בית המשפט מציג: רחמים על "הקוף" של העבריין

השופט שמאי בקר יוצא נגד עבריינים המנצלים חולי נפש - "קופים" בעגה העבריינית ■ גזר 3 חודשי מאסר בלבד על נאשם בפרשה של הנפקת חשבוניות פיקטיביות בהיקף 1.3 מיליארד דולר, המאובחן כסכיזופרן פרנואידי

השופט שמאי בקר / צילום: אוריה תדמור
השופט שמאי בקר / צילום: אוריה תדמור

כיצד קרה שנאשם שהורשע בהפקת חשבוניות פיקטיביות בהיקף 1.3 מיליארד שקל והעלמות מס ומע"מ מקופת המדינה בהיקף של כ-500 מיליון שקל כתוצאה מכך - נשלח ל-3 חודשי מאסר וקנס בסך 75 אלף שקל בלבד?

בחודשים האחרונים נחשף בבית משפט השלום מעשה העלילה המלא של פרשת העלמות המס והחשבוניות הפיקטיביות בעלת ההיקף הכספי העצום ביותר שנחשפה עד כה על-ידי רשות המסים, העוסקת בהיקף עסקאות אסור של כ-3.5 מיליארד שקל, ושהמע"מ בגינן עומד על כ-600 מיליון שקל.

התביעה גוללה את סיפורם של יניב קנרש ואברהם אוסקר, בעלים של תחנות דלק, שמכרו דלק בתחנות הדלק שבבעלותם ומחוץ להן, תוך שימוש בחשבוניות כוזבות, אגב ביצוע עבירות של הלבנת הון ועבירות נוספות (שניהם נאשמים בעבירות מרובות במחוזי בבאר-שבע).

לפי כתב האישום, אנשיו של אוסקר קנו דלק מבתי הזיקוק, מכרו ללקוחות קצה, ובמקום שישלמו את כספי המע"מ בגין המכירות - רכשו לכאורה דלק נוסף באמצעות חשבוניות פיקטיביות שקיבלו מדוד מורגנשטרן (נאשם נוסף העומד לדין במחוזי בתל-אביב), ובכך נמנעו מתשלום כספי המע"מ בגין המכירות שביצעו.

מנקודת מבטה של התביעה, גם אם הייתה פעילות עסקית "אמיתית" של מכירת דלק שהחליף ידיים, הרי שתוך כדי כך הוקטנו, שלא כדין ובמירמה, המע"מ ומס ההכנסה המגיעים למדינה.

במסגרת הפרשה גם הועמד לדין בבית משפט השלום מי שלטענת התביעה תמך ואיפשר את הפעילות של קנרש ואוסקר, הנאשם יוסי לטין, שהנפיק את החשבוניות הכוזבות למורגנשטרן. לפי כתב האישום, לטין לא מכר דלק מעולם, וכל עיסוקו התמצה בהפצת חשבוניות. המירמה, לפי האישום, הייתה פשוטה: מכיוון שלטין לא מכר למעשה דלק אלא רק הנפיק חשבונית, הרי שאוסקר וקנרש השתמשו בחשבוניות הכוזבות כדי לקזז תשלומי מס.

במסגרת הסדר טיעון הודה לטין בהוצאת 82 חשבונות פיקטיביות בסך כ-2 מיליארד שקל, שהמע"מ הנובע מהן ונגרע מקופת המדינה עומד על כ-200 מיליון שקל. לטין הורשע בשורה ארוכה של עבירות מס, במטרה לסייע לאחרים לרמות ולהונות את רשויות המס, בהן הוצאת חשבוניות פיקטיביות, הסתרת חומר של ניהול חשבונות, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים ועוד.

במסגרת הסדר הטיעון הסכימה התביעה לבקש רק עד 7.5 שנות מאסר ללטין, במקום מתחם ענישה של 10 עד 15 שנות מאסר הקבוע בחוק. מנגד, סנגוריו של לטין, עורכי הדין קרן שקד וכפיר ממון ממשרד שקד-ממון, טענו כי יש להימנע מגזירת עונש מאסר על לטין.

בסופו של דבר בחר בית המשפט להטיל על לטין 3.5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בראשית הפרשה - כך שבפועל הוא לא ירצה אף לא יום מאסר אחד; בנוסף נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בגובה 75 אלף שקל בלבד.

הסיבות לפער העצום בין גזר הדין לענישה שביקשה התביעה, טמונות בנסיבותיו האישיות של לטין - חריגות וקשות - שתוארו בהרחבה בגזר הדין - וכך מתאר השופט שמאי בקר את קורות-חייו של לטין: "עד לשירותו הצבאי, עד להתגייסותו לסיירת גולני, היה לטין כאחד האדם. רק לאחר מקרה טרגי בו הרג פלסטינית בפעילות מבצעית באנתיפאדה הראשונה, נפלו השמיים על ראשו, ומני אז - חייו אינם חיים: הוא נכלא למשך שנה ומחצה, ומבית הסוהר יצא צל של אדם.

"לטין לקה במחלת נפש, הפך לסכיזופרן פרנואידי, ובכל אשר ילך הוא מדמיין כי באים אליו לנקום את מותה של אותה אישה אומללה. לטין לא הצליח 'להחזיק' את נישואיו (פעמיים), והוא הדין בקשר עם ילדיו, שישה במספר, שרק עם שניים מהם הוא שומר על קשר, וגם זאת רק בתקופה האחרונה".

"רושם יוצא דופן"

עוד ציין השופט כי לטין לא הצליח לעבוד מאז 1998, והוא סובל מקשת רחבה של בעיות רפואיות. הוא עבר, בין היתר, צנתור כלייתי ואירוע מוחי, ולמרות רגיעה במצבו תחת טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי, הוא עדיין סובל מחשיבה לא מאורגנת, אף בעלת גוון פרנואידי, וזאת לצד פגיעה בזיכרון על רקע אירוע מוחי שעבר.

"די היה במבט בלטין, בכדי לדעת כי קיימת בעיה של ממש, על פני הדברים", כתב השופט בגזר הדין המקל. "לאורך הדיונים הארוכים שהתקיימו לפניי ישב הנאשם באולם, כילד ממש, כאשר הוא מפלבל בעיניו ללא הרף. מחזה זה כשלעצמו הותיר את רישומו על המתבונן. אני ער למוגבלות של התרשמות מנאשם פלוני היושב באולם בית המשפט, ובכל זאת, לאורך שנותיי כשופט, אני יכול לומר, בזהירות הראויה, כי לטין הותיר רושם יוצא דופן".

השופט הוסיף כי לא נעלמה מעיניו הפגיעה הקשה בקופתה של המדינה כתוצאה ממעשיו של לטין. ואולם, הוא הוסיף כי בניגוד לעמדת התביעה, לפיה לטין שימש כחלק מהמערכת העבריינית - בפועל היה לטין "איש-קש" של הנאשמים המרכזיים בפרשה, "פיון" קטן במערכת, ואולי אף לא פיון.

"תהום פעורה בין מי שמוציא ומביא, יוזם ומוליך שולל, ובעיקר - משלשל כספים לכיסיו, לבין אחרון החיילים - במקרה דנא - פיון ממש, אשר נבחר בקפידה לשמש בתפקיד זה, כאשר כל לקויותיו וחסרונותיו, אך כמעלות ויתרונות ייחשבו בעיני מפעיליו", נקבע.

השופט גם ציין כי גם הרווח שהפיק לטין הוא בשיעור הפחות בהרבה משברי פרומילים ממה שהפיקו שולחיו ומעסיקיו. "מי שמקבל עמלה זעומה, כזאת שלא מותירה אחריה כל רמז, ולו שקל, אותו ניתן לחלט או לעקל, כפי שניסתה המדינה, ולשווא; מי שנמצא בתחתית הפירמידה; מי שלא מכר ולו ליטר אחד של דלק, ו'עסק' רק בחתימות על מסמכים שמן הסתם הומצאו לו, על-פי פקודות שקיבל ממעל; מי שהוא סכיזופרן פרנואידי, אשר נבחר לתפקידו 'בקפידה', והוא מופעל על-ידי אחרים, כבובה על חוט - הוא איש קש", כתב השופט.

השופט הקדיש פרק שלם בגזר דינו לניצולם של אנשים בעלי חולשות לביצוע פעילות עבריינית, כשהוא מציין כי בין הקשיים הנפשיים של לטין, לבין העובדה שהוא בתחתית הפירמידה העבריינית, "קיים קשר הדוק, בולט ודוקר בעין".

וכך תיאר השופט בקר את שרשרת הניצול: "לא לחינם הולכים העבריינים אצל האנשים החלשים, אלה המצויים בשולי החברה, הסובלים ממחלות נפשיות - 'משוגעים' בשפת העם או 'קופים' בעגה העבריינית - ועושים בהם שימוש נקלה ובזוי כדי לשרת מטרות עברייניות של בני-בליעל.

"העבריניים העיקריים, אלה שבאמת נהנים מהפירות הרקובים של העלמות המסים, מבקשים לעשות שימוש באותם אנשים מוחלשים כבכליא-ברק. אני מוצא כי לפחות בנסיבותיו הספציפיות של לטין, אין מקום כי הברק העונשי יכה בו. אם תרצו, בחייו של לטין פגע כבר הברק, וכידוע - אין הברק מכה פעמיים באותו המקום".

השופט הבהיר כי לא ניתן גם להשיג הרתעה באמצעות ענישה מחמירה על לטין. "אנשים מוחלשים מבחינה מנטלית וארגונית, כאלה המהווים כלי משחק בידי אחרים - קשה להרתיע. ספק רב בעיניי אם בפעם הבאה שבן-בליעל ייצא 'לצוד' את ה'לטין' הבא, בשערי אברבנאל, יהרהר אותו קורבן בגזר דין כזה או אחר. סכיזופרנים ופרנואידים וחולים אחרים, מ'הליין' החביב כל-כך על אותם נבלים 'המגייסים' אותם לשורותיהם, יש להם את המודעות, את ההבנה, ביחס לעונשים הצפויים להם?", כתב.

השופט שיגר מסר ברור דווקא לעבר העבריינים המרכזיים בפרשה, כשציין כי הם אלה שיצטרכו לשאת בענישה המחמירה בפרשה. "ההרתעה במקרים כגון דא צריכה ליפול בחלקם של המגייסים, של הציניקנים הקרימינליים, שליבם כאבן, שעה שהם בוחרים להם את 'קופיהם' (בלשונם) האומללים, בכדי לבצע עבירות שעשרות מליוני שקלים בצידן, ובטובם הם 'זורקים בננה' לאותם האומללים; אותם יש להרתיע, בהם צריך להכות, למען יראו וייראו", כתב.

עניינם של כל הנאשמים המרכזיים בפרשה - קנרש, אוסקר ומורגנשטין - טרם הוכרע. עכשיו נותר לראות כיצד המסר של השופט יתקבל בערכאות הדנות בעניינם, וכן האם רשות המסים תערער על העונש הקל שהוטל על לטין.

באי-כוחו של לטין, עורכי הדין שקד וממון, מסרו היום: "אנו שבעי-רצון מפסק הדין המנומק של בית המשפט, שקיבל את טענותינו, לקח בחשבון את נסיבותיו יוצאות הדופן של מרשינו ובצדק העדיף במקרה זה את אינטרס השיקום על פני ההרתעה".