אותו מנגנון מקולקל

בשנתיים שבהן הביט על חברי הכנסת מבחוץ, הקפיד משה כחלון להזכיר לציבור שוב-ושוב שהממשלה פשוט לא רוצה להוריד את מחירי הדירות. יכולה ("להוריד מחירים זה פשוט"), אבל לא רוצה ("משבר הדיור יותר טוב לממשלה ממכונה להדפסת כסף").

הבוקר (ב'), אחרי ההתרגשות, החגיגות והצילומים לפני ישיבת קבינט הדיור הראשונה, הוא ודאי נזכר שבעצם הממשלה לא ממש יכולה. ודאי שלא "בתוך דקה", כפי שהבטיח לנו לפני שנה ושנתיים, כשישב באקדמיה בנתניה, ועדיין נישא על כפיים בשל הצלחת רפורמת הסלולר.

אפילו אחרי שראש הממשלה נתניהו נקרא אתמול לדגל, ואמר כי בהחלטות שיתקבלו היום בקבינט הדיור "יש בהחלט דרך חדשה, נועזת, ולדעתי גם זו שתצליח", זה לא הפריע לשר הפנים סילבן שלום, לשר הכלכלה אריה דרעי, לשר החקלאות אורי אריאל או לשרת התרבות והספורט מירי רגב (מה הקשר לנדל"ן?) להסיר את הכפפות מיד בתחילת הדיון ולהצהיר שהם ילחמו במהלכים שמתכנן כחלון. ואלה הם חבריו הטובים לקואליציה.

כחלון ילחם ברגולציה ובסרבול בענף הנדל"ן? תראו מה קרה לקבינט הדיור עצמו.

מתשעה חברים בממשלה היוצאת, הוא צמח ל-15 חברים בממשלה החדשה. קבינט ענק שכולל 15 פוליטיקאים, שלגמרי בצדק מבחינתם יחפשו את הכשלים ואת הבעיות בכל הצעה שתונח על השולחן (ואין הצעה ללא כשלים ובעיות, ודאי בעניין מורכב כמו נדל"ן).

15 פוליטיקאים שדאגו היום בעיקר להראות לכחלון שהם שם, רגע לפני שהם מיישרים קו ומצביעים פה אחד - ורק שיעז להרגיז אותם מחר או מחרתיים כשר אוצר. מי שציפה לחגיגיות, קיבל היום תחושה של אותו מנגנון משילות מקולקל.

כששר הפנים אומר שההצעות של כחלון נגועות "בחוצפה, בטיפשות או באווילות", וכששר הכלכלה אומר שאנו עלולים לשבת בעוד שנה "ולחפש את האשמים", לך תשכנע את הציבור הרחב להפסיק לחשוב שמחר בהכרח יהיה יקר יותר.