מוזיקת המקרה

ערב גדוש בתוכניות על מוזיקה הוא לא חיזיון נפוץ במקומותינו

יהונתן גפן  / צילום:  מץ 76
יהונתן גפן / צילום: מץ 76

כמה סרטים ותוכניות על מוזיקה, יום ג' מ-21:00

למעט הפרויקט שיימשך עד לסוף השבוע בערוץ yes דוקו, מועד השידור של כל שאר התוכניות הוא מקרי, ועדיין - ערב גדוש בתוכניות על שירה, מוזיקה או בהשראתן, הוא לא חיזיון נפוץ במקומותינו.

נתחיל עם פרויקט הדוקו של yes: כבר כמה שנים שערוצי התעודה מקדישים לפרקים שבועות שלמים לאותו הנושא: אוכל, אופנה, כסף ועוד. הפעם הגיע (שוב) תורה של המוזיקה בשבוע שידורים מיוחד בערוץ הדוקומנטרי של הלוויין.

לטעמי הסרט המוצלח ביותר הערב הוא דווקא זה שפותח אותו: "ויניל-מאניה" (21:00, ערוץ yes דוקו). אני מכיר את התיאוריה שלפיה צליליהם של תקליטי הוויניל רכים ועמוקים יותר מצליליו המתכתיים לכאורה של קבצי השמע שהחליפו אותם (ואת הדיסקים שבאו אחריהם), אבל בעיניי, גם אחרי צפייה בסרט הזה, המכורים לוויניל (ואולי המכורים לשריטות, ביותר ממובן אחד) מתגעגעים לא אל התקליט עצמו, אלא אל החלומות שפקדו אותם בעת שהאזינו לצליליו.

זרועי כוכבים

מעריצי אליס קופר מוזמנים לביוגרפיה: "סופר דופר אליס קופר" (22:00, ערוץ yes דוקו), שמתחקה אחר תולדותיו של המוזיקאי האייקוני עוד מהימים שבהם ענה לשם שהיה יכול להיות להיט אילו במקום מוזיקה היה פונה לנגרות: וינסנט פורניר.

רוצים עוד רוקיסטים תחת העדשה? קבלו את "אוזי אוסבורן" (האיש והסרט, 23:30, ערוץ yes דוקו), שמלווה את אגדת הרוק במשך מסע הופעות של שנתיים ומנסה לבדוק מי גובר על מי - המוזיקאי או הדימוי.

בסוף השבוע שעבר עלה, שלא בטובתו, יהונתן גפן לכותרות. על רקע ההתלהמות הזאת כמעט קשה להיזכר בימים שבהם האיש היה קונסנזוס, לפחות על-פי פועלו האמנותי עם שירי "הכבש ה-16" ו"הילד הזה הוא אני".

הסרט "הכי הרבה אני אוהב אותי" (21:00, ערוץ 1) מנסה למתוח קו ישיר בין השירים ההם ובין עלייתו של דור ה"אני", הילדים שמעמידים את עצמם במרכז (ואולי לאור תוצאות הבחירות האחרונות, אפרופו גפן, מוענקת כפל משמעות למילה "מרכז").

מי שלא שבע משעה של הממתק הנוסטלגי הזה, מוזמן לסרט המבוסס על סיפורו של דובר בולט אחר של מחנה השמאל, דוד גרוסמן, "מישהו לרוץ איתו" (22:00, ערוץ yes קולנוע ישראלי). אמנם לא מדובר כאן בסרט מוזיקלי, אבל חלק גדול מעלילתו נסוב סביב ילדים אבודים בעלי כישורים מוזיקליים שמנוצלים בידי נוכל למטרות פליליות. שווה צפייה לא רק בגלל העלילה המרתקת, אלא בעיקר בזכות הכבוד שעושה הספר (והסרט) לשיר "לילה זרוע כוכבים", על-פי ציורו המפורסם של וינסנט ון-גוך.