הנשיא העממי

"ברוורס", יום א' 21:00, ערוץ 2 קשת

נתחיל מהנוסע: נדמה שאין מי שלא מחבב את הנשיא רובי ריבלין. חביבותו, נגישותו ונכונותו להתייצב גם מול המחנה "שלו" כאשר מדובר בשמירה על ערכי הדמוקרטיה, הופכים אותו לאהוד על מרבית הציבור.

גם התוכנית הזאת לא תסדוק את הדימוי: כבוד הנשיא יישאר חביב עליכם בתום הנסיעה עם ארז טל בין תחנות חייו, ממש כפי שהיה לפניה - אם לא למעלה מזה.

יש מקומות שבהם הנשיא מתרגש, יש מקומות שבהם הוא מופתע, יש תחנות בדרך שגורמות לליבו להתרחב. זה הרי הפורמט, ועליי להודות שהוא מוצלח למדי.

אמנם כשראיתי איך שחזר פעם ריבלין, לבקשת הערוץ הראשון, את רגע זכייתה של בית"ר ירושלים בגביע המדינה ב-1976 - רגע שהוצג לצופים כאילו צולם בזמן אמת - אני נוטה לחשוד בו שלעיתים הוא מודע מדי למצלמה (ומפאת הכבוד למוסד הנשיאות, בחרתי בביטוי העדין ביותר שיכולתי למצוא), אבל כנראה שזה רק אני: רוב הצופים יתמוגגו מהנשיא העממי שלהם.

ליד ההגה נמצא ארז טל - האיש שנותר אניגמה בעיניי גם מקץ 33 שנות עשייה תקשורתית. על יכולותיו יהיה טיפשי להתווכח, האיש חשוד בעיניי כגאון. מצד שני, רדיפתו אחרי ההצלחה התקשורתית לוקחת אותו לעיתים למקומות לא נבונים מספיק, עד שנדמה שההוויה השפיעה על ההכרה: גם כשהוא עושה תוכנית ראיונות אישית, הוא חייב איזה גימיק, מן משהו שיחפש את הרוחב, כאילו היה זה "האח הגדול" ולא את העומק.

לא בכדי הזכרתי את "האח הגדול": בשבוע הבא תחל עונת הסלבס של המשדר הפופולרי, ואולי אז, כשאראה אותו מתייחס ברצינות תהומית לשטויות הקטנות של אנשים בינוניים שעבור רובם סלבריטאותם-אמנותם, יתחשק לי לקחת גם אותו לסיבוב ב"רוורס" ולהחזירו לכמה תחנות בחייו, שלמרות הצלחתו הגדולה, היו הבטחה שלא קוימה.

* ציון: 8

להמר על החיים

"צייד הצבאים", יום א' 23:35, ערוץ הוט פריים

אחד הסרטים הטובים בתולדות הקולנוע. מדהים איך 37 שנים לאחר הפקתו, מצליח הסרט הזה לרגש ולטלטל כמו בצפייה ראשונה.

הסיפור על חברי הילדות שמלחמת וייטנאם משנה את חייהם, על תלאותיהם במהלכה ועל המסע בחזרה אל עצמם שבסופה מצליח להישאר רלוונטי, אולי תודות למשחק הנפלא של צוות שחקנים מוכשר בראשותם של מריל סטריפ ורוברט דה נירו. ויש כמובן את הרולטה הרוסית ההיא, מותחת בכל פעם מחדש.

* ציון: 10