כן, זה הזמן של מכבי להביא נקודות ראשונות

פורטו, שנוחתת פה בלי הכוכב הגדול שלה, ניצחה רק חמישה מ-20 משחקי החוץ האירופיים האחרונים שלה, ולמועדונים מפורטוגל יש מסורת מפוארת של קריסה על אדמת ישראל ■ דעה

קרלוס גארסיה מול וינסנט אבובקאר, מכבי ת"א נגד פורטו, ליגת האלופות, צ'מפיונס ליג / צלם: רויטרס
קרלוס גארסיה מול וינסנט אבובקאר, מכבי ת"א נגד פורטו, ליגת האלופות, צ'מפיונס ליג / צלם: רויטרס

1. השבוע, באופן פרדוקסלי, ציינו בדף הפייסבוק של הפועל ת"א 14 שנה לתיקו 1-1 בסטמפורד ברידג', הזדמנות מצוינת להתבונן לכמה שניות איך שיחקו פעם קבוצות ישראליות באירופה. הייתה שם חטיפת כדור באזור מחצית המגרש, דאבל פס בנגיעה אחת, אחורה וקדימה, ואז פישונט ראה את אוסטרץ' עושה תנועה לעומק ונתן לו כדור שהסלובני, זר מוזר ומפוזר, הכניס בו שפיץ של נעל והקפיץ מעל השוער לרשת. אני לא בטוח שצ'לסי ההיא לא פחות טובה מצ'לסי המדורדרת של היום, אבל ברור מצפייה בקטעי וידיאו כי שפת הגוף של שחקני הפועל ת"א במשחקים בהם שיחקה באותו מסע מטורף אל רבע גמר גביע אופ"א, קריאה הרבה יותר משפת הגוף של שחקני מכבי ת"א בשלב הבתים הנוכחי בליגת האלופות.

למעט פרקים בודדים במשחק שלה בפורטו, נראית מכבי ת"א אומללה. היא אמנם מתקדמת ממשחק למשחק, אבל התקדמות מחוסר יכולת לצאת מקו 30 המטרים מהשער שלה מול צ'לסי למצב שבו שוער היריבה - במקרה הזה קסיאס - ממש יורד לקרקע כדי לעצור כדור בדרגאו, היא התקדמות איטית מדי לשלב בתים שנמשך שישה משחקים בסך הכל. בקצב הזה, במחזור האחרון בקייב, תצליח מכבי אולי לכבוש שער כבוד. כשמדברים על התקדמות, מדברים על יכולת לבטל את כל ההשפעות הסביבתיות, לקחת את היכולות האישיות ולחבר אותן למשמעת טקטית, כדי לשחק כדורגל אירופי, כזה ששיחקה מכבי חיפה מול אולימפיאקוס ב-2002, כשהכסף היה מונח על הדשא, או הפועל ת"א בראפיד וינה לעיני 50 אלף צופים, או מכבי ת"א מול אייאקס עם מרסיו ג'ובאניני כבלם וישמעאל אדו כחלוץ.

היריבות לא השתפרו: הכדורגל הישראלי נחלש. כדי להגיע לביצוע מושלם של תרגיל במצב נייח, מהסוג שסידר לערן זהבי שערים מול פלזן ובאזל, צריך קודם להגיע למצב נייח. מכבי ת"א לא מסוגלת, לא רק באירופה, לנהל משחק כדורגל כמו שהרגילה אותנו בעבר, כזה שהביא לה למשל ניצחון חוץ בבורדו לפני שנתיים. לכן, עוד לפני שניגע בעובדה כי למשחק הקרוב מול פורטו תעלה ככל הנראה הקבוצה עם זר אחד בלבד בהרכב - השוער ראיקוביץ' - וכי בלי נוסא איגיבור, לערן זהבי יש פחות יכולות על, ועם פחות יכולות על כחלוץ, הוא חסר כשחקן רב מימדי בקישור - אפשר להגיע למסקנה העגומה מבחינת מכבי ת"א שתנאי הפתיחה שלה למשחק מול פורטו הם לא אופטימליים. רחוק מזה.

ובכל זאת.

2. מאז הובסה פה נבחרת פורטוגל 4-1 במוקדמות מונדיאל 1982, אחרי שחטפה את כל ארבעת השערים כבר במחצית הראשונה, היו פה לא מעט קבוצות ונבחרות פורטוגליות, ובאופן מפתיע, רובן יצאו מפה בשן ועין. ספורטינג ליסבון הגיעה לפה פעם אחרי שתקעה רביעייה (ברבוסה, זוכרים?) למכבי חיפה, וכאן היא סיימה ב-0-0. בנפיקה חטפה פה שבעה שערים משתי קבוצות ישראליות - רביעייה מבית"ר ירושלים ושלישייה מהפועל ת"א. גם נבחרת פורטוגל נזקקה לשירותי התיווך של דודו אוואט כדי לחלץ פה תיקו. למעט ליירה, אשטוריל והנבחרת הצעירה של פורטוגל, אף פורטוגלית לא ניצחה פה. אפילו במשחק בבולגריה ניצחה מכבי ת"א את בואבישטה.

כשמסתכלים על מאזן משחקי החוץ של הפורטוגליות מבינים את זה מצוין. למרות שהמילה "מנטליות" צריכה להידחק מכדורגל מקצועני, אי אפשר להתעלם מהעובדה כי הקבוצות הפורטוגליות מאבדות משהו כשהן נכנסות לשרוולי המטוס שלוקח אותן משדות התעופה בפורטו וליסבון. אפילו פורטו, שיש לה DNA שונה מהקבוצות הליסבונאיות - ככה זה כאשר מתפתחים בלב שכונת העוני אנטאש - לא מצליחה יותר מדי לשנות את הסטטיסטיקה הזו. ב-20 משחקי החוץ האחרונים שלה באירופה ניצחה פורטו רק חמש פעמים. בשלושת משחקי החוץ האחרונים היא לא ניצחה. פעם אחת, בעונה שעברה, היא חטפה שישייה במינכן. קבוצה כמו פורטו לא יכולה להרשות לעצמה לקבל שישיה (או רביעיות מול סביליה ומנצ'סטר סיטי), בטח לא בשלב מתקדם באירופה, אבל ככה זה עם הקבוצות הפורטוגליות.

אז מי שבונה על נקודות ראשונות של מכבי מול צ'לסי המתפוררת, שיעשה הערכה מחדש. הצ'אנס הזה הוא קודם כל מול פורטו. לא בגלל מכבי, בגלל פורטו.

3. ההתעסקות בפציעה, המדומה או שלא, של יאסין בראהימי, שהשאירה אותו מחוץ לסגל של פורטו למשחק בישראל - היא מיותרת. כולנו מבינים למה בראהימי לא בארץ, וזו בעיה שלו ובעיה בעיקר של פורטו שמגיעה בלי השחקן השני הכי טוב שלה, אחרי קסיאס, למשחק שאם תנצח אותו, תהיה כנראה עם רגל ושלושת רבעי בשלב הבא.

הסיפור הזה עם ספורטאים ממדינות ערביות שמחרימים את ישראל אינו חדש. גם כשהאני ראמזי, בלם נבחרת מצרים, הגיע עם ורדר ברמן בקיץ 1994 לישראל, למשחק בגביע אירופה למחזיקות גביע מול מכבי ת"א, השאלה הזו ריחפה באוויר, כמו גם בביקור פה של מוחמד סלאח עם באזל. המצרים כן מגיעים, לאלג'יראים קשה יותר. המצרי הראה כמה הוא "אוהב" אותנו, בראהימי אפילו לא ניסה. באלג'יריה כנראה לא מקובל לדרוך על אדמת ישראל.

החוכמה היא לא להתרגש מכך. מכבי ת"א זכתה פעם באליפות אסיה כי נבחרת המשטרה העיראקית סירבה לעלות ולשחק מולה. גם ספורטאים ערבים או איראנים נמנעים להתחרות מול ישראלים. בראהימי לא נמנע בפורטו, אפילו כבש שער, אבל כל רגע שהוא לא משחק מול קבוצה ישראלית, הוא רווח נקי עבורה. לא צריך להיעלב, צריך לנצל את הרגע.