בית הדין העליון של ההתאחדות, או סתם פינת ליטוף?

1. לא יעזור בית דין - תרתי משמע: הכדורגל הישראלי מתומרן על-ידי עסקנים. הוא יכול להיות מתופעל על-ידי פקידים אבל הוא שזור לאורכו ולרוחבו בעסקנים.

לפני שנה וחצי לערך מונה עו"ד ניר רשף לתובע ההתאחדות על חשבונו של עו"ד שלום אבן עזרא ז"ל. החיכוך של רשף בעסקנות הוא מינורי, והחיבור שלו לכדורגל מגיע מהמקום הכי אמיתי: הוא החזיק בעבר מנוי שנתי למשחקי הפועל ת"א בבלומפילד, והוא שימש מספר שנים כעיתונאי ספורט שסיקר קבוצות קטנות. ולמה הרזומה הזה חשוב? כי מדובר באוהד כדורגל שהוא גם עו"ד, ולאו דווקא להיפך. זו הסיבה שכאשר רשף "הולך על הראש" של אחת הקבוצות בגלל התפרעות אוהדים, זה מגיע אחרי שהוא מבין כי נחצה קו אדום והמועדון לא מצליח להתמודד לבדו עם התופעה. בניגוד לפופוליזם הנפוץ, אי אפשר לנתק את הענישה מתקנון הענישה, אלא אם כן הקבוצות עצמן יתחילו לקחת את גורלן בידיהן: או שייזמו שינוי חקיקה, או שיתחילו לזרוק באגרסיביות את החוליגנים שבאים בקרבם, או שיעשו כבר את שתי הפעולות האלה גם יחד.

לחכות לבית הדין המשמעתי או לזה העליון שיעשו את העבודה, זה בלתי אפשרי. אלה מוסדות שלא מגבים את המחלקה המשפטית בהתאחדות, אלה מוסדות שלא מגינים על התקנון כמתחייב ממעמדם, אלה מוסדות שלא נקיים מתום לב.

קחו למשל את הדיין עו"ד עמי פזטל, שהוביל השבוע את בית הדין העליון להחלטה לאפשר למכבי חיפה לשנות את סדר העונשים שנכפו עליה, כך שתוכל לארח את הדרבי בסמי עופר. פזטל, איש יקר ומקסים, הוא גם שמשון ת"א והוא גם דיין בבית דין עליון. זו סתירה, גם אם אינה באה לידי ביטוי באופן מוחשי. פזטל היה מאמן, היה עיתונאי, היה גם עסקן. הוא מכיר את האינטרסים, למרות שהוא חייב להיות חף מכל שיקול זר. זו הסיבה שהוא מגן באופן כמעט מוחלט על הקבוצות, בלי להתחשב בכלל בהשלכות: ההתאחדות נלחמת באלימות באמצעות התובע, בית הדין בראשות הדיין ישראל שמעוני מתקיל את התובע, ובית הדין העליון בכלל עושה ממנו צחוק.

המדהים בכל הסיפור שמכבי חיפה קמה וזעקה כי לא רק שאין איפה ואיפה בכל הנוגע לענישתה, היא הקבוצה ששילמה העונה הכי הרבה כסף להתאחדות לכדורגל דרך בית הדין המשמעתי - 153 אלף שקל קנסות. אם למטבע היה רק צד אחד, הטענה שלה הייתה צודקת. מאחר ויש צד שני למטבע, הרי ברור כי חיפה שילמה הכי הרבה קנסות כיוון שהועמדה יותר מכל אחת אחרת לדין, על סעיפים חמורים. המפתיע הוא כי למרות העבירות, ולמרות העונשים, המערכת השיפוטית מעניקה למכבי חיפה הקלות שמועדונים אחרים לא זכו או זוכים להם. וזו הבעיה הקלה בסיפור, כי זה גורם לבית הדין לחנינות למהר ולהקל בתגובה גם בעונשן של האחרות.

אם עמוד השדרה של המלחמה באלימות - תובע; בית דין משמעתי; בית דין עליון - לא קיים, אז המצב רק יחמיר. המצב של מכבי חיפה, של האוהדים הנורמטיבים, ושל הכדורגל הישראלי.

2. כבר חמש שנים וחצי נמצאת מכבי ת"א תחת בעלותו של מיטש גולדהאר, אבל רק בשנתיים וחצי האחרונות היא זוכה לתוצאות. במהלך שנות גולדהאר עמדו על הקווים בקבוצה שישה מאמנים ראשיים שונים. היו לה במקביל שלושה מנכ"לים, אבל רק מנהל ספורטיבי אחד - ג'ורדי קרויף.

ולמרות שנראה כי קרויף לא ממש מגלה פה כישרונות ובעזרת הכסף של הטייקון הקנדי מגייס לשורות הקבוצה את השמות הכי גדולים בכדורגל הישראלי, ונראה כי בכל הקשור להבאת זרים - כולל אגב מאמנים - דווקא אלה שהגיעו לבית"ר בעידן גאידמק ייחרטו בספר הזהב של הליגה הישראלית - עדיין הנוכחות שלו ועתידו במועדון הם המשמעותיים ביותר עבור גולדהאר, אפילו יותר מנוכחותו ועתידו של ערן זהבי.

זה קורה בעיקר בגלל שני מרכיבים: קרויף משדר מכובדות אירופית שמושכת שחקנים ישראלים למועדון כמו זבובים לריבה; והוא מנתח מצוין את השוק הישראלי, ובהחלט מזהה את המגמות.

קרויף מבין ששלוש אליפויות רצופות - אם יושגו - מתגמדות מול עלייה של מכבי לשלב הבתים של ליגת האלופות. הוא יודע טוב מאוד שישראלים מוכשרים לא יכולים להישאר לאורך זמן במועדון שלא מטפס מדרגה, אלא אם כן הם בני 30, שבעים, שמכבי בשבילם הוא בית גיל זהב. ומכיוון ששכבת השחקנים המצוינים היא מאוד דקה, חלקם יעזוב מן הסתם לאירופה, וחלקם נמצא במועדונים ישראלים אחרים - הדרך היחידה שבה מכבי תוכל להשתדרג היא להביא זרים איכותיים. רק שבניגוד לישראלים, זרים לא יבואו למכבי בגלל השם שלה, אלא בגלל היכולות שלה לשמש עבורם אלטרנטיבה למועדונים סבירים באירופה. את זה השיגה מכבי בכדורסל רק כאשר הפכה לשם דבר באירופה. את זה כרגע תוכל להשיג מכבי בכדורגל רק באמצעות הרבה כסף. כלומר, אחרי שהארגון המצוין של מכבי חצה כבר את רף ה-50 מיליון שקל הכנסות, והקבוצה פועלת באופן נחרץ להשבחת שחקניה הצעירים, בכל דרך שניתן - עדיין נוסחת הזהב למניעת הפסדים כספיים לאורך זמן נותרה השקעה בזרים איכותיים כדי להשיג את כרטיס הכניסה לאיזון הכלכלי - שלב הבתים של ליגת האלופות.

זו הסיבה שהתקציב ממשיך לגדול, זו הסיבה שגילי ורמוט הוחתם במכבי - על מנת לצמצם מבעוד מועד את הנזק מעזיבה אפשרית בקיץ של בן חיים, זהבי, או שניהם יחד. זו הסיבה שכבר עכשיו שחקנים שיהיו משמעותיים במכבי בעונה הבאה מקבלים במה - גם אם מדובר במועדונים יריבים - כי צריך שביולי ואוגוסט, כשהקבוצה תעמוד בפני מבחני הכניסה שלה לכסף הגדול, לא תהיה שאלה של חיבור, דבק, ומירקם חברתי.

זו הסיבה שקרויף הוא הדבר הכי טוב שקרה למכבי מאז הגיע אליה אברם גרנט בקיץ 1991.

3. בואו נעשה חשבון: 36 מחזורי ליגה, שישה מחזורי גביע, חמישה מחזורי גביע הטוטו, בין שניים ל-12 משחקים באירופה. כמה זה יוצא? 50? 60 משחקים רשמיים בשנה? בואו נניח שאין קבוצה ישראלית שיכולה לעשות טרבל, אז כל הנתונים האלה הם תיאורטיים בלבד. הבעיה היא שיש. ורוב שחקני הקבוצה הזו גם משחקים בין 6 ל-8 משחקי נבחרת בעונה. עכשיו צריך לשאול את עצמנו: האם מחזור גביע נוסף ברבע הגמר הוא הקש שישבור את גב הגמל?

זהו, שכן. המטרה העיקרית בכדורגל הישראלי זה לעשות כסף. המטרה האמיתית בכדורגל הישראלי צריכה להיות הגעה להישגים. למה? כי הישגים מביאים כסף, הישגים מצמצמים משחקים מיותרים, הישגים הופכים את הכדורגלן הישראלי למקצועני יותר ולפיכך גם חוסכים עלויות. בדרך ההפוכה, משיגים תוצאה הפוכה.

ההחלטה שנגזרת מהסכם השיווק הלא יציב שנחתם בין מועצת ההימורים להתאחדות לכדורגל, שהביאה להוספת סיבוב גומלין ברבע הגמר (למה לא בסיבובים קודמים שם יש קבוצות מליגות נמוכות שמשוועות להכנסות?) - היא החלטה שאין בה טיפת התחשבות בגיבורים האמיתיים של המשחק: שחקנים ואוהדים. עוד מחזור באמצע השבוע, באמצע החורף, באמצע הלילה. למי זה מועיל, למה זה נועד, את מי זה מעניין?