בג"ץ דחה את העתירה נגד מינויו של אריה דרעי לשר

בג"ץ דחה היום (ה') את העתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד כהונתו של יו"ר ש"ס, אריה דרעי, לתפקיד שר הכלכלה. השופטים אסתר חיות, חנן מלצר ועוזי פוגלמן פסקו פה-אחד כי למרות שדרעי הורשע פעמיים בפלילים ונחשד בפרשה נוספת ממנה לא נוקה שמו עד היום - מינויו מותר, למרות שהוא מצוי "על גבול מתחם הסבירות".

עם כינונה של הממשלה מונה דרעי לתפקיד שר הכלכלה בהתאם להסכמים הקואליציוניים, לאחר שחוות-דעת של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אישרה את המינוי. גם חוות-הדעת הזו עמדה על הקשיים שבמינוי לאור עברו הפלילי של דרעי.

בשנת 1999 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את דרעי בעבירה של לקיחת שוחד בסכום כולל של 155,000 דולר, ב-3 עבירות מירמה והפרת אמונים וכן בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. עיקר הפרשה עסקה בקבלת שוחד מאנשי עמותות, שדרעי "סידר" להן תקצוב ממשלתי ממשרד הדתות ומעיריית ירושלים. לאחר הערעור לעליון, זוכה דרעי מאחת מעבירות המירמה, ועונשו הועמד על 3 שנות מאסר.

בפרשה אחרת שנידונה בבית המשפט במקביל, הורשע דרעי בעבירה של הפרת אמונים בשל מעשים שביצע בשנת 1989 בהיותו שר הפנים, כשדאג "לסדר" תקציב של 400 אלף שקל מעיריית ירושלים לטובת עמותה הקרויה על שם חותנו וחותנתו ז"ל, אותה ניהל אחיו, וגיסו שימש בה כגזבר. בתיק זה נידון דרעי ל-3 חודשי מאסר.

בשנים 1996-1997 הסתבך דרעי בחקירת פרשת בר-און חברון, שבה נחשד שרקח "דיל", לפיו, בתמורה לתמיכת ש"ס בהסכם הביניים שעליו חתם ראש הממשלה בנימין נתניהו עם הרשות הפלסטינית להעברת השליטה בחלקים מן העיר חברון לידי הפלסטינים; ימונה עו"ד רוני ב-ראון (לימים ח"כ מטעם הליכוד וקדימה ושר האוצר) לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. דרעי קיווה שבר-און יקל עליו בחקירותיו בפרשיותיו האחרות. ב-2003 החליט היועץ המשפטי לממשלה אז, אליקים רובינשטיין, שלא להעמיד לדין את דרעי בפרשה הזו, כשהסביר את ההחלטה, בין היתר, בהישגי הפרקליטות בהרשעותיו האחרות של דרעי.

חוות-הדעת העיקרית, שניתנה היום מפי השופטת אסתר חיות, עמדה על כך שחוק יסוד: הממשלה קובע כי מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון לא ימונה לשר 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו. מאז שסיים דרעי לרצות את עונשו חלפו 13 שנים - זמן כמעט כפול מן הרף הקבוע בחוק. ואולם, בית המשפט קבע כי אין בהוראת החוק כדי לחסום את בחינת סבירות ההחלטה למנות את דרעי לתפקיד שר.

את סבירות ההחלטה בחן בית המשפט לפי שורה של קריטריונים, ובהם: חומרת המעשים שבהם הורשע דרעי, משך הזמן שחלף, העובדה שדרעי לא הביע עד היום חרטה על המעשים, העובדה שהכנסת הביעה אמון במינוי באמצעות אישור המינוי בהצבעה וחוות-הדעת שנתן בעניין היועץ המשפטי לממשלה.

לבסוף נקבע כי "מינויו של דרעי לתפקיד שר מצוי על גבול מתחם הסבירות", אך בהינתן מכלול השיקולים ושיקול-הדעת הנרחב הנתון לראש הממשלה למנות את שריו, יש לאשר את המינוי.

השופט עוזי פוגלמן מצא לנכון לרמוז כי אף שהמינוי חוקי, נותרת השאלה אם המינוי ראוי לדיון בספירה הציבורית. דברים ברוח זו כתב גם השופט חנן מלצר.