הפחתת המע"מ - חיסכון זניח

למה לא לסבסד תחבורה ציבורית? להפחית את מחירי החשמל והמים? או לסבסד מוצרי מזון?

בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילום: אמיל סלמן - הארץ
בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילום: אמיל סלמן - הארץ

החודש נתבשרנו על החלטתם של ראש-הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון להפחית את שיעור המע"מ ב-1%, מ-18% ל-17%; ואת שיעור מס החברות ב-1.5% - מ-26.5 ל-25%. המניעים והמטרות למהלך זה, כפי שהוצגו על-ידי ראש-הממשלה ושר האוצר הם עידוד הצמיחה. זהו אפוא מהלך משמעותי שאותו מקדם שר האוצר כחלון, וניתן לומר כי הוא עושה מאמצים לעמוד בהבטחותיו לציבור בוחריו להילחם ביוקר המחיה.

באשר להפחתת מס החברות, נזכיר כי לפני כשמונה שנים הבטיח לנו שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, כי מס החברות יירד בהדרגה עד לשיעור של 18%, בדומה לשיעור מס החברות הנהוג ברוב מדינות ה-OECD. אולם מאז לא רק שהשיעור לא ירד, אלא שהוא אף עלה מ-25% ל-26.5%, ועתה הוא יורד שוב ל-25%. מי שייהנה מכך הם יזמים ומשקיעים התורמים לצמיחה, מספקים מקומות תעסוקה רבים, ורבה תרומתם למוניטין שלנו בעולם. משמע, המהלך של הורדת מס החברות הוא אכן חיובי, ובתנאי שהוא תחילתה של מגמה ליישור קו עם המס במדינות ה-OECD, ולא איזה "גימיק" חד-פעמי.

לא כך הדבר באשר להפחתת המע"מ , אשר לגבי חיוניותה אני מאוד מסופק.

בשנים האחרונות קמו כאן כמה גלי מחאות בהיבט הצרכני, בהם נגד מחירי הדיור ומחירי המזון, והיו גם בריחות של צעירים לברלין וליעדים נוספים באירופה ובצפון אמריקה. מחאות אלו הביאו את ראש-הממשלה ושר האוצר למסקנה שהם חייבים למצוא מזור לבעיית יוקר המחיה ולמגמת ההאטה בצמיחה, באופן כזה שהפתרון ייעשה במהירות וביעילות. היעד של המלחמה ביוקר המחיה, שאותו חרתה על דגלה מפלגתו של כחלון, הוביל אותו למשרד האוצר, ובשל כך הוא נחוש להביא תשואה מהירה לציבור.

עם זאת, הפחתת המע"מ לשיעור של 17% משולה בעיניי לאקורדיון.

לא בכדי אמר השר כחלון: "אנחנו מפחיתים עכשיו את המע"מ, כי אנחנו מקווים שאנחנו על קרקע מוצקה, אבל אם יתברר שלא, אל תמהרו להתיידד עם מע"מ 17%, כי הוא עוד יעלה בחזרה למעלה". דברי השר מעוררים בי תהייה מטרידה: מדוע לא לחסוך את "האקורדיון" הכלכלי הזה, ולהתוות מראש דרך יציבה וארוכת טווח?

זאת ועוד, הפחתת 1% בשיעור המע"מ שווה לכ-5 מיליארד שקל, שייגרעו מהכנסות המדינה. ההנחה האופטימית שלפיה כלל הצרכנים ירוויחו מהפחתת שיעור המע"מ, אינה נכונה, היות שקיימות הרבה הוצאות שכל אחד ממשקי-הבית מוציא שאינן כרוכות בתשלום מע"מ כגון: תשלומי משכנתא, ארנונה, שכר-דירה למגורים, פירות וירקות ועוד, כך שבפועל הסכום שייחסך לכל בית-אב הוא זניח.

כאזרח המדינה וכמי שמלווה ארגונים עסקיים, יזמים פרטיים ועסקים, אני סבור כי יש למצוא ומהר פתרון הולם לבעיית יוקר המחיה. עם זאת, הפחתת שיעור המע"מ אינה הפתרון. זאת ועוד, ב-23 ממדינות ה-OECD שיעור המע"מ הקיים שם גבוה מאשר בישראל. האיחוד האירופי, למשל, מחייב את המדינות החברות בו, שרובן חברות גם ב-OECD, להטיל מע"מ בשיעור שלא יפחת מ-15%, ורובן מטילות מס בשיעור גבוה יותר. בגרמניה שיעור המע"מ הוא 19%, במדינות סקנדינביה 24%-25%, ובהונגריה 27%. כלומר, אם בשיעור נטל המס הישיר (מס-הכנסה) אנו נמצאים במקום גבוה ביחס למדינות ה-OECD, הרי שמבחינת שיעור המע"מ (מס עקיף) מצבנו טוב מאוד.

מס-ערך-מוסף הוא מס עקיף המוטל על שירותים וטובין שחלקם מוצרי מותרות, שהשכבות החלשות אינן צורכות אותם. לפיכך, הפחתת המע"מ לא תיטיב משמעותית עם השכבות החלשות כפי שנוטים לחשוב ראש-הממשלה ושר האוצר, וספק אם הפחתתו אכן תגיע לכיסם של החלשים.

הטבה למצרך במקום הטבה לנצרך

אני גורס, כי במקום לנקוט מדיניות של הטבה לנצרך, יש לנקוט מדיניות של מתן הטבות למצרך, כמו לדוגמה - סבסוד התחבורה הציבורית, הפחתת מחירי החשמל והמים, מתן טיפול שיניים לילדים ולקשישים, סבסוד של מוצרי מזון בסיסיים כאלה ואחרים, כך רב הסיכוי שהשכבות החלשות ייהנו מההטבות הללו.

השנים האחרונות היו מאוד מאתגרות בכלכלה הגלובלית בכלל ובמשק הישראלי בפרט. ההאטה המתמשכת, הרגולציה החונקת, הירידה בביקושים ובצריכה, אלה ואחרים הם רק חלק ממכלול הגורמים שהובילו לכך שהצמיחה במשק ירדה לשיעור הנמוך ביותר מ-2009. לכן, ראוי יותר שראש-הממשלה ושר האוצר יפנו את אותם 5 מיליארד שקלים למתן הטבות לשכבות החלשות ולמתן תמריצים ליזמים ולחברות רב-לאומיות, כדי למשוך אותם שישקיעו בישראל. כי ביום שישקיעו כאן יותר יזמים, ויוקמו יותר חברות ומרכזי פיתוח, הם יספקו אלפי מקומות עבודה, שיעור האבטלה יקטן והצמיחה תגדל.

חשוב לציין, כי הפחתת שיעור המע"מ אינה מטרה, כי אם אמצעי. המטרה הייתה ונשארה להוזיל את יוקר המחיה, ובכך גם להשיב את אמונם של אזרחים ובמיוחד של השכבות החלשות במדינה ובמוסדותיה. הצלחתה של מדיניות כלכלית-חברתית מושכלת מתחילה במתווה ברור וארוך-טווח ובתוכנית פעולה ישימה, המושתתת על מהלכים מחוללי צמיחה ורווחה כלכלית, ולא במתווה של מהלכים פופוליסטיים המשולים לאקורדיון.

הכותב, רו"ח, כיהן כנשיא לשכת רואי-חשבון