הכלכלן הראשי של HSBC: "סטטיסטית אנחנו קרובים למיתון"

בראיון לקראת הופעתו בוועידת ישראל לעסקים מסביר הכלכלן סטיבן קינג, כיצד הזדקנות האוכלוסייה פוגעת בניהול חברות ומעוותת את מחירי המניות בבורסה ומנתח את הסיכונים לכלכלה הגלובלית בשנה הקרובה

סטיבן קינג / צילום: בלומברג
סטיבן קינג / צילום: בלומברג

"כשמסתכלים על 200 השנים האחרונות, מה שבולט לעין הוא לא כמה הצמיחה היום היא איטית, אלא כמה הצמיחה בתקופה שבין שנות ה-50 וה-90 במאה ה-20 הייתה מהירה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה דווקא באותן שנים הצמיחה הייתה כל כך חזקה. היו מספר גורמי יסוד, למשל המהפכה בסחר העולמי וההתרחקות ממדיניות של פרוטקציוניזם, שנתנה דחיפה גדולה לסחר העולמי ולצמיחה ברמת החיים.

"אבל זה מהלך שמיצה את עצמו. גורמי יסוד נוספים הם תהליך ההצטרפות הדרמטי של נשים לכוח העבודה, ההתרחבות הגדולה של מערכת ההשכלה הגבוהה ולבסוף האשראי הצרכני, שגדל ברציפות במדינות כמו ארה"ב עד 2007. ולבסוף ישנה גם הדמוגרפיה. דור 'הבייבי בומר'ז' שהפרישה שלהם היום לפנסיה מטילה נטל על המשק. כל הסיבות האלה מביאות אותך למסקנה ששורשי החולשה העולמית הם לא רק בצד הביקושים, אלא גם בצד ההיצע, ושחלקם קדמו בהרבה לפרוץ משבר האשראי ב-2007".

כך אומר הכלכלן סטיבן קינג, שישתתף בשבוע הבא בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" - (לפרטים והרשמה - לחצו כאן). קינג הוא היועץ הכלכלי הראשי של HSBC, שהיא אחת מקבוצות הבנקאות הגדולות בעולם ושמרכזה בלונדון ובהונג-קונג. קינג מחזיק במשרה שמעניקה לו הבנה יוצאת דופן של המגמות והסיכונים בכלכלה העולמית.

"הרווחיות של תאגידים אמריקאיים הייתה מאוד גבוהה בשנתיים האחרונות במונחי רווח לתוצר, אבל מה שמעורר תמיהה היה שלמרות שהם היו רווחיים - הם לא הראו נכונות להשקיע, וההשקעות היו חלשות", אומר קינג, "יש כאן תופעה שקשורה לדעתי להזדקנות האוכלוסייה. כשבעלי המניות מתבגרים - סדר העדיפויות שלהם משתנה. בעלי מניות בגילאי 30-40 מתעניינים ברווחי הון לטווח ארוך בהשקעות ארוכות טווח. הם מתעסקים בצמיחה ארוכת טווח של העסק ופחות בדיבידנדים. ככל שהם מתבגרים הם משנים את העדיפויות שלהם ונעשים יותר שונאי סיכון ומתמקדים יותר בזרם ההכנסות מההשקעות. הם מחפשים השקעות שדומות יותר לאג"ח ומסתכלים על תשואת הדיבידנד ורכישות מניות עצמיות.

"אתה רואה שזה משפיע על ההתנהגות של החברות - שמנסות לשמור על הלקוחות שלהן מרוצים. התוצאה היא שהרווחים מחולקים כדיבידנדים או נשמרים לחלוקה במקום להיות מושקעים בצמיחת החברות.

"כשאתה מסתכל על שוק המניות האמריקאי, אתה רואה שבענפים שבהם נעשו השקעות הון גדולות באופן כללי - ביצועי המניות היו נמוכים מאלה של השוק ובאלה שלא השקיעו וחילקו דיבידנדים או ביצעו רכישות עצמיות של מניות - היו ביצועי יתר לעומת השוק".

- במלים אחרות - מדיניות של טווח קצר יותר משתלמת ממדיניות של טווח ארוך.

"לחלוטין. זרם ההכנסות הפך להיות הרבה יותר חשוב מאשר השקעה ארוכת טווח ובעלת סיכון. התוצאה של התופעה הזו היא מלכוד 22 - ככל שההשקעה יורדת כך יורדים גם שיעורי הצמיחה וככל ששיעורי הצמיחה יורדים, קשה יותר לתמוך בקצבאות הפנסיה העתידיים, שתלויים בצמיחה וככל שקרנות הפנסיה משיגות תשואות נמוכות יותר אז שיעור החיסכון הכללי עולה וזה מוריד עוד יותר את הצמיחה. זה פרדוקס החיסכון, שהוא מעין מלכודת שלתוכה ארה"ב נכנסת.

"לגבי השווקים המתעוררים - הסיפור מאוד פשוט. ההקלה הכמותית בארה"ב בשנים האחרונות יצרה הזדמנות מאוד נוחה בשווקים המתעוררים לגייס הון בדולרים. למרות שהממשלות גייסו בדרך כלל במטבע מקומי, החברות גייסו הון במטבע זר - זה הוביל להתנפחות האשראי צרכני ולצמיחה קצרת טווח שלא לוותה בגידול בפריון.

"אבל, עכשיו הסיפור הסתבך משתי סיבות. הראשונה היא שהפד מעלה את שיעורי הריבית אז הכסף הקל כבר לא כל כך קל, הדולר מתחזק וזה מקשה מאוד על חברות לשרת את חובותיהן. הסיבה השנייה, שהיא יותר מקרו-כלכלית, היא ההאטה בסין שהובילה לירידות חדות במחירי הסחורות וזה פגע בכלכלות מתעוררות, שמוטות מאוד לכיוון ייצוא סחורות לסין. כך שהפיחות במטבעות של השווקים המתעוררים לא מתורגמים לגידול בייצוא של המדינות האלה ולשיפור במאזן התשלומים".

- וכיצד זה יתפתח בשנה הקרובה?

"השאלה המרכזית בשנה הבאה היא בכמה יעלו שיעורי הריבית בארה"ב - ולדעתי מעט מאוד. הניסיון מבנקים מרכזיים דומים שהעלו ריבית בשנים האחרונות, כמו יפן ובריטניה - הוא שאחרי העלאת הריבית הבנקים המרכזיים חוזרים להורדות ריבית.

"השאלה הגדולה בכלל בעיני היום בכלכלה העולמית היא כיצד העולם יתמודד עם מיתון עולמי נוסף - צריך לזכור שאנחנו שש שנים לאחר תחילת ההתאוששות בארה"ב ומיתון מתרחש בממוצע כל 8-9 שנים, כך שסטטיסטית אנחנו קרובים למיתון נוסף".

- אלו כלים נותרו לבנקים המרכזיים בארגז הכלים במקרה של מיתון חדש?

"מעט מאוד. אפשר לעשות עוד הקלה כמותית, שתעוות מחירי נכסים, את הקצאת המשאבים ותייצר בועות. אפשר לחשוב על מדיניות תקציבית - מה שמכנים 'פיזור כסף מהליקופטרים' - הבנקים המרכזיים והממשלות עובדים ביחד כדי להציף את השווקים בכסף, לשכנע אנשים לבזבז יותר ולהגביר ציפיות אינפלציוניות. עם זאת, לדעתי המצב יהיה חייב להיות הרבה יותר גרוע מהיום לפני שזה יקרה, כי הבנקים המרכזיים עבדו קשה מאוד בעשורים האחרונים כדי להגיע למעמד העצמאי שיש להם היום.

"אפשרות שלישית היא הרחבה תקציבית ישירה, כלומר הגדלת הגירעונות שאין לה עלות נוספת בגלל ששיעורי הריבית מאד נמוכים. הבעיה היא שיחסי החוב לתוצר במדינות, במיוחד בארה"ב, הם כבר היום גבוהים. בנוסף, החוב הציבורי צפוי לטפס גם ככה בעשורים הקרובים בגלל הזדקנות האוכלוסייה והגידול בהוצאות הבריאות והפנסיה. אנחנו צפויים להגיע מהר מאוד לטריטוריות בלתי מוכרות מבחינת השפעת החובות הגבוהים. השאלה האם אנשים יוכלו לפרוש בגיל 60 או 65 תעלה מחדש במלוא העוצמה".

- מדוע לא הייתה לנפילת מחירי הסחורות והאנרגיה השפעה חיובית על כלכלות המערב?

"לירידת מחירי הנפט הייתה בהחלט השפעה חיובית על הגדלת הצריכה הפרטית במדינות המפותחות. הבעיה היא שהאפקט הזה נמחק לחלוטין בגלל חולשה בייצוא ובהשקעות וחולשה בסחר העולמי, התחזקות הדולר. בארה"ב הבעיה בולטת במיוחד מאחר שמרבית הגידול בהשקעות שם הלך להרחבת יכולת הפקת הנפט מפצלים - וירידת מחירי הנפט פגעה קשות באטרקטיביות תעשייה הזו. מה שאנשים לא הבינו הוא שירידת מחירי הנפט נבעה לא רק מעליית ההיצע של הנפט בזכות הגידול בתפוקה בארה"ב, למשל, אלא גם העידה על ירידה בביקושים לנפט מצד מדינות כמו סין".

- האם מלחמות המטבע יתגברו?

"הם כבר היום עזות למדי. אף אחד לא מודה בכך כמובן, אבל אנחנו יודעים מהפרקטיקה שהאפקט הכי ברור של מדיניות מוניטרית מרחיבה הוא בהשפעה שיש לה על שערי החליפין. שלוש התנודות החשובות ביותר בשערי מטבעות בשנים האחרונות היו ירידת שער הליש"ט ב-2008, הין ב-2012 ו-2014 והאירו ב-12 החודשים האחרונים. מה שאפשר ללמוד משלושת המהלכים האלה, בצירוף מה שהתחולל בעולם המתפתח ובכלכלות כמו קנדה ואוסטרליה, הוא שבאופן גס אפשר לומר ש-60% מכלכלת העולם ניסו לפחת את המטבעות שלהם מול ה-40% הנותרים, שהם בעיקר ארה"ב וסין. בעצם מדובר בסין, בארה"ב ובכלכלות קטנות יותר שצמודות לדולר כמו סעודיה או איחוד האמירויות נגד שאר העולם. וזה בהחלט שינוי מהותי בשערי החליפין".

- אלו סיכונים נוספים אתה יכול לציין?

"הסיכונים הגדולים הם התהפכות מגמת הגלובליזציה, שתביא לשינוי כללי המשחק. הסיכון השני הוא האינפלציה הנמוכה וההשפעה שיש לכך על רמות החוב הגבוהות שמדכאות את הצמיחה. קיים גם סיכון פוליטי באיחוד האירו, והייתי מזכיר גם את הסיכון של מיתון חוזר, לא בגלל שהוא בהסתברות גבוהה, אלא בגלל ההשלכות שיכולות להיות לו על הכלכלה העולמית".

- כיצד את הרואה את כלכלת ישראל בהקשר הגלובלי?

"מה שאתה רואה בישראל הוא שילוב מוזר בין צמיחה סבירה לאינפלציה שלילית - זה צירוף שקיים גם במדינות מתועשות קטנות, למשל שבדיה. זה מייצר אתגר גדול. אין הרבה מה לעשות לגבי האינפלציה וככל שאתה מנסה להעלות אותה אתה מסתכן בערעור היציבות הפיננסית".

צרו איתנו קשר *5988