הפעם, המשטרה לא אשמה. האתיופים הגזימו וחטפו בהתאם

מי שצפה אתמול (א') בראשוני המפגינים יוצאי העדה האתיופית צועדים רעולי-פנים באמצע הכביש בדרך לכיכר רבין, כאילו הם נמצאים באמצע ג'נין, ומחווים תנועות מאיימות לנהגים שמשתדלים לא לדרוס אותם - יודע שהפעם, לשם שינוי, המשטרה לא אשמה.

מתבקש להאשים את משטרת ישראל בנקיטת יד קשה מדי כלפי המפגינים. הרי בגלל שוטר שהיכה חייל אתיופי החלה כל המהומה. אבל הפעם - ככל הנראה בשל רגשות האשם וההכאה על חטא של הפיקוד העליון - פעלו השוטרים באיפוק יוצא דופן והכלה כמעט על-אנושית.

עיינו ערך בולטימור

תראו לי עוד הפגנה בלתי חוקית, שמשתקת עורק תחבורה ראשי במשך שעות ארוכות, ומתגלגלת לאירוע אלים שיכול היה להסתיים בנפגעים בנפש, נגיד, של חרדים נגד השבת, שהייתה מסתיימת בלי אוטובוסים של עצורים ועשרות תיקים פליליים, וכן, גם גז מדמיע ורימוני הלם אם צריך.

 הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב / צילום: רויטרס

בכל הכבוד לטענות הצודקות מאוד של המפגינים, אנחנו עדיין נמצאים במדינת חוק. דמוקרטיות ותיקות מאתנו, כמו ארה"ב, פועלות ביד ברזל מול התקוממויות קטנות מאלה, עם אפס הכלה והבלגה - עיינו ערך בולטימור.

משטרת ישראל לא אשמה בגילויי הגזענות. כולנו אשמים. זו אולי הסיבה לפליטת-הפה הפרוידיאנית של משה נוסבאום, בשידור חי, "בין המפגינים יש גם ישראלים", ולשאלה ששאל שדרן ברדיו: "איפה סופה לנדבר, שרת הקליטה?".

אנחנו עדיין מבדילים בין אתיופים לישראלים ולא מסוגלים לקלוט שהם כבר מזמן לא עולים חדשים, ולכן לא משרד הקליטה צריך לטפל בהם - אלא אותן רשויות שמטפלות בכלל תושבי ישראל.

הייאוש הוא ההדק

חוץ מזה, תתכוננו: ככה ייראו ההפגנות החברתיות הבאות. מחאת החיבוקים של קיץ 2011 עברה טרנספורמציה מבהילה. כשלמפגין לא אכפת אם ידרסו אותו, והוא עומד עם ידיים מאחורי הגב מול זרנוק המים ורובה הלם - משמע שהוא מיואש.

והייאוש הוא ההדק של האלימות. היום זה האתיופים - מחר יהיו אלה תושבי שדרות, אופקים וקריית שמונה. אליהם יצטרפו הערבים ומבקשי המקלט, ואנחנו ניכנס לתקופה של הפגנות אלימות חסרות רסן. הציבור הבין שמחאות שקטות מסתיימות בנאום רגשני של ראש הממשלה ואיזו ועדה, שמסקנותיה ייגנזו ושתסתום לכולם את הפה.

 הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב / צילום: רויטרס

אי-אפשר להטיל את האשמה רק על המשטרה. השוטר המכה החצין את מה שאנחנו, כציבור, חושבים ומרגישים. הניסיון הצדקני להתנער מאחריות ולהטיל את האשם על כחולי-המדים, הוא לעשות שקר בנפשנו.

האשם הוא בתקציבים האפסיים שמקבלת העדה האתיופית, בהשקעה הממשלתית במגזרים שבהם אין לאוכלוסייה הבלתי מטופלת הזאת סיכוי להתחרות, כמו עובדי משרד הביטחון, חרדים ומתנחלים. מה שנשאר להם בסופו של יום הוא להיאבק על מחייתם בשכר מינימום במשרות ללא מוצא. גם לאלה שמצליחים להיכנס לאקדמיה, אין סיכוי אמיתי להתקדם, כי הם שחורים.

השוטרים רחוקים מלהיות צדיקים, ויש בהם כאלה הנגועים באלימות ושחיתות, אבל כשציבור לוקח את החוק לידיים ומשתולל - גם אם טענותיו מוצדקות באופן אבסולוטי - תפקידה של המשטרה לשים לו גבול סביר.