ברבעון האחרון של 2014. היקרות בהן היו צמודי קרקע דו משפחתיים על מגרש 180 מ"ר, שנמסרו לקונים תמורת 950 אלף שקל בממוצע. העסקאות הזולות ביותר היו בדירות 3 חדרים בשטח 50 מ"ר, שנמכרו סביב 250 אלף שקל. דירות 4 חדרים בשטח 100 מ"ר, שנבנו לפני 20 שנה ואף פחות, נמכרו בתקופה זו בערד תמורת 750 אלף שקלים.