מבריחים את התובעים

יש בעייתיות בחיוב תובעים ייצוגיים בהוצאות אסטרונומיות כשתביעתם נדחית

דרורה פלפל / צלם: יונתן בלום
דרורה פלפל / צלם: יונתן בלום

זוכה במשפט זכאי להוצאות. כל מגיש תביעה שוקל נושא זה לפני הגשת התביעה, ביודעו שגובה סכום התביעה, התנהלותו, קבלות על תשלום שכר-טרחה בפועל והסכום הסופי שייפסק - יכולים להיות רלבנטיים לגבי גובה הוצאות התביעה.

קביעת הוצאות בתובענה ייצוגית, שהיא מכשיר חשוב להגנת הצרכן, אינה שונה ברמה הנורמטיבית מהאמור, אבל צריך להיות בה אלמנט חשוב נוסף: היא אמורה להתאים לסוג זה של התדיינות, ולהגיע לתוצאה סבירה. קביעת ההוצאות אמורה לשקלל בין סכום תביעה גבוה במיוחד, הוצאות משפט גבוהים במיוחד - ובין זכות הגישה לערכאות של הפרט כמייצג הציבור, כדי להגיש בקשה לתובענה ייצוגית עקב עוולות הנעשות כלפיו.

בהחלטה שנתתי בעת כהונתי כשופטת, דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי יעל כבירי-שמיע ו-13 אחרים נגד אי.די.בי חברה לפיתוח. עניינה של הבקשה היה - לבטל הצעת רכש של מניות אי.די.בי שהוצעה לציבור, או לחלופין לקבוע כי השווי ההוגן של המניות שהוצע היה שונה מאשר השווי ששולם בפועל.

סכום התביעה עמד על כ-600 מיליון שקל. הבקשה נדחתה מחוסר עילת תביעה, והמבקשים חויבו בסכום של 50 אלף שקל שכר-טרחת עורך דין. בנוסף, בית המשפט העביר את התיק לרשם כדי לקבוע גם את סכום ההוצאות שעליהם לשלם ל-אי.די.בי. יצוין כי על החלטה זו קיים ערעור.

הבקשה המרכזית להוצאות שהוגשה לרשמת הייתה לשלם למומחים הכלכליים, פרופ' חיים בן-שחר ופרופ' אשר בלס, קרוב ל-1.2 מיליון שקל, לפי חשבוניות שהוגשו.

הרשמת שלומית יעקובוביץ' הייתה בדעה שאין לה שיקול-דעת לבדוק את הסכום או לשנותו, אלא שתפקידה הוא רק לבדוק אם הסכום נוגע כולו לנשוא התביעה. היא בדקה את ההוצאות - ומצאה כי סכום של 87.3 אלף שקל בלבד אינו שייך לתביעה. לכן היא הפחיתה אותו וחייבה את התובעים לשלם ל-אי.די.בי סכום של כ-1.1 מיליון שקל כהוצאות מומחים.

בערר על החלטה זו קבעה השופטת עפרה צ'רניאק כי כל נושא גובה ההוצאות הועבר להחלטת הרשמת, ולכן יש לה זכות וחובה להפעיל שיקול-דעת בעניין גובה ההוצאות, וכי הכללים נקבעו זה מכבר בפסיקה.

לדעתי, זו החלטה מתבקשת; ואוסיף כי בנוסף לפסיקה, גם תקנה 511(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, שפותחת את הדיון בדרך קביעת הוצאות, קובעת כי הרשם רשאי לקבוע את סכום ההוצאות "לפי שיקול-דעתו". שיקול-דעת זה לא נשלל ממנו כשמועבר אליו הדיון לקבוע את הוצאות המומחים לפי תקנה 513, לתקנות סדר הדין האזרחי. מכאן, צא ולמד, לרשם יש שיקול-דעת מלא בקביעת גובה ההוצאות, כשמועבר אליו הנושא ללא הנחיות. עם זאת, חשבוניות שמוגשות לו בנושא יכולות לעזור, אבל הן אינן סוף פסוק.

וזאת מדוע?

מה הדין אם ההוצאות עולות על שכר-טרחת עורכי דין שכבר נפסק? מה הדין אם ההוצאות עולות על סכום התביעה? האם החזרת הוצאות אלה, לפי סעיף 513 לתקנות, היא החזרה אוטומטית? האם אין להתחשב בגובה התביעה ובגובה שכר-הטרחה שכבר נפסק?

זו שאלה נכבדה בתביעה רגילה, קל וחומר בתובענה ייצוגית - ולמעט השכל הישר (שזה למעשה הרבה) אין כלל-אצבע מנחה לנקודה זו. חוק התובענות הייצוגיות מפנה לתקנות סדר הדין האזרחי. הפניה זו תחול בשינויים המחויבים ממהות החוק. ומהי מהות חוק התובענות הייצוגיות?

המחוקק ובתי המשפט נתנו לצרכן בעל עילת תביעה, אפשרות גישה בלתי מוגבלת לבית המשפט, בבקשו לייצג קבוצה של נפגעים. לכן, הפועל היוצא הוא שאפילו אם סכום התביעה הוא מיליוני שקלים - הם, המבקש או הקבוצה, אינם צריכים לשלם אגרת משפט. זאת,בניגוד לתביעה רגילה, המחויבת באגרת משפט.

פועל יוצא נוסף הוא: התייחסות שונה ומיוחדת גם לגבי שכר-טרחה. בתביעות רגילות נהוג לקבוע שכר-טרחה כנגזרת מסכום התביעה; ואילו בתובענות ייצוגיות קבע נשיא העליון (בדימוס) אשר גרוניס מודל, שלפיו ככל שסכום התביעה גדל - שכר-הטרחה באחוזים - קטן (ע"א 2051/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט).

המודל הוא: מכל סכום שייגבה בפועל בין 5-10 מיליון שקל, יהיה שכר-הטרחה 20%; מעל סכום של 10 מיליון שקל שייגבה בפועל - יהיה שכר-הטרחה 15%.

מעבר לשיקולים הנוספים הקבועים בחוק, ברורה גם הכוונה שצוינה, והיא שזכות הגישה לערכאות לא תינעל בפני האזרח. לעניין קביעת גובה ההוצאות בתובענות ייצוגיות: נושא זה טרם גובש בפסיקה.

השכל הישר אומר שבתביעה רגילה סכום הוצאות כמו גם סכום שכר-הטרחה - לא יעלה על סכום התביעה שנפסק. שהרי לא ייתכן שזכייה בתביעה של 100 אלף שקל תגרום לכך שהתובע יקבל הוצאות של 150 אלף שקל, ושכר-טרחת עורך הדין שלו יעמוד על 120 אלף שקל.

קל וחומר בתביעה ייצוגית. נזכיר כי בתובענה ייצוגית, בית המשפט מלווה מהתחלה את כל ההליכים שבבקשה. נהוג לקבוע את הבקשה לקדם-דיון (שזה ייחודי לבקשה בכתב), נהוג לשוחח עם בעלי הדין במגמה למצוא את הנקודה העיקרית ולצמצם את השאלות השנויות במחלוקת, נהוג להציע באותה מסגרת במידת האפשר גם פשרה, ונהוג שהשופט היושב בדין מביע עמדה ראשונית על מהות הבקשה. הליווי של בית המשפט ממשיך גם לעניין גיבוש פשרה אפשרית.

ומדוע שבעניין ההוצאות לא ימשיך בית המשפט ללוות את התובענה הייצוגית? זאת, תוך כדי שהוא מאזן בין מתן גישה חופשית לערכאות למגישי תובענה ייצוגית, לבין תשלום שכרו של מומחה שהביע חוות-דעתו בנושא. והרי חוות-דעת מקצועית אינה "גזורה" דווקא מגובה התביעה שהוגשה, אלא היא מנתחת באופן עצמאי סוג מסוים של נושא כלכלי.

יש גם מקום שיהיה יחס הגיוני וסביר בין שכר-הטרחה שנפסק לבין קביעת ההוצאות. אחרת, ביודעה שמלוא הוצאותיה ישולמו לפי קבלות, כל חברת ענק תשכור, לגבי תביעה נמוכה כגבוהה, את מיטב המומחים שבשוק, וכל המרבה במומחים - הרי זה משובח.

בסיטואציה מעין זו, נשמתה של התובענה הייצוגית תישאר כתובה עלי ספר החוקים בלבד, שהרי אף צרכן לא יעז להעמיד את עצמו בסיכון של תשלום הוצאות מעין אלה.

■ הכותבת היא שופטת מחוזית בדימוס.

צרו איתנו קשר *5988