חיים בלאפה

"מאסטר שף", שאמורה להיות תחרות בשלנים, הפכה לפסטיבל מספרי סיפורים

שופטי מאסטר שף / צילום: יחצ
שופטי מאסטר שף / צילום: יחצ

"מאסטר שף" - עונה חדשה, יום א' 21:00, ערוץ 2 קשת

מה אתם אוהבים יותר, אוכל או סיפורים? למה אני מתעניין? כי הערב תעלה עוד עונה של "מאסטר שף", שבמקור הייתה אמורה להיות תחרות של בשלנים, אבל מהר מאוד הפכה לפסטיבל מספרי סיפורים.

ייאמר מיד: כמי שמבלה את השעות היפות ביותר שלו עם עצמו במטבח, אני אפילו לא מתיימר להיות אובייקטיבי: למעט פרקים על קינוחים שלא מעניינים אותי בכלל, כמעט שאיני גורע את מבטי מהמסך - שואב רעיונות, מתעדכן בטכניקות, וכן - גם עוקב אחרי התחרות עצמה עד לדקה האחרונה של הגמר.

העניין הוא שנדמה שבעונות האחרונות של "מאסטר שף", משהו בתמהיל חומרי הגלם השתבש, עד שחלק מהמנות יצאו מאיזון: יותר מדי רגש, פחות מדי אוכל. מנה שהומלחה במלח בלבד, כבר לא נחשבת יותר - אלא רק משתובלה גם בדמעות המבשל.

זה בסדר, זה מה שהצופים אוהבים, רק שבא לי לפגוש פתאום מתמודד שלא מבשל ממקום של כאב, של סבל, של געגועים או של ריפוי בעיסוק, אחד כזה שסתם יגיע ויישפט רק על-פי ביצועיו במטבח.

* ציון: 9

סרט כחול-לבן

"חגיגה לעיניים", יום א' 21:00, ערוץ 1

מי שלא יכול לסבול את חום המטבח של "מאסטר שף", מוטב שיעבור לערוץ הראשון, לכבוד הפרק הראשון של סדרה תיעודית מרשימה, גם אם "אלבומית" מעט.

אם לפשוט לפי המוספים של סוף השבוע בפרינט, הרי שאין דבר שהישראלים אוהבים יותר מדירוגים: "10 הסרטים הכי מצחיקים בעברית", "50 השירים הישראלים הגדולים בכל הזמנים", "10 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה" ועוד.

ובכן, הפעם אין כאן תחרות ולא דירוג, אבל יש כאן רטרוספקטיבה ישראלית אופיינית כל-כך לעם שעבורו עצם מניין שנות עצמאותו הוא הישג קיומי בלתי נתפס.

הפרק הראשון של הסדרה, שמצליחה להיות גם נוסטלגית וגם מעניינת, מחזיר אותנו לשנות ה-50, הימים שבהם משלו בכיפה סרטי הסוכנות מהז'אנר שאפשר להגדירו בהכללה כ"שורו הביטו וראו", עד שהגיע אפרים קישון, המהגר בעל המבטא ההונגרי הבולט כל-כך - ודווקא הוא שינה את התמה ל"שופו הביטו וראו" דרך עיניו של סלאח שבתי שנלחם בטחנות הרוח של שלטון מפא"י.

בד-בבד עם השאלה העדתית ואופן ייצוגו של המזרחי בקולנוע, ניתנה הלגיטימציה לקולנוע ישראלי בעל סדר יום אזרחי ולא מגויס, לא רק בסרטים של קישון אלא גם בקומדיות עממיות שהרגיזו את המבקרים, אבל שבו את לב הקהל.

מה נאמר? געגוע - אם לא לתקופה עצמה, לפחות לקרקע הבתולית שעליה נבטו זרעי הקולנוע הישראלי.

* ציון: 9

צרו איתנו קשר *5988