ליהנות מחזקת החפות

על הקלות הבלתי נסבלת של השעיית עובדי ציבור

 פיטורים / צילום: thinkstock
פיטורים / צילום: thinkstock

רוצים לחסל חשבון עם עובד ציבור? זה הרבה יותר קל ממה שחושבים. "הלשנה" לנציבות שירות המדינה, כמה כותרות בתקשורת, ועל העובד תיגזר השעיה ממקום עבודתו. זאת, עוד לפני שיועמד לדין, וגם לפני שיורשע בדין - אם יורשע.

ראשית, האיש יוקע אל עמוד הקלון ויורשע ציבורית. שמו הטוב יוכתם בדרך-כלל לנצח. הסיכוי שלו לשוב למקום עבודתו ישאף לאפס. וכך, במחי חתימה של נציב שירות המדינה, ייהרס מפעל חייו של עובד ציבור.

מדובר ברבבות עובדים במדינת ישראל, עובדי משרדי הממשלה, ציבור הרופאים שעובדים בבתי-חולים ממשלתיים ועוד - שחזקת החפות לרוב אינה עומדת להם. זאת, משום שהפרשנות המשפטית (שלמיטב בדיקתי לא עברה מבחן בג"ץ מעולם) סוברת כי חזקת החפות עומדת רק במשפט הפלילי, אבל לא במבחן הציבורי.

מדובר באבסורד. נכון, אמון הציבור בעובדי השירות הציבורי חשוב מאוד. אולם הקלות הבלתי נסבלת בהשעיית עובד ציבור, משום שנחקר בחשדות שיש סיכוי שיתבררו כלא נכונים, חייבת לעבור שיקול-דעת נוסף.

אנו נדרשים לנושא לאחר שנציב שירות המדינה חתם ביום שישי האחרון על השעייתה של יועצת ראש הממשלה והמקשרת בין הממשלה לכנסת, פרח לרנר. לרנר הושעתה לאחר חשד - לא של שוחד או תיווך לשוחד ולא של מירמה - שהיה בהתנהלותה משהו שיכול להשתמע כניגוד עניינים. זאת, לאחר שחוקרי המשטרה הגיעו לביתה ועשו בו חיפוש בעיצומו של חג הסוכות, כאילו מדובר בראש משפחת פשע. זו ההשעיה השנייה בזמן קצר במשרד ראש הממשלה, לאחר שסמנכ"ל התפעול עזרא סיידוף הושעה אף הוא.

אחד מכלי התקשורת הגדיל לעשות והבהיר כי ההשעיה הייתה מתבקשת, לאחר שבישיבת ממשלת קודמת נצפתה לרנר משוחחת מחוץ לחדר הישיבות עם מ"מ המפכ"ל. שומו שמיים. איזה אסון. אולי היא שיבשה שם מהלך חקירה.

ומה עושים שרי הממשלה בתוך חדר הישיבות? עם מי הם משוחחים שם? עם היועץ המשפטי לממשלה שאחראי על העמדתם לדין. שכן היועץ הוא גם "השוטר" של הממשלה. אז מדוע להם מותר לפגוש מדי יום את מי שעלול להמליץ להעמיד אותם לדין, וללרנר אסור לשוחח עם מ"מ המפכ"ל? האם לא סומכים על שוטר בדרגתו ובמעמדו של מ"מ המפכ"ל, שיתנהל כראוי?

ואם כבר מדובר על השעיית עובדי ציבור - אולי כל חקירה שנפתחת בנציבות הביקורת על מערך התביעה, תחייב השעיה. מדוע להפלות בין עובדי ציבור לעמיתיהם? מה ההבדל? אדרבא, האמון שדרוש לציבור בשופטים ובפרקליטים עולה עשרת מונים על כל יועץ פוליטי ועובד ציבור ממוצע בשירות הממשלתי. מדוע שפרקליטים ושופטים לא יושעו במקרים מחשידים? הרי גם הם עובדי ציבור.

בג"ץ קבע בעבר כי הנורמה הציבורית מחייבת כי שר שהוגש נגדו כתב אישום - עליו להתפטר. וגם אז, רק מהממשלה ולא מהכנסת. אז מדוע שונים עובדי הציבור, שעליהם להשעות את עצמם מיד עם פתיחת חקירה?

הטיעון כי עצם העננה על המעשים מקשה עליהם את תפקידם, אינו מחזיק מים. המצדדים בטענה זו גזרו מראש את גזר דינו של העובד והחליטו שאין עשן בלי אש. אבל מנגד, בהחלט יש עשן בלי אש. במדינה שלנו, שלדאבון הלב בכל הקשור לצרות-עין מתקרבת בצעדי ענק למדינת סדום (שבפרשת השבוע מסופר על הפיכתה), יש עשן בלי אש. ומה יעשו עובדי הציבור שזוכו? האם הם ישובו אי-פעם למעמדם?

יתרה מזו, עלינו להבין כי השעיה היא חלק מהליך שמוביל לא פעם - בתת-מודע - לאשמה. העובדה שהעובד/ת נלחמים על חפותם לאחר שכבודם ניטל מהם, ושמי שיכול לסייע להם ולהעיד לטובתם בורח כמו מאש, מחשש להזדהות עם מי שמצוי בשפל ושמא תדבק בו הרעה, גורמת לכך שלאיש (המושעה) אין את היכולת, הכלים והכוח להילחם כראוי על חפותו.

יד הנציבות קלה על הדק ההשעיה גם כשמדובר ברופאים, שקיים חשד שסרחו. כמו למשל רופא שחשוד שכרטיס העבודה שלו הוחתם שלא כדין. אז נכון, לא מגיע לו פרס וגם לא תעודת הוקרה. אבל השעיה? הרי מי שיוצא ניזוק מכך הם החולים, אלה שזקוקים לאותו רופא. אז מה ההיגיון בכך?

שוחחתי לא פעם עם גורמים בנציבות שירות המדינה בנוגע לרופאים שאיימו עליהם בהשעיה או בשלילת רישיונם לכמה חודשים. ניסיתי להסביר להם לגורמים שהמערכת יוצאת נפסדת אם שולחים רופא מומחה לעבודות שירות בחוות סוסים.

מגיע לרופא עונש? בסדר. תורו לו לעבוד חצי שנה חינם בבית-חולים ציבורי אחר, לא במקום הרגיל שלו. ככה הוא יקבל את עונשו, והציבור לא ייפגע. אך הטיעונים הללו לא הצליחו לשכנע איש בנציבות. מדוע? אולי בגלל שהם יודעים כי אם מי מהבכירים שלהם יזדקקו לטיפול רפואי, יהיה מי שידאג להם לטיפול הכי טוב שקיים.

ניחא כשמגיע לאדם עונש (והשעיה) לאחר שבית דין משמעתי קיבל החלטה. אך מדוע למהר להשעות עובדים? ואם משעים - מדוע מפלים בין עובדים שונים באותו מגזר?

דומני שאם נציבות הביקורת על הפרקליטות הייתה מבקשת להשעות בתוך הליך בירור פרקליט מסוים, רבים היו קמים עליה בניסיון להפר את עצתה. אבל כשנציב שירות המדינה חותם פעם אחר פעם על השעיה, זה נשמע כאילו זה מחויב המציאות.

כולנו יודעים שהשעיית עובד כמוה כהרשעתו. הגיע הזמן להעמיד את הדברים למבחן בג"ץ ולשיקול-דעת נוסף. ייתכן שחשדות לעבירות חמורות ביותר מחייבות השעיה. אבל לא כל עבירה של הפרת אמונים מצדיקה השעיה. ההקפדה היתרה על עובדי ציבור מובילה לשיתוקם. לחוסר יכולת להוביל מהלכים, לחוסר מוטיבציה לקבל החלטות. לא למהר לשום דבר. כי ככל שאתה עושה פחות - אתה טועה פחות, וכך אתה לא מקומם אנשים וחוזר הביתה בשלום.

ומי יוצא נפסד מכך? כולנו. ציבור איכותי אומר לעצמו - מה לי ולצרה הזו, ומדיר את רגליו מהשירות הציבורי. שירות שבו בהינף כותרת אתה יכול לאבד את עולמך. משום שבשירות זה מבחן הסבירות גמיש מאוד. וכל מי שלוקח אותו לקצה - ידו על העליונה.