כדאי שהמדינה תקשיב לצרפתי

אם המהלך של ועד עובדי חברת חשמל יצליח - בקרוב נראה את השאלטר יורד למטה

מיקו צרפתי / צילום: תמר מצפי
מיקו צרפתי / צילום: תמר מצפי

עובדי חברת החשמל אינם מכחישים שהתעכבו אתמול במעבר משגרה להיערכות חירום, למרות הוראתה המפורשת של ההנהלה. הם מדברים על "שעתיים לכל היותר" של גרירת רגליים, לאחר שבצהריים כבר הכריזה הנהלת החברה על מצב החירום. אבל אם בית הדין לעבודה נדרש להורות לעובדים בשבע בערב לעבור מיד למתכונת חירום - כנראה שהייתה לכך סיבה. גם אם נמשכה רק שעות בודדות, התנהלות עובדי חברת החשמל גרמה סבל רב ומיותר לציבור ואי אפשר להצדיק אותה. אבל לזכותם של העובדים יש לומר שהמדינה דחקה אותם לפינה. כשהממשלה מתעלמת מהם למעלה משנה, כששר האוצר והאנרגיה מפנים להם את הגב - אך טבעי שתגובתם הראשונית תהיה "עכשיו אתם תחפשו אותנו". הם אולי שיחקו בכך לידי האוצר ורשות החשמל, אבל הראו שהם בסך הכול בני אדם.

עד היום נקט היו"ר מיקו צרפתי בגישת "לעולם לא אפגע בציבור הצרכנים" - ושילם על כך מחיר פנימי בתוך החברה. משום כך מדובר במבחן כוח. אם המהלך הנוכחי של הוועד, מהלך בלתי מתוכנן, יצטייר בעיני העובדים כהצלחה, אם הם ישתכנעו ש"המדינה מבינה רק כוח" - נראה בקרוב את השאלטר יורד למטה.

תיקון התקלות באספקת החשמל שנגרמו בעקבות הסופה יימשך כנראה עד סוף השבוע, למרות שמאז הלילה עובדים עובדי חברת החשמל במתכונת חירום מלאה. גם החזאים הודו היום שלא צפו את עוצמת משבי הרוח שהגיעה ל-130 קמ"ש וחוללה שמות בעצים ובגינות ברעננה, בהוד השרון ובנתניה.

נכון שאפשר היה למנוע חלק מהנזקים מראש. נכון שאילו החברה הייתה מגייסת מיד את מלוא משאביה לתיקון התקלות המצב היה נראה יותר טוב, אבל גם חברת החשמל הטובה בעולם לא הייתה מצליחה לתקן למעלה מ-300 קווי מתח גבוה שנפלו ואלפי חוטי חשמל שנקרעו בתוך פחות מיומיים.

 

זה לא המקרה של חברת החשמל לישראל, שנחשבה שנים רבות לאחת האיכותיות ביותר בעולם. החברה נמצאת כבר שנים בדעיכה. מספר העובדים אינו גדל, הגיל הממוצע כבר חצה את ה-50 ואפילו זוהרם של תנאי השכר הועם: נכון שבחברת החשמל השכר הממוצע עדיין כפול מהשכר הממוצע במשק, אך הוא מפגר מאחורי חברות ממשלתיות אחרות כמו חברות הנמל שמחלקות לעובדיהן שכר גבוה פי שלושה. תעריף החשמל נמוך מכדי לכסות את מלוא הוצאות החברה והחוב התופח כבר חצה את קו ה-70 מיליארד שקל. ההנהלה מקצצת במקומות שהכי קל - כמו למשל בתחזוקת קווי ההולכה ובהיערכות לחורף. האוצר נוקט טקטיקה מכוונת של ייבוש החברה וחיזוק מתחריה כדי לשבור את כוח הוועד. "אם החברה תגיע לקריסה, הוועד יסכים להתייעל" אמרה לא פעם יושבת ראש רשות החשמל.

אז אף אחד לא מדבר עם הוועד ובינתיים מתקדמת הרפורמה הכפויה ועוד יצרני חשמל פרטיים נוגסים בחלקה של חברת החשמל. האיום של צרפתי, "חפשו אותנו בסערה הבאה", בא לכן מתוך תסכול ומצוקה ולא מתוך זחיחות ושיכרון כוח. כדאי שהמדינה תקשיב לו הפעם.