תביעה ב-127 מ' ש': נשר מנצלת את היותה מונופול בשוק המלט

לטענת אביעד תעשיות, יצרני הבטון הגדולים מקבלים הנחות על מחיר המלט הנרכש מנשר - בעוד שממנה נגבה מחיר גבוה בהרבה, זאת כדי שהלקוחות הגדולים לא ייבאו מלט מחו"ל ■ נשר: "תביעה מופרכת"

"עניין לנו בהתנהלות דורסנית ופוגענית של אחד מהמונופולים החזקים והכוחניים ביותר בישראל. מונופולין אשר חרף מעמדו (ואף כפועל יוצא ממנו) אינו חושש להפלות שלא כדין בין לקוחותיו השונים, והכל על-מנת לשמר את מעמדו כיצרן היחיד של מלט בישראל וכמשווק דומיננטי, ולמנוע כל תחרות בשוק" - כך נטען בתביעה בסך למעלה מ-127 מיליון שקל שהוגשה בתחילת השבוע נגד יצרנית המלט בישראל, חברת נשר, על-ידי לקוחה שלה, יצרנית הבטון אביעד תעשיות, לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

בכתב התביעה טוענת אביעד כי נשר, בהיותה יצרנית המלט היחידה בישראל, ניצלה את מעמדה כמונופול בשוק המלט לרעה, כאשר הפלתה אותה לרעה ביחס ללקוחות אחרים, "מכובדים" יותר, בנוגע למחירי המלט.

"נשר נותנת ללקוחותיה הגדולים (דוגמת תעשיית רדימיקס, הנסון ישראל וישראבטון תעשיות בטון), שהם יצרני הבטון הגדולים בישראל, הנחות גדולות על מחיר המלט. זאת, על-מנת שאותם לקוחות גדולים לא ייבאו מלט מחו"ל, דבר שיגדיל את התחרות בנשר ויפגע ברווחיה", נטען בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עורכי הדין יגאל קווה אמיר ונג ושלמה מנחם ממשרד רון גזית-רוטנברג ושות'.

לטענת אביעד, נשר מנצלת לרעה את מעמדה בשוק המלט, "באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור".

התביעה, העוסקת בהיעדר רגולציה מתאימה, הוגשה יום לפני השביתה בה פתחו אתמול (ב') עובדי נשר באחד משלושת מפעליה של נשר, בהר-טוב (לנשר יש 3 מפעלים לייצור מלט, ברמלה, בהר-טוב ובחיפה) בשל סיבה דומה, כפי שפורסם ב"גלובס".

"מניעת תחרות"

חברת אביעד משמשת כחברה פרטית העוסקת בייצור ובאספקת בטון מובא, מהווה חלק מקבוצת אביעד ופועלת בין היתר בתחום הבטון משנת 1980. החברה משתמשת במלט שמייצרת נשר ("מלט אפור") לצורך ייצור בטון מובא, שהוא "רכיב יסודי ועיקרי בייצור הבטון".

נשר הוכרזה כבעלת מונופול בשוק המלט ב-1988 על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, ולפיכך חלות עליה חובות מיוחדות שאינן חלות על שחקנים אחרים בשוק, לרבות בנוגע לאפליה בין צרכנים.

"שוק המלט הוא אחד השווקים הריכוזיים ביותר בישראל; הריכוזיות בו קיצונית במיוחד. שוק המלט נשלט על-ידי נשר, המחזיקה בו בנתח שוק של למעלה מ-85%. עיקר הייצור של נשר הוא במפעלה ברמלה, שהוא אחד המפעלים הגדולים מסוגו בעולם", מתארת אביעד בכתב התביעה את מעמדה של נשר.

ב-2002 פנתה נשר לממונה על ההגבלים עסקיים, בבקשה שתוכל להעניק הנחות ללקוחות שונים. רשות ההגבלים הסכימה, אך בתנאים מסוימים ובאופן שלא יינתן יתרון לא הוגן למתחרה באמצעות ההנחות שהיא נותנת.

ואולם, אביעד טוענת כי נשר לא עמדה בתנאים אלה והעניקה הנחות מפליגות ללקוחותיה הגדולים, רדימיקס והנסון, ואף מפלה לטובה את הרשות הפלסטינית.

לטענת אביעד, "נשר נותנת את אותן הנחות גדולות ליצרני הבטון הגדולים ביותר, ש'עלולים' לייבא בטון, ואילו אביעד לא זוכה להנחות שכאלה - היא נאלצה ונאלצת להתחרות ביצרני הבטון הגדולים, בשעה שהיא משלמת הרבה יותר מהם תמורת רכיב יסודי לייצור הבטון: המלט של נשר. המלט הוא אותו מלט, המשאיות שמובילות את המלט מנשר למפעל הבטון הן אותן משאיות, ובכל זאת נשר גובה מאביעד בטון מחיר גבוה בהרבה".

בכך, בין היתר, סוברת אביעד כי נשר קובעת תנאי התקשרות שונים לעסקאות דומות, שעשויים להעניק ואף העניקו בפועל, יתרון "בלתי הוגן" ללקוחותיה הגדולים של נשר על-פני אביעד, המתחרה בהם בשוק הבטון. כל זאת "במטרה למנוע תחרות עם נשר ובניגוד לדין ולחובותיה של נשר כבעל מונופולין".

"רבים ניסו לקרוא תיגר"

אביעד מעלה טענות גם יחס להסדרים לא נאותים, כהגדרתה, בחברות הנמצאות בשליטת נשר. "נשר והלקוחות הגדולים, להם היא נותנת הנחות מפליגות, הן חברות שנמצאות בשליטה או באחזקה של יצרניות המלט הגדולות בעולם. דומה כי ההסדרים ביניהן, מטרתם היא אחת: מניעת תחרות, תוך חלוקת שוק המלט העולמי ביניהן לשם כך".

אביעד אף גורסת כי בעבר נעשו ניסיונות לשנות "השיטה המפלה" בה פועלת נשר לכאורה, אך הן העלו חרס. "רבים ניסו לקרוא תיגר על נשר, חברת ענק שהיקף ההכנסות השנתי הממוצע שלה עומד על מעל מיליון וחצי שקל. חברה היודעת לגייס לטובתה אנשי ממשל לשעבר, קצינים וכיו"ב פונקציונרים שיסייעו לה לשמר את כוחה; חברה שנאמר עליה שאיש מטעמה היה מסתובב באופן קבוע במעבר הגבול בגשר אלנבי, על-מנת לוודא שחלילה לא יגיע כל יבוא של מלט מירדן. רבים ניסו, אך לא רבים הצליחו".

מנשר נמסר בתגובה: "מדובר בתביעה מופרכת וחסרת שחר. נדמה שאפילו התובעת יודעת שאין ממש בטענותיה".