הפטנט החשבונאי הגיע לחיפה

עם כל הרצון הטוב, מוכרחים להבין שהמספרים עדיין לא מסתדרים. במשרד האוצר עדיין מתחמקים מהשאלה הבוערת מי ומה יממן את שלל התוכניות לפתרון משבר הדיור, שעיקרן אובדן הכנסות מקרקע וממסים (עם כל הכבוד למס הנוסף על המשקיעים) והשקעות עתק של מיליארדים בסבסוד בנייה ותשתיות.

דוגמא מצוינת להתחמקות כזו קיבלנו בשבוע שעבר. בטקס דרמטי חתמו שר האוצר משה כחלון (קשה לדעת מתי באמת יש לו זמן לשמש כשר אוצר, אחרי שכבר ברור שטיפול במשבר הדיור הוא עסק למשרה מלאה) וראש עיריית חיפה יונה יהב על הסכם לשיקוע קו הרכבת המפלח את העיר התחתית.

מדובר בבשורה עצומה לכל מי שמכיר ואוהב את חיפה, ויודע עד כמה העיר התחתית סבלה בעבר ועדיין סובלת מהניתוק ההיסטורי מרצועת הים ומהנמל.

אבל מדובר בעסק יקר. מאוד יקר. הערכה ראשונה היא 1.3 מיליארד שקל, וכבר למדנו מתקדימי עבר שההערכות כאלו על פי רוב מוטות מאוד כלפי מטה. ולמי שתהה מאיפה המדינה תגרד סכום כזה לתוכנית שאינה מופיעה בתקציבים של משרדי התשתיות או התחבורה, דאגו מארגני הטקס להציג מהלך משולב: מצד אחד שיקוע בעלות של 1.3 מיליארד שקל, ומצד שני הקמת 7,700 דירות מגורים ברחבי העיר חיפה. איך הגיעו למספר הזה? מה הקשר בין שיקוע הרכבת בעיר התחתית לבין 380 דירות במורדות לינקולן שבדרום הכרמל, או ל-500 דירות שיוקמו בסטלה מאריס? אין קשר, אבל זה המספר שאמור למלא את הבור שנפער. על כל דירה תקבל המדינה סדר גדול של 150-200 אלף שקל מאגרות, היטלים ושיווק הקרקע, תכפילו ב-7,700 דירות, והגעתם ל-1.3 מיליארד עבור שיקוע הקו. הללויה.

הבעיה היא, שהלהטוט החשבונאי הזה לא ממש מקובל על החשבת הכללית. המדינה כבר ניסתה להשתמש בטריק הזה להסתרת פינוי מחנות צה"ל מספר התקציב, והעניין ממש לא עובר חלק. החשבת, מיכל עבאדי בויאנג'ו, עדיין מתעקשת לרשום את הפינוי כהוצאה תקציבית, למרות התוכנית לקבל יום אחד 14 מיליארד שקל תמורות על הקרקע.

לכן, אם כבר מוכרים לנו חלומות מופרכים והתחייבויות הכתובות בינתיים רק על הקרח, חבל שלא הלכו באוצר ובעיריית חיפה על הבטחה ל-77 אלף דירות חדשות.

עם המספר הזה, שהיה "נותן" להם 13 מיליארד שקל, היה אפשר להבטיח לתושבים גם רחפות ומסוקים שייקחו אותם לעבודה.