אלה הסרטים הישראלים שיתחרו השנה על פרסי אופיר

לא קלים הם חייו של חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע בישראל (והחתום מטה נמנה עמם). במהלך חודשיים מדי קיץ הוא אמור לצפות בעשרות סרטים - עלילתיים, תיעודיים ארוכים וקצרים, על מנת שיוכל לבחור נאמנה את הטובים שביניהם ושבצוותיהם לפרסי אופיר.

השנה, חייו של חבר באקדמיה היו קשים במיוחד, שכן מרבית הסרטים היו פשוט מאכזבים. סיבה אפשרית לכך היא שדווקא השיפור היחסי בענף הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, אשר בא לידי ביטוי בהצלחות של סרטים ישראלים בפסטיבלי קולנוע חשובים ובמועמדויות לאוסקר, הביא את ראשי התעשייה המקומית לנוח על זרי הדפנה ולהתעלם מהבעיות המהותיות שמהן סובל הענף.

אחת מאותן הבעיות היא רמתם המקצועית של התסריטאים. כל עוד יימשך הזלזול של התעשייה בתסריטאים, וכל עוד לא יכירו בחשיבותו המכרעת של התסריט לאיכותו של הסרט, הקולנוע הישראלי יישאר באותו מצב. זה מתחיל בבתי הספר לקולנוע, ששמים את הבמאי במרכז, זה ממשיך במפיקים שלא משקיעים בפיתוח תסריטים במידה מספקת, בקרנות שמפלות את שכרו של התסריטאי לעומת הבמאי והמפיק, ובחברי מועצת הקולנוע שעסוקים ביצירת קריטריונים מגוחכים לתמיכה שאין בהם ולו דבר עם איכות. חברי מועצה יקרים, במקום להתעסק בפוליטיקה, במדדי ניקוד מתמטיים חשובים כשלעצמם, כמו חיזוק פריפריה וקבלה לפסטיבלים בינלאומיים עבור תקצוב קרנות - שבו ותחשבו ברצינות על חתירה למצוינות.

27 סרטים עלילתיים, 37 תיעודיים ו-29 סרטים עלילתיים קצרים הועמדו לבחירת חברי האקדמיה, מתוכם עלו חמישה בכל קטגוריה לשלב הגמר. כמו כן נבחרו חמישיות בקטגוריות השונות, שהבולטות שבהן הן בימוי, תסריט, צילום, ומשחק. כעת נדרשים חברי האקדמיה לבחור מבין העולים לגמר, והתוצאות ייוודעו בטקס פרסי אופיר, אשר יתקיים ב-21 בספטמבר 2015 בעיר אשדוד.

פרס מפעל חיים לאלון גרבוז

בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר חמשת הסרטים שעלו לגמר הם: "ארץ פצועה" של ארז תדמור, "באבא ג'ון" של יובל דלשד; "היורד למעלה" של אלעד קידן; "המילים הטובות" של שמי זרחין ו"חתונה מנייר" של ניצן גלעדי.

מי שזוכה השנה בפרס מפעל חיים בקולנוע הוא אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל-אביב ב-40 השנים האחרונות, אשר אמור לצאת לגמלאות בקרוב. על ההחלטה של האקדמיה הישראלית לקולנוע להעניק פרס בעל חשיבות כה גדולה למנהל של בית קולנוע ולא ליוצר קולנוע, ניתן ללמוד מההודעה שהוציאה האקדמיה, שנביא כאן רק את הפסקה הראשונה מתוכה: "איך מפרידים את ה-C מה-O2? איך מרחיקים את הברק מהרעם? את החמסין מהקיץ? את מירב מיכאלי מהפעילות המגדרית? איך מנתקים את ברגמן, אנטוניוני, פליני, קוראסאווה, גודאר, אורסון וולס, קופולה, ספילברג, טרנטינו, אורי זוהר, אסי דיין, יוסף סידר מהקולנוע? ואיך, לעזאזל, אפשר לתת לאלון גרבוז לצאת לפנסיה מניהול הסינמטק של תל-אביב - מפעל חיים שלו ושל העיר שלא הולכת לישון?".