האוקיאנוס יהיה גבה-גלים

בתחרות על השפעה, קשרים ומיליארדים, ידה של הודו היתה השבוע על העליונה

פועל מכין את תמונתו של מודי לקראת טקס מסורתי / צילום:רויטרס
פועל מכין את תמונתו של מודי לקראת טקס מסורתי / צילום:רויטרס

עונת המונסון מסתיימת והולכת בצפון הודו. ארובות השמיים עדיין נפתחות מעל דלהי הבירה, ומטרות כבדים יורדים עליה, אבל לסוכנות הדירוג מודי (Moody's) היו השבוע חדשות רעות לממשלת נארנדרה מודי (Mody): המונסון לא יעמוד בציפיות, החקלאות תינזק, וחצי אחוז יגולח מתחזית הצמיחה השנה.

כשלעצמה, הצמיחה הזו היא קנאת היקום. גם לאחר הגילוח, כלכלת הודו עומדת לגדול בשיעור של 7%. במסע הבחירות שלו, בתחילת השנה שעברה, מודי הבטיח "הנה ימים טובים באים". הוא אמר, בפשטות אפקטיבית מאוד, "נתתם למפלגת הקונגרס שישים שנה, תנו-נא לי שישים חודשים".

זה נשמע טוב. מפלגתו של מודי קיבלה רוב מוחלט של המושבים בפרלמנט, בפעם הראשונה בתולדותיה. אבל באחרונה התפתח ויכוח בשאלה כמה זמן צריך לחכות ל"ימים הטובים". יד ימינו של מודי, הנשיא המשופשף ורב-התושייה של מפלגת השלטון, אמיט שאה, נכשל בלשונו, או אולי אמר את האמת: "אנחנו זקוקים ל-25, שנה". לשון אחר, המפלגה תצטרך לחזור ולהיבחר ארבע פעמים כדי לקיים את ההבטחה.

לא, לא, הוא לא התכוון, הדברים הוצאו מהקשרם, התקשורת ניפחה שלא לצורך. ראש ממשלת החדשות הטובות, תמיד וללא תנאי, אינו חדל לנהל מערכת בחירות, גם לאחר שהוא מנצח. הוא אינו זקוק לפיכחון פומבי.

מודי קונה את ביהאר

למען האמת, מערכת הבחירות בהודו לעולם אינה מסתיימת. בניגוד לארה"ב, למשל, בחירות אינן נערכות בכל המקומות באותו היום עצמו, אחת לשנתיים. בחירות ב-29 המדינות של הודו מתפזרות על פני כל לוח השנה, ועל פני כל שנה. הבחירות האלה אינן קובעות רק מי ישלוט בכל אחת מן המדינות, שהגדולה בהן משתווה לברזיל, והקטנה שבהן משתווה למלטה. הן קובעות גם את מפתח הייצוג בבית העליון של הפרלמנט, הנמצא עדיין בשליטת האופוזיציה, לרעת יכולתה של הממשלה לחוקק חוקים.

באוקטובר יהיו בחירות במדינה השלישית בגודלה של הודו, ביהאר, שמתגוררים בה 100 מיליון בני אדם ויותר. מערכה מרה מאין כמותה מתנהלת עכשיו על השלטון בביהאר. במרכזה עומדת איבה אישית מרה בין ראש הממשלה מודי ובין ראש הממשלה ("צ'יף מיניסטר") של ביהאר, ניטיש קומאר.

באקט תיאטרלי מדהים, מודי הופיע השבוע בביהאר, כדי להודיע שהוא מעניק לה 12.5 מיליון רופי (בערך 192 מיליון דולר). זאת אומרת, הוא יעניק לה את הסכום הזה, אם היא תוציא את השלטון מידי "האיש היהיר ההוא, הפוגע בכבודה, ואינו מסוגל למשול", ותעביר אותו לידי מפלגתו. זה סכום עתק במדינה, שבאזורים הנחשלים שלה ההכנסה לגולגולת נופלת מ-100 דולר בשנה.

תבוסה בביהאר תהיה גלולה מרה מאוד בשביל מודי. יש אומרים שהיא תביא אל קיצן את תוכניותיו לרפורמות נועזות של הכלכלה. היא בוודאי תוציא את הרוח ממפרשיו, ותעמיד בספק את כישרונותיו הפוליטיים. מה מעניין שתחנתו הבאה השבוע, מייד לאחר גיחתו לביהאר, היתה אבו דאבי.

לצאת מ"מלכודת ההכנסה הבינונית"

הבה נקדים את המאוחר: מודי יצא מפדרציית האמירויות עם הבטחה, שנסיכי המפרץ יקימו קרן השקעות בהודו, עם יעד של 75 מיליארד דולר. זה סכום הגדול מצירוף ההשקעות המובטחות של יפן (35 מיליארד) ושל סין (20 מיליארד) גם יחד. ההודעה הרשמית מאבו דאבי היתה מוסיקה ערבה לאוזני מודי. המיליארדים האלה יוזרמו לתמיכה ב"תוכניות הודו להרחבה מהירה של תשתיתה, בייחוד ברכבות, בנמלי ים ואויר, בכבישים, בפרוזדורים תעשייתיים ובתעשיונים ('פארקים תעשייתיים')".

משבר התשתיות של הודו עומד במרכז "מלכודת ההכנסה הבינונית" המאיימת עליה. זו התיאוריה הכלכלית, המתארת את הצלחתה של ארץ ענייה לצמוח במהירות עד שהיא נתקעת, הרבה לפני שהיא מצטרפת אל ליגת העשירות.

מודי נסע לאבו דאבי כמעט ללא הודעה מוקדמת. מאז עלה לשלטון, לפני שנה ורבע, הוא חרש את כדור הארץ לאורכו ולרוחבו, מסין ויפן עד ארה"ב ואוסטרליה, וכלל במסעותיו אפילו את איי פיג'י ואת מאוריציוס (עם אוכלוסיה הודית גדולה מאוד בשתיהן). אלה היו בדרך כלל מסעות מעשיים מאוד, אשר נועדו להודיע לקהילת העסקים באשר היא, שעידן חדש נפתח בהודו: ממשלה דינמית, נמרצת, שאפתנית, היוצאת מגדרה להקל על עסקים ועל השקעות.

השייח'ים נדחפו לחלונית

ראש הממשלה, איש העושה שימוש מבריק במדיה החברתית, הפך את הטוויטר ואת האינסטגרם לקרדומים לחפור בהם. כל הצהרת מדיניות שלו מתאימה תמיד ל-140 התווים של טוויטר, כולל הזמנותיו לזרים לייצר בהודו; וכולל לשון הפואטיקה של נאומו על מצב האומה בשבת שעברה, יום העצמאות ה-68 של הודו. "הודו תהיה הארץ של start-up ושל stand-up", הוא הבריק. הוא ניסח בזה את הכותרת הראשית כמעט בכל עיתון הודי, והקל על מנסחי כותרות בעיתונים בחו"ל.

האינסטגרם נעשה כלי קצת משונה של דיפלומטיה. מודי אוהב סלפי עד להיטות. הוא גם אוהב לשלוף את הסמסונג שלו בכל הזדמנות, ולצלם. הוא שלף, ועשה סלפי לעצמו ולשליט המורשתי של אבו דאבי, בחצר המסגד הגדול של עיר-המדינה. הנסיכים לבית א-נאהאיאן חייכו, ונדחקו איכשהו לפריים.

מה עשה מודי במסגד, בפעם הראשונה בחייו הארוכים (הוא בן 64)? זה היה מעשה של תבונה דיפלומטית. בפדרציית האמירויות מתגוררים ועובדים 2.8 מיליון הודים, רבים מהם מוסלמים, השולחים הביתה 13 מיליארד דולר בשנה. יש כנראה יותר הודים באבו דאבי מאשר אבו דאבים באבו דאבי. מספר ההודים באמירויות גדל פי שישה בעשרים השנה האחרונות, ועוד היד נטויה. כמובן, איש מהם אינו מועמד לדרכון ולאזרחות; ותנאי העסקתם הם לא פעם מחפירים.

אבל גם בלי דרכונים, האמירויות הופכות לשלוחה דמוגרפית של הודו. העניין של הודו ביציבותן ובשלומן הוא מובהק ומובן מאליו. המפה אומרת הכול: רק ים ערבי קטן מפריד בין תת-היבשת ארוכת החופים ובין חצי האי ערב.

דובאיי סינית בסרי לנקה

משונה אפוא עד כמה הודו ביישנית בעניינים האלה. אף כי הגיאוגרפיה והאינטרסים הטבעיים מחייבים אותה להתעניין באופן אקטיבי במה שהיא קוראת "מערב אסיה" (ורובנו קוראים "המזרח התיכון"), היא מעדיפה להעמיד פנים שיש לה רק אינטרסים כלכליים דו-צדדיים, או שהיא צריכה רק לדאוג לשלומם של נתיניה, הנקלעים למלחמות אזרחים (עיראק, סוריה, תימן). היא נמנעת באדיקות מלהביע את דעתה על סכסוכים לא לה, או להציע את שירותיה בפתרונם. מה כל כך הודי באוקיאנוס ההודי, אם הודו אינה פעילה בפוליטיקה שלו?

אחרים דווקא פעילים, בייחוד סין, שאינה זקוקה להשקעות מאבו דאבי, וגם אינה תלויה בלוחות זמנים של בחירות ושל פרלמנטים. הסינים בונים את הפרויקט האסטרטגי החשוב ביותר של זמננו: רפליקה כפולה ומכופלת של "דרך המשי", אשר קישרה את סין עם אירופה עוד בימי הביניים. חוץ מזה, שהדרך בת זמננו נועדה לעבור לא רק ביבשה, אלא גם בים ובאוויר. הים עובר בעיקר דרך האוקיאנוס ההודי, וסין זקוקה למזחים.

הסינים תכננו להפוך את סרי לנקה, האי הקטן הנוגע בקצה הדרומי של הודו, למזח מרכזי. הם תכננו לבנות אבו דאבי חדשה, או דובאיי חדשה, על אי מלאכותי סמוך לקולומבו, עיר הבירה של סרי לאנקה. ההשקעה המובטחת היתה 1.4 מיליארד דולר.

דריסת רגל אסטרטגית לסין בשערה הדרומי של היתה לצנינים בעיני הודו, אבל קצרה ידה. בסרי לאנקה שלט ביד ברזל הנשיא מהינדה רג'פקסה, שקנה את עולמו לפני שבע שנים, לאחר שהצליח להכניע מרד בדלני רב שנים בצפון האי.

הנגיד רוצה גורדים

בינואר שעבר הובס רג'פקסה בבחירות לנשיאות, שהוא עצמו הקדים בשנתיים מתוך בטחון מוחלט בניצחונו. זו היתה הפתעה דרמטית. לוולדימיר פוטין ולטאייפ ארדואן זה לא היה קורה, ולנשיא סין, שי ג'ינפינג, בוודאי אין מה לדאוג מבחירות, כי בסין אין דבר כזה.

התוצאה המיידית היתה השעיית הפרויקט, שנקשרו בו חשדות של שחיתות מסיבית. אחיו של הנשיא המובס הם החשודים העיקריים. רג'פקסה סירב להבין את הרמז האלקטורלי. לא, הוא לא ייצא לפנסיה ויהי מה. כאשר יורשו פיזר את הפרלמנט, והורה על בחירות חדשות, רג'פקסה הכריז מייד שיתמודד על ראשות הממשלה. הודו וסין, ובמידת מה גם ארה"ב, עצרו את נשימתן. הבחירות נערכו בתחילת השבוע, ורג'פקסה הפסיד. הוא עדיין מתקשה להבין את הרמז, ויישאר בפוליטיקה. אבל ממשלה מתונה ופרו-מערבית עתידה לנהל את האי בשנים הבאות.

מה על המגה פרויקט הסיני? לפי שירות הידיעות של בלומברג, הפיתוי של הכסף הסיני גדול מנשוא בשביל סרי לאנקה. נגיד הבנק המרכזי שלה התבונן השבוע בקו החוף הריק של קולומבו מחלון משרדו בקומה ה-15, והביע ערגה גלויה לגורדי שחקים סיניים.

הסלפי הבא עם האייאטוללה?

אשר לנרנדרה מודי, הסלפי שלו בחצר המסגד הגדול באבו דאבי אולי ינחיל לו כמה קולות מוסלמיים בבחירות בביהאר באוקטובר, אם כי קצת קשה להאמין. דובר מוסלמי בולט בהודו הביע השבוע את דעתו, שהביקור בפדרציית האמירויות נועד לפצות את המוסלמים על מסעו הממשמש ובא של מודי לישראל. תאריך למסע הזה לא נקבע. אתר רשת הודי דווקא טען השבוע, כי התחנה הבאה של מודי במזרח התיכון היא בדיוק ההיפך מישראל: איראן, כבר באוקטובר.

אין צורך להתרגש. איראן אינה עומדת לבחור ידידים בשביל הודו, ונרנדרה מודי הספיק לפגוש את בנימין נתניהו, את משה יעלון ואת שמעון פרס. מנוי וגמור אתו לבסס את קשרי הידידות ושיתוף הפעולה עם ישראל. אבל ישראלים ייטיבו לעשות אם לא ינסו להטיף מוסר להודו. קשריה עם איראן הם רבי-שנים ומעוגנים באינטרסים הדדיים. היא נשכה את שפתיה, והצטרפה לסנקציות הבין לאומיות נגד איראן, אבל בדיוק על הודו חשב ברק אובמה כאשר אמר שמשטר הסנקציות לא יוכל להאריך ימים. הודו מחכה בקוצר רוח להסרתן המלאה.

התיאבון האמיראטי

נרנדרה מודי אמנם הכריז, בבואו לאבו דאבי, כי היא "גן עדן בלב המדבר", אבל התיאבון האמיראטי לנדל"ן באזורים לא-מדבריים אינו צריך עודף ראיות.

ערב ביקורו של מודי דיווח עיתון באבו דאבי על פעילותה של חברה אחת ויחידה, Abu Dhabi Financial Group, באירופה: היא השקיעה 1.8 מיליארד ליש"ט בבניית יוקרה בלב לונדון; היא מכרה עד כה שליש מן הדירות הצופות על ארמון בקינגאהם (One Palace Street, למעוניינים בקשר עין עם המלכה). הבניה במגרש שאיכלס פעם את הסקוטלנד יארד, שהיא קנתה בשנה שעברה, תתחיל בשנה הבאה. הא גם תשקיע חצי מיליארד אירו במזרח אירופה בארבע השנים הבאות, ובכלל זה 1.5 מיליון מ"ר במונטנגרו ובבולגריה.

לא פחות מ-130 חברות אמיראטיות מושקעות מעבר לים, על פי אתר הרשת uaeinteract.com. ערך השקעותיהן עמד בתחילת 2014 על מאה מיליארד דולר ויותר.

אחת החברות הבולטות ביותר, Crescent Group, נוסדה ב-1971, השנה הראשונה לקיומה של פדרציית האמירויות. לפי אתר הרשת שלה היא מושקעת ב-22 ארצות.

חברת חיפושי הנפט שלה, "הפרטית הוותיקה ביותר במזרח התיכון", הספיקה לחטט במעמקי עיראק, מצרים, פקיסטן, תימן, קנדה, יוגוסלביה לשעבר, תוניסיה וארגנטינה. אבל היא מתעניינת מאוד גם ב"נמלים ולוגיסטיקה, חשמל והנדסה, נדל"ן ובניה והון פרטי".

לפי שעה לא הזכיר איש את האפשרות של הקמת גשר יבשתי בין מומבאיי לדובאיי, אולי מפני שיש שם איזה 10,000 ק"מ. אבל זה יקרה, ואם לא ההודים, ואם לא האמיראטים, אז הסינים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny