מכתב לשרת המשפטים: "נשים סופגות במשפט פגיעה מינית שנייה"

בעקבות תחקיר "המקור" על המשפט בו נאלצה נערה להדגים כיצד נאנסה, שלחה עמותת "אחת מתוך אחת" מכתב לאיילת שקד ■ "רוב הנשים לא הגישו תלונה במשטרה משום שהן מפחדות"

איילת שקד / צילום:  אלכס קולומויסקי - ידיעות אחרונות
איילת שקד / צילום: אלכס קולומויסקי - ידיעות אחרונות

בעקבות התחקיר ששודר השבוע בתוכנית "המקור" בערוץ 10, בו נראה כיצד נערה שנאנסה אולצה להדגים בפירוט כיצד הדבר התרחש, ניסחו גל שרגיל ושלומית הברון, מייסות עמותת "אחת מתוך אחת", מכתב לשרת המשפטים, איילת שקד, בדרישה לשינוי הגישה של המשטרה ושל מערכת המשפט לנושא.

התחקיר חשף הקלטות מדיון שנערך ב-2008 בבית המשפט המחוזי בירושלים, בו ביקשו שופטים מנערה בת 16 להדגים בפרטי פרטים כיצד נאנסה.

"כעמותה שבאה במגע יומיומי עם נשים ונערות שנפגעו מינית, אנחנו יכולות להגיד לך בוודאות, כי רוב רובן לא הגישו תלונה במשטרה - ולא כולן לא הגישו תלונה משום שהן לא רוצות, חלקו בחרו שלא להגיש תלונה משום שהן מפחדות", כך הפנייה לשקד.

העמותה כותבת כי "בהתחלה הפחד הוא מההליך מול המשטרה, השאלות החודרניות, חוסר האמונה מצד החוקרות/ים, התייחסות אלינו, הנפגעות כאשמות בפשע, ניסיונות להבין שוב ושוב איך לא מנענו או ניסנו למנוע את הפשע שבוצע בנו. שיטות החקירה האלה, גורמות לנפגעות להרגיש 'אונס שני', ותחושות של אשמה ובושה מאוד כבדות.

"לאט-לאט, ומדי פעם, ניתן לראות שינויים במשטרה, יש יותר הבנה למצב של נפגעות תקיפה מינית, מאפשרים למלוות מטעם מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית להיות נוכחות בחקירה, אבל יש עוד הרבה במה להשתפר כדי שנשים ונערות ירגישו שהן לא פושעות כאשר הן מגישות תלונה על תקיפה מינית. אחר-כך מחלחלת ההבנה שהמשוכה הראשונה היא המשטרה, אבל אחר-כך, אם כבר הוחלט על הגשת כתב אישום, חושבות רוב הנפגעות שאז הכול יהיה פשוט יותר ויהיה לצדן עורך דין.

"תכנית המקור חשפה בפני הציבור הרחב, את הבעייתיות הקיימת במערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית. השאלות שנשאלו על-ידי הסנגור היו נחשבות בכל מקום אחר להטרדה מינית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינה. בזמן משפט הלחץ גובר, ולעמוד תחת הטרדה מינית בסיטואציה הזו זה דבר המוסיף על הטראומה הראשונית של הנפגעת.

"אנחנו שומעות את ההקלטות וחושבות - למה שמישהי תעמיד את עצמה בסיטואציה הזו? למה שמישהי תרצה לעמוד במשפט כזה? בייחוד כשהתוקף שלה יישב בסוף בכלא בין שנתיים לארבע שנים. כמונו יושבות בבית נערות ונשים רבות נוספות - מסתכלות על מה שעובר על הנערה הנפגעת במשפט ואומרות לעצמן: 'טוב עשיתי שלא הלכתי למשטרה. טוב עשיתי שלא הלכתי למשפט'. האם זה המסר שהמערכת רוצה להעביר לנו? שלא נלך לחפש אצלה צדק? שאין מקום לנפגעות אלימות מינית במערכת המשפט בישראל של שנת 2015?

"פרסום הקלטות מחייבות בדק בית במערכת המשפט, לא רק לשופטים הספציפיים שישבו בדיון (הם מייצגים נורמה), אלא גם לפרקליטות, מאחר ולא נשמע שום התנגדות מצדו של התובע לשום שאלה בעייתית. זאת, למרות שהשופטים כן ראו לנכון לפסול מספר שאלות בעייתיות.

"על-פי החוק, אסור לשאול נפגעת על עברה המיני, אבל בדרך פלא, סנגורים מצליחים להשחיל זאת בדלת האחורית בטיעונים מופרכים שהדבר רלוונטי להוכחת חפותו של הנאשם.

"התוכנית הזו, ועוד מקרים רבים אחרים שקיימים, מראה שמערכת המשפט צריכה לעבור שינוי באמצעות חקיקה וסדנאות על אלימות מינית לפרקליטים/ות ושופטות/ים. צריך לבדוק איך מטילים הגבלות על שאלות שהסנגורים/ות יכולות/ים לשאול, מבלי לגרום לנפגעת טראומה ומבלי לפגוע בטובת הלקוח שלהם. ההגבלות האלה צריכות לקבל תוקף ועונשים פרסונליים לעורכי דין.

"עם תחילתה של שנה חדשה, אנו קוראות לך: עזרי לנו לשנות את המצב בו נפגעת מתחילה את הליך הגשת התלונה בתחושה שהיא הפושעת, ואחר-כך בבית המשפט שבו היא צריכה לספוג פגיעה מינית שנייה".