מה עושות שעות עבודה ארוכות לבריאות שלנו?

מחקר חדש מצא את הקשר בין מאפיינים אישיים ותפקודיים לתסמונת המובילה למחלות לב ולסוכרת

קריירה  / צילום: thinkstock
קריירה / צילום: thinkstock

ועדת השרים לענייני חקיקה דנה אתמול (א') בהצעת חוק החופשות שהגישה ח"כ רחל עזריה (כולנו), המבקשת להאריך את המספר המינימלי של ימי חופשה לעובד ל-21, מ-10 בשנה הראשונה לעבודה, כנהוג היום. אבל לא רק שהעובדים הישראלים זכאים למספר מועט של ימי חופש בשנה - אלא הם עובדים גם שעות ארוכות לעומת עמיתיהם במדינות ה-OECD; למעשה, 16% מהישראלים עובדים יותר מ-10 שעות ליום וזאת בהשוואה לממוצע של 13% במדינות ה-OECD.

יותר מכך, שעות העבודה אינן נגמרות בשעת היציאה מהמשרד והן נמשכות לעבר שארית היום במקרים רבים. מעבר לעובדה הברורה שהשעות הארוכות המוקדשות לעבודה פוגעות בשעות הפנאי ובזמן עם המשפחה, האם עצם העבודה הממושכת פוגעת גם בבריאות?

ההנחה הרווחת היא שכן - ולכן ארגונים רבים מקיימים תוכניות של "התערבות" כדי לקדם את בריאות עובדיהם, שהוכח כי היא קשורה לביצועים גבוהים, שביעות רצון והפחתת שיעורי עזיבה. אלא שתוכניות הבריאות מסתכמות בשיעורי פילאטיס, הקמת חדר כושר או תפריטי בריאות, ואינן מתייחסות להשפעה של מאפיינים של העובד ושל תפקידו על הבריאות שלו.

מחקר חדש, שהוצג בשבוע שעבר בכנס של האגודה הבינלאומית למחקר על לחץ, חרדה והתמודדות באוניברסיטת תל אביב, בדק את המאפיינים האלה. את המחקר ערך ד"ר עופר אטד מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית שרון טוקר, ראש התוכנית בהתנהגות ארגונית, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב.

המחקר נועד לבדוק את הקשר בין עומס בעבודה לבין הופעת ה"תסמונת המטבולית", צבר גורמי סיכון המנבאים סוכרת ומחלות לב - מגורמי התמותה המובילים בעולם. התסמונת המטבולית היא מקבץ של חמישה מאפיינים, שהסובלים משלושה מהם ומעלה מוגדרים כלוקים בה: השמנה בטנית, לחץ דם גבוה, רמות נמוכות של הכולסטרול הטוב, רמות סוכר גבוהות ושומנים בדם.

במסגרת המחקר, עקבו אטד וטוקר אחרי כ-3,000 עובדים ומנהלים לאורך 7 שנים, בין 2002 ל-2009, שהגיעו אחת לשנה וחצי לבדיקות תקופתיות מקיפות.

הממצא המפתיע הראשון של המחקר הוא שלשעות עבודה ארוכות יש השפעה ישירה על הבריאות: שדווקא אלה שמתלוננים על עומס עבודה רב מדי (עומס סובייקטיבי) מוגנים בפני תחלואה והעובדים שעובדים בשקט במשך שעות ארוכות, מבלי לקטר ומבלי לעשות הפסקה - צפוייים לשלם בבריאותם. הממצא הזה מתקשר עם העובדה שהחוקרים לא הצליחו להוכיח את השערתם, שמצבים רגשיים שליליים (כמו דיווח על שחיקה או דיכאון) מתווכים את הקשר שבין עומס בעבודה לבריאות.

ממצא חשוב נוסף הוא שעובדים מועדים לחלות בתסמונת המטבולית עקב שעות עבודה ארוכות יותר מאשר מנהלים. גם הממצא הזה אינו מובן מאליו - שהרי מנהלים נוטים לעבוד שעות ארוכות יותר מעובדים ויש עליהם אחריות רבה יותר. לאטד יש הסבר: "מאחר שיש קשר בין אורח חיים בריא לתחלואה, מנהלים מצויים במעמד סוציואקונומי גבוה יותר ולכן בעלי מודעות גבוהה יותר לתזונה בריאה ונוטים לעשות הרבה יותר פעילות גופנית מאשר עובדים".

את השאלה מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם ההשלכות הדרמטיות של שעות העבודה הארוכות, בהנחה שהן מחויבות המציאות, בחן כאמור אטד במחקר שלו, כשבדק לראשונה את ההשפעה הממתנת של משאבים אישיים ותעסוקתיים על הקשר בין עומס בעבודה להתפתחות התסמונת המטבולית. במחקר נבחנו חמישה משאבים: מסוגלות עצמית, פעילות גופנית, תחושת שליטה בעבודה, תמיכה חברתית בעבודה של ממונים ותמיכה של עמיתים. ההשפעה הממתנת האמורה נבחנה תוך השוואה בין מנהלים לעובדים שאינם מנהלים.

הממצא הראשון הוא שאחד מהגורמים שמחריפים את השפעת השעות הארוכות בקרב עובדים (ולא מנהלים) הוא תחושת מסוגלות עצמית נמוכה: עובדים בעלי תחושת מסוגלות עצמית נמוכה שעובדים שעות ממושכות ייטו ללקות בדיכאון וגם לחוות עלייה במספר מאפייני התסמונת המטבולית. הממצא אינו רלוונטי עבור מנהלים משום שכאמור תחושת המסוגלות העצמית שלהם גבוהה ממילא.

גם העדר תמיכה חברתית של הממונים פוגע בבריאותם של עובדים שעובדים שעות ארוכות. לפיכך, לתשומת לב המנהלים - תמיכה חברתית לעובדיכם היא קריטית לבריאותם. לעומת עובדים, מנהלים דווקא זקוקים לתמיכה חברתית של עמיתים - שהם היחידים שיכולים להם לספק אותה; "מנהל הרי לא יכול לבקש תמיכה כזו מהבוס שלו או מהעובדים והוא נאלץ להישאר 'לבד בצריח'", אומר אטד. "במחקר מצאתי שמנהלים שתופסים את תמיכת העמיתים בהם כנמוכה - סובלים יותר מהתסמונת המטבולית".

תחושת השליטה ידועה כמי שתורמת לבריאות, אלא שעם השליטה באה האחריות - ודווקא תחושת האחריות הגדולה מעמיסה על מנהלים ופוגעת בבריאותם. במקרה של עומס גבוה בקרב מנהלים שעובדים שעות ארוכות - ופה מדובר בעומס סובייקטיבי ולאו דווקא בשעות עבודה ארוכות - תחושת האחריות "ניצחה" את תחושה השליטה ופרצה את האפקט המגן שיש לתחושת השליטה. במצב כזה - מנהלים שחווים עומס גבוה מאוד בעבודה והם בעלי תחושת שליטה גבוהה מאוד - הופכים לחולים, בעיקר בדיכאון.

לדברי אטד, "חשוב להגיד שהמדגם מורכב מנבדקים המייצגים את האוכלוסייה הבריאה יותר: בדרך כלל אנשים שמתנדבים למחקרים כאלה הם בריאים יותר ומודעים יותר לצורך לעקוב ולטפל במצבם הרפואי. העובדה שהתוצאות נמצאו מובהקות אפילו במדגם בריא שכזה - מדגישות עוד יותר את חומרת הבעיה עבור כלל האוכלוסיה שמצבה גרוע יותר".

אז מה אפשר לעשות? פעילות גופנית, לפי המחקר, תסייע מאוד להפחית את השפעת השעות הארוכות על הבריאות עבור המנהלים; מנהלים שלא עושים פעילות גופנית חולים יותר. בקרב עובדים, באופן מפתיע, הממצא הזה לא היה מובהק. לפי אטד, הסיבה לכך יכולה להיות שכדי שלפעילות הגופנית יהיה אפקט מגן, עליה להגיע לרמת בסיס מסוימת. ייתכן שהעובדים שהשתתפו במחקר לא הגיעו לאותה רמת בסיס ולכן ממצא זה לא היה מובהק גם עבורם.

עובדים ומנהלים
 עובדים ומנהלים