באיזו תדירות נשים בודקות את חשבון הבנק ומשלמות חשבונות?

עד כמה הנשים מעורבות בניהול משק-הבית? עד כמה נשים בודקות את מצב חשבון הבנק? מסתבר שעם השאיפה לשוויון בין המינים, עדיין הנשים כנראה מעדיפות להיות בצד שמוציא את הכסף, במקום להיות בצד שמבקר אחר הנעשה בחשבון הבנק. האם מדובר בעניין תרבותי או ביולוגי, ועד כמה חשוב לשנות את התפיסה כבר בגיל צעיר?

נשים, כך עולה מסקר שביצע מכון גיאוקרטוגרפיה עבור "גלובס", מתעניינות בחשבון הבנק פחות מגברים ועוקבות אחר הנעשה בו בתדירות נמוכה יותר. 13% מהנשים השיבו שהן לא עוקבות כלל אחר חשבון הבנק, לעומת כ-4% מהגברים שהשיבו תשובה דומה. 6% מהגברים השיבו כי הם עוקבים אחר פעולות החשבון כמה פעמים ביום, לעומת 2% מהנשים. 21% מהגברים בודקים את מצב החשבון פעם ביום, לעומת 13% מהנשים. 26% מהגברים בודקים את מצב חשבון הבנק בתדירות של פעם בשבוע, לעומת 22% מהנשים.

מנין נובעת חוסר המעורבותן? פרופ' אורן קפלן, דיקן בית-הספר למינהל עסקים במכללה למינהל, קושר את חוסר המעורבות הפיננסית של נשים למצבן התעסוקתי בכל העולם, לרבות במדינות סקנדינביה. "נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים, ומעמדן הכלכלי בשוק העבודה פחות טוב. באופן טבעי זה משליך על מיומנותן גם בהיבט של ניהול חשבונות הבית. לגברים יש יותר הזדמנות להתעסק או לפגוש את האתגרים הפיננסיים גם במקום עבודתם. הסיבה היא בפירוש תרבותית".

ענת ניר, יו"ר דירקטוריון "פמינננסי", מכללה כלכלית לנשים, סבורה כי יש מגמה של שינוי בעקבות עשייה פמיניסטית וארגוני נשים: "עם זאת, עולה התהייה האם המגמה של נשים שנכנסות יותר לתחום ומשתתפות יותר בכלכלה היא חלק מניצול של כוח עבודה זמין, נוח ובעיקר זול - או שנשים משתלבות בכלכלה מתוך יוזמה שלהן. זה ויכוח שמוביל לשתי אסכולות.

"אני מאמינה שאנחנו מתקדמות ורוכשות השכלה פיננסית ומכאן יוצאות למעגל העבודה, אבל עדיין נשים - בין אם הן עוסקות במקצועות שקופים (עקרת-בית, מטפלת בילדים, מטפלת בקשישים וכדומה), ובין אם הן במעגל העבודה - לא מעורבות מספיק, וכשאת לא מעורבת במציאות הכלכלית של חייך - יש לזה מחיר. זה קורה כי חונכנו על ערכים פסיכולוגיים וסוציולוגיים שנשים לא מתעסקות בנושאים האלה. עוד מימי פרויד למדנו לחשוב שמין וכסף הם עיסוקים של גבר, וגם היום שתיים מתוך 10 נשים מעידות שהן פותחות את חשבון הבנק שלהן פעם בחודש בלבד".

מיכל ליבנה, מנחת סדנאות אינטליגנציה פיננסית לנשים ומחברת הספר "בורסה יקירתי", סבורה כי נשים פשוט מעדיפות שלא להיות מעורבות בחשבון הבנק: "נשים סבורות שהן בזבזניות, ושהתמונה בחשבון הבנק תגרום להן לעוגמת-נפש, בעיקר אם יש מינוס.

"נשים לא אוהבת להתעמת. חלקים גדולים בסדנאות שאני מעבירה מתייחסים לסילוק העורב השחור שיושב על כתף האישה ומנקר במוחה שעולם הכסף הוא גברי ואגרסיבי. נשים אומרות לי שכשהן מתבוננות על תדפיס הבנק או חברת הביטוח, זה מרגיש 'נתוני' ו'מספרי' מדי, וזו הבעיה".

בימים אלה מעבירה ליבנה את סדנת "כסף יקירתי" לעמיתות חבר, ובה התמודדות פיננסית מהתנהלות כספית יומיומית ועד שוק ההון (870 שקל ל-40 שעות לימוד).

- שיעור הגירושים הגבוה מאלץ נשים להתמודד עם עצמאות כלכלית, מה קורה במצבים כאלה?

ניר: "לא רק גירושים. אני נפגשת עם הרבה נשים שכתוצאה ממשבר כמו גירושים, מחלה או אובדן חייבות להתמודד עם התנהלות כלכלית עצמאית, אלא שבמשבר יותר קשה להשתלט על החיים הפיננסיים שלך. האישה צריכה לנהל את המשבר בהיבט הרגשי והטכני, והיא נדרשת לנהל משבר פיננסי עמוק. אין ספק שצריך להקדים תרופה למכה, וגם בתוך זוגיות בריאה אנחנו צריכות לשלוט בכלכלת הבית".

ניר מדגישה את החשיבות שהיא קריטית, כהגדרתה, לעריכת הסכם ממון טרם נישואים: "נשים רבות עושות טעות ומתחתנות ללא הסכם, ואת זה אנחנו מנסות לשנות. הסכם כזה טוב לשני הצדדים, והוא מייצר הבנה בסיסית שמתווה את מערכת היחסים להיבטים הפיננסיים".

קפלן מציע את מעורבות הנשים גם מזווית משמרת זוגיות: "אוברדראפט גדול בבנק עשוי לגרור להאשמות כנגד מי שמטפל בחשבון, והרי חלק לא מבוטל מסיבות לגירושים נובע ממשבר כלכלי שמפוצץ זוגיות על רקע סוגיות של אמון - אלה דברים שאפשר למנוע על-ידי השיתופיות גם בניהול החשבונות. הייתי מסתכל על זה כחלק משימור הזוגיות".

- האם יש הבדל באופן שבו נשים מנהלות את חשבונות הבנק לעומת גברים?

ניר: "בכל המחקרים בעולם ובארץ נשים שמנהלות כספים עושות את זה לפחות טוב כמו גבר, וברוב המקרים יותר טוב, וזה מוכח למשל עם תשואות גבוהות יותר בהיבט של השקעות. יש משהו ביכולות הלמידה של נשים יחד עם שנאת סיכון, נטרול אגו ויכולת טובה יותר לעבוד בקבוצה".

מדינת דת וצבא

כאשר בוחנים את הנתונים בארץ ביחס למדינות העולם, ניר סבורה כי בישראל מקום האישה ביחס לגבר מוגדר בצורה חדה יותר: "אנחנו מדינה שיש בה צבא. בארץ, הגברים מגינים על הנשים ולא רק סימבולית אלא עם דימוי חזק ומוביל, ולכן גם במשקי-הבית הגבר יעמוד בראש. במקרים רבים הוא מפרנס יחיד.

"לצערי, יש פה הרבה אלימות פיננסית. על כל זה נוסיף שאנחנו גם מדינה דתית. המדינה היחידה שמתחתנים בה דרך המוסד הרבני, ויש לזה אלמנטים פיננסיים שורשיים ומהותיים - מהכתובה ועד הגירושים. כל העסקה הזו שנקראת חתונה רבנית כוללת גם היבטים פיננסיים, שגם אם מתעלמים מהאספקטים הדתיים שלה - בגירושים חווים אותו. האישה צריכה לקבל את הסכמת הגרוש, ויש פה מן הכוחנות הכלכלית".

"המצב הזה לא יישאר לעד, והוא ישתנה ככל שנשים ירכשו יותר מעמד בשוק התעסוקה. אין כאן שום דבר שהוא מעבר", אומר קפלן, "אבל חשוב לחדד, כי הניהול הפיננסי המשפחתי אינו עומד בפני עצמו מבחינת ערך או יתרון, כלומר שזה לא נובע מתכונה או תופעה מגדרית, אלא מאותו מכלול שברמה הכי פרקטית אנשים עם יותר ניסיון פיננסי ניהולי לוקחים את הנושא הזה על עצמם.

"נשים לוקחות על עצמן דברים אחרים כמו ניהול רגשי של הבית. אנשים מתייחסים לניהול הכספים כמשהו אדמיניסטרטיבי. הגבר יכול להוריד את הזבל בבית, לקחת את האוטו למוסך ולטפל בחשבון הבנק באותה נשימה. בהיבט התדמית זה רק לכאורה שהיד שלו היא שעל הברז - אבל זה רק טכני. מעין סטטוס-קוו שלא מעיד על שליטה אלא על עיסוק באדמיניסטרציה משעממת.

"זה כמובן שגוי ביסודו, משום שניהול פיננסי של שני הצדדים משפיע על הפנסיה ועל נכסים עתידיים, והכול מושפע משיטת ניהול חשבונות הבנק. כשיש בעיה זה עולה, אבל כל עוד אין צורך ישיר או אינטרס לשנות את זה - זה נשאר ככה, וחבל".

- איך משרישים את המודעות הכלכלית?

ניר: "מה שמפריד בינינו ובין התגברות על הפחדים הוא ידע פיננסי, ידע פרקטי שיעזור לנו להבין שזה לא שד נורא וזה לא מדע שמצריך תואר במתמטיקה. אני רואה במו-עיניי איך נשים משנות את חייהן ולא מוכנות להיות בעלטה. יש חשיבות קריטית להתחיל את החינוך הפיננסי גם לנשים וגם לגברים, בבית-הספר, במערכת החינוך, בצבא ובאוניברסיטה".

ליבנה מוסיפה: "אני חסידה גדולה של חינוך פיננסי ורואה ניצנים של התחלה מתוך המערכת החינוכית".

קפלן מציע שהרגולטור יתערב: "פעם בשנה ישלח מכתב אישי לשני בני הזוג באשר למצב החשבון המשותף".

- האם שוק העבודה מצוי בפני מגמת שינוי מגדרית?

קפלן: "ב-2010 פורסם בארה"ב כי לראשונה בהיסטוריה מספר הנשים בכוח העבודה היה גדול מהגברים, אבל עדיין זה לא מצביע על שדרוג במעמד ובדרגות השכר. גם בסקנדינביה הופתעתי לגלות כי עדיין מודדים את גובה השכר הממוצע לשנים כנגזרת מאחוז השכר גברים. ברגע שהיחס הזה ישתנה, נראה קשר ישיר לגידול במעורבות הניהול הפיננסי של נשים. יש קשר סטטיסטי ישיר בין השניים.

"כיום התפיסה הכוללת היא שזה במסגרת השירותים שהגבר עושה, וככל שהמעמד הכלכלי והניהול של נשים בתעסוקה יהיה גבוה - זה יקרה באופן אוטומטי. זו אבולוציה שאין לי ספק שתקרה עם הזמן".

באותה נשימה מציע קפלן חשיבה אחרת: "יכול להיות מעניין אם המהלך יקרה הפוך: נתחיל עם ניהול חשבון הבנק, ואז התעוזה לפרוץ קדימה תהיה גדולה יותר גם בשוק העבודה. מחקרים על פיתוח עסקי נשי מראים שיש נשים שחוששות לפרוץ. יכול להיות שהחסמים נובעים בין היתר מחסמים בניהול חשבונות".

- האם השינוי צריך לבוא מכיוון החברות, באופן הגשת הנתונים?

"בהחלט", אומרת ליבנה. "לא רמת הגרפיקה באתרים ולא עיצוב אפליקציות, אלא הצגת החשבונות בדיוק כמו חשבון חשמל, בצורה גרפית ציורית ולא במספרים. המבנה המוחי של נשים רואה מספרים בצורה אחרת, ולכן יש חשיבות עצומה להצגת הדברים בצורה ציורית ויזואלית. בארה"ב, למשל, יש הנגשה כזו, וזה בהחלט קירב את הנשים להיות מעורבות יותר.

,הנגשה כזו היא לא רק לנשים אלא גם לילדים, משום שכל אדם בוגר שסיים בית-ספר חייב להבין ולקרוא חשבונות בנק וכרטיסי אשראי ולהבין מהו פרופיל פיננסי. היום זה לא קורה. יש מי שמרחיקים לכת ואומרים שלפני שנער פותח חשבון בנק בגיל 16, הוא צריך לעבור מבחן של יכולת פיננסית בסיסית. האינטליגנציה הפיננסית נמוכה בארץ באופן כללי, ובקרב נשים עוד יותר".

מי שר האוצר בבית?

שאלה אחרת בסקר בדקה מי מטפל בחשבונות בבית (גז, ארנונה, חשמל וכו'). כאן מסתבר שתלוי את מי שואלים, משום שהגברים העידו על עצמם כמטפלים העיקריים בחשבונות: 61% השיבו שהם אשר דואגים לתשלומים השוטפים, ואילו 21% השיבו שהאישה היא שדואגת לכך (7% טענו כי האחריות עוברת בכל פעם למישהו אחר מבין השניים).

לעומת זאת, הנשים השיבו אחרת: 29% ענו שהגבר הוא שמשלם את החשבונות, ו-50% מהנשאלות השיבו שהן אלה שדואגות לכך. 9% מהנשים השיבו שהאחריות עוברת בכל פעם לאחד מהצדדים, ו-6% טענו כי שני בני הזוג מטפלים יחד בחשבונות.

את השוני בתשובות מסבירה ניר כך: "יש להבחין בין הפקידות של העבודה לבין העיסוק המהותי בחשבונות. כלומר, לעתים התשלום אוטומטי ויוצא מחשבון הבנק (למשל באמצעות הוראת קבע), ולכן שני המינים מעידים על עצמם כמי שמטפלים בחשבונות. מה גם שלרוב, כשנדבר על היבט פיננסי בהקשר של משק-הבית, הגבר יגיד שהוא מטפל, מתוך קטע תרבותי מושרש.

"אבל מה שחשוב לחדד הוא שזה לא עונה על ההגדרה 'ניהול פיננסי' שאנחנו מצפים שהאישה תעמיק את מעורבותה בו ושכולל העמקת הטיפול בחשבונות, הבנת המקורות התקציביים שמהם אני מגיעה לשלם, היקפי הצריכה בהשוואה לחודשים אחרים, והאם אני מצמצמת או מגדילה צריכה. זה ניהול".

ל-14% מהנשים אין כרטיס אשראי

בקרב בעלי ובעלות כרטיס האשראי אין הבדלים גדולים, והסקר מגלה כי לשני שלישים מהמשיבים - נשים וגברים כאחד - יש יותר מכרטיס אשראי אחד: רק 34% מהגברים ו-36% מהנשים ציינו כי הם מחזיקים בכרטיס אשראי אחד.

שוני גדול יותר נמצא בשיעור המחזיקים שני כרטיסי אשראי: 31% מהגברים ו-27% מהנשים השיבו שהם מחזיקים בשני כרטיסים, לכ-13% מהנשים ומהגברים יש 3 כרטיסי אשראי, כ-6% מחזיקים ב-4 כרטיסים, ולכ-2% יש 5 כרטיסים.

ייתכן כי ההבדלים המינוריים נובעים גם מכך שהנשאלות לא סופרות כרטיסי מועדון שברשותן ככרטיס אשראי (דוגמת לייף סטייל או קלאב 365).

ל-14% מהנשים אין כלל כרטיס אשראי - כך עולה מהסקר, בעוד שבקרב הגברים הנתון הזה נמוך יותר ועומד על 10%.

 ההון הנשי