חושבים למחוק החזקה במניות באירופה? כדאי שתחשבו שוב

יש כמה וכמה סיבות לחשוש משוקי המניות באירופה. קודם כל, הכלכלה האמריקאית נראית חזקה מספיק כדי להניח לריביות לעלות, אם לא ביוני אז בספטמבר, למרות ההתחלה האיטית של 2015 שנבעה מחורף קשה במיוחד. שנית, התמחורים בשוק רחוקים מאוד מהרמות הזולות של לפני כמה שנים, לכל הפחות במונחי מכפילי הרווח.

ישנו גם החשש שעסקת השלום באוקראינה שברירית, והכוונות של רוסיה במזרח אירופה יכולות להיחשב לפרובוקטיביות. ואחרונה אחרונה, כמובן, היא יוון, יחד עם רקע מסוים של אי-ודאות פוליטית באירופה.

מהצד השני, הביטחון בעתיד הכלכלי של אירופה עולה. בתחילת מארס הבנק המרכזי האירופי, ECB, עדכן כלפי מעלה את תחזיתו לצמיחת התוצר במרחב האירו, מ-1% ל-1.5% השנה ומ-1.5% ל-1.9% ב-2016. בסוף מארס העלה הבנק המרכזי הספרדי את תחזית הצמיחה שלו, מ-2% ל-2.8% לשנה זו ול-2.7% ב-2016. צמיחה כזו אמורה להוביל לירידה נוספת באבטלה בספרד ובאירופה בכלל.

העובדה שארה"ב מקדימה את שאר העולם בהרבה בהבראתה הכלכלית, היא הסיבה לעליית הדולר - שמספקת כעת רוח גבית חזקה ליצואנים האירופיים. זאת ועוד, ההקלה הכמותית, שהוכרזה לבסוף על ידי ECB בשלהי ינואר, צפויה להיות בעלת השלכה חיובית בהרבה על כלכלות אירופה, וגם מהירה יותר מכפי שצפינו במקור (גם אני הייתי ספקן, כעת כבר לא). ההקלה הכמותית האירופית באה על גבי כלכלה שכבר החלה להבריא; באחרונה חזרנו והזכרנו, כמה חזקה צמיחת היצע הכסף במרחב האירו זה זמן מה.

אני ממשיך לטעון גם שבדיקת איכות הנכסים, כלומר הערכת ה-ECB את בריאותם הפיננסית של כל הבנקים האירופיים, חסמה אולי את מנגנוני ההעברה של פעולות קודמות שנקט הבנק המרכזי. החסימה הזו הוסרה בסוף אוקטובר 2014, כאשר כמעט כל מהבנקים עברו בשלום את הבדיקה.

מאז, ההלוואות הבנקאיות יכלו לגדול. לכן, השילוב של ההמרצה הנוספת לכלכלות האירופיות מן ההקלה הכמותית, האירו המוחלש, מחירי הנפט הזולים יותר והסדרי השכר הטובים יותר יכול להסביר מדוע תחזיות הצמיחה בתוצר עודכנו כלפי מעלה.

תשואת דיבידנד חשובה מרווח

ומה לגבי החששות? בנושא מכפילי הרווח, הרווחים באירופה רק מתחילים להיות חיוביים. רובנו, מנהלי הקרנות, רועדים מפחד לשדרג את אומדני הצמיחה של הרווח הממוצע לשנה זו, מפני שבעבר היינו אופטימיים מדי יותר מדי פעמים. בנוסף, אומדני ממוצע הרווח מוטים על ידי משקל חברות הנפט ושירותי הנפט (שבהן הציפיות שליליות מאוד) וחברות הכרייה (כנ"ל). במגזרים אחרים צמיחת הרווחים אולי כבר הואצה לרמות גבוהות מאלה שצפינו תחילה, אם כי אני מניח שזה ייראה לעין רק במחצית השנייה של השנה.

אני ממשיך לטעון שתשואת הדיבידנדים רלוונטית יותר מאשר צמיחת הרווחים, כאשר הריביות כה נמוכות.

בנושא הפוליטי, האיום של נטישה יוונית את האירו עדיין ריאלי, אבל השינוי המעניין כאן הוא שההחלטה הזו היא בלעדית בידי יוון. רבים רואים את גרמניה כמבקרת העיקרית של יוון, אבל זו טעות גמורה. יתר מדינות האירו (כולל ספרד, פורטוגל ואיטליה) החלו את הרפורמות הנחוצות, והן מתחילות להראות סימני שיפור. כתוצאה מכך, כל מדינות האירו דורשות גם מיוון להשלים את הרפורמות שלה. אני מניח שכשזה יקרה (אני לא חושב שזו שאלה של "אם", כי יוון מעוניינת להישאר במרחב האירו), היוונים יגלו שנטל החוב האדיר ייעלם לאיטו.

המציאות הזו מתבררת גם לקהלי בוחרים אחרים: אין חלופה לשליטה נאותה בכלכלה. זה מסביר מדוע מפלגת השמאל החדש הספרדית פודמוס הצליחה בבחירות המקומיות פחות מכפי שציפו. זה נכון גם לגבי מפלגת הימין הבריטית UKIP, אם כי כאן ממלאת אולי תפקיד גם ההבנה ההדרגתית שהסיפור של מנהיג המפלגה הזו, פרג', אולי מעניין, אבל הסוף לא יהיה משהו (אחרי הכול, הוא היה בעבר ברוקר).

אם כן, חששות קיימים, כמו תמיד, אבל אני חושד שהם אינם כה חזקים כפי שהיו בשנים האחרונות. כלכלות אירופה משתפרות, חברות אירופיות רואות מפנה לטובה ברווחים, והנרמול של שערי הריבית הוא אולי חדשות טובות, לא רעות.

הכותב הוא מנהל קרן מניות אירופה בחברת הנדרסון גלובל אינווסטורס, המיוצגת בישראל על-ידי מיטב-דש בית השקעות